ע"ר 63138-10-26 אבו טיר ואח' נ' עיריית ירושלים

עיינתי בתיק עת"מ 32812-07-26, לרבות בבקשה לפטור מתשלום אגרה ובבקשות הנוספות שהוגשו בעניין זה, בתגובת המדינה מיום 19.7.2026 ובשתי תגובותיה של עיריית ירושלים (המשיבה בעתירה ובערעור הנדון) מיום 5.8.2026 ומיום 4.10.2026. לאחר עיון זה נמצא כי מהטעמים שיובאו להלן בתמצית, יש לדחות את הערעור על החלטת הרשמת, כבוד השופטת אורית בן דור ליבל מיום 6.10.2026 שלפיה נדחתה בקשת המערערים לפטור מתשלום אגרה. זאת אף ללא צורך בתשובת המשיבה (על-פי תקנה 138(א)(1) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018). ראשית, כידוע, לרשם שיקול דעת רחב בכל הנוגע לענייני אגרה ועירבון וככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטותיו בעניינים אלו זולת במקרים חריגים שבהם נמצאה טעות בולטת (ראו למשל, מתוך החלטות רבות: בש"מ 3493/07 פדרמן נ' לשכת עורכי הדין (7.6.2007), פסקה 4; רע"א 249/23 הורביץ נ' שינדלר (27.4.2023), פסקה 11; בש"א 7637/19 כוכבי נ' כונס הנכסים (24.11.2019), פסקה 4; ער"א 6571/21 סימון נ' הבנק הבינלאומי הראשון (11.10.2021), פסקה 7). משלא נמצאה טעות ובוודאי שלא טעות בולטת, הרי שדי בכך כדי לדחות את הערעור. שנית, מהטעמים שעליהם עמדה הרשמת בהחלטתה, נמצא כי אמנם לא עלה בידי המערערים לבסס את טענתם בדבר הקושי הכלכלי הנטען. לנימוקים שפורטו בהחלטתה נוספים גם שני הנימוקים הבאים: האחד, העותרים מיוצגים באמצעות עורך-דין, בלי שניתן הסבר לאופן מימון שכרו (השוו: בשג"ץ 7997/05 דניאלי נ' פרקליטות המדינה (15.1.2006), פסקאות 9-8; בש"א 2362/04 שוסטרמן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (5.7.2004)). השני, האגרה המשולמת בשל עתירה מינהלית היא נמוכה יחסית, כך שאין די בטענה בדבר קושי כלכלי, אלא יש לבסס את הקושי הכלכלי בתשלום סכום האגרה במקרה הנדון. בדומה, קשה לומר כי סיכויי הצלחת העתירה סבירים וזאת לנוכח העובדה שדחיית הבקשה להנחה מארנונה, שבעניינה הוגשה העתירה, הייתה בשל אי הוכחת הזכאות, בעוד שנראה לכאורה, כי העותרים לא הצליחו לבסס כי נפלה בהחלטה טעות המצדיקה התערבות. הערעור נדחה.