בע"ח 31368-05-26 בע"ח 31368-05-26

לפניי בקשת המבקש לעיון בחומר חקירה, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"). הרקע לבקשה ביום 11/2/26 הוגש נגד המבקש כתב אישום, המייחס לו עבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ועבירה של תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק. בתמצית, כתב האישום מייחס למבקש כי ביום 8/7/25 בשעה 01:00 לערך, ברחוב חנניא בן תרדיון 2 ביפו, עבד המבקש כנהג מונית והסיע נוסע באותה העת. בשלב מסוים, בין המבקש לבין אמו של המתלונן נתגלע ויכוח במסגרתו דרש המבקש כי תזיז את רכבה. בהמשך, המתלונן רץ לכיוון המונית כשבידו גז פלפל, ריסס את הנוסע מבעד לחלון הפתוח וברח מהמקום. נטען, כי המבקש, אשר אקדחו האישי היה על מותנו, יצא מיד מהמונית, שלף את אקדחו ורץ לכיוון המתלונן תוך שהוא מכוון את אקדחו לכיוונו ובועט ברגלו. בגין מעשים אלו יוחסו למבקש עבירות של איומים ותקיפה סתם כלפי המתלונן. לשלמות התמונה יצוין, כי נגד המתלונן הוגש כתב אישום, בגין האירוע המתואר, המייחס לו עבירות של תקיפה סתם (של הנוסע) ואיומים (כלפי המבקש), המתנהל בפני חברתי, כב' השופטת ע' יהב. בכתב האישום שהוגש נגד המתלונן נכתב, בין היתר, כי המתלונן איים על המבקש בפגיעה שלא כדין בגופו או ברכושו, באומרו: "אני אזיין אותך, אני אשחט אותך" (להלן: "תיק המראה"). ההגנה הגישה בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ, בה עתרה כי המשיבה תעמיד לעיון ההגנה את גיליון הרישום הפלילי של המתלונן, לרבות הרשעות, תיקים פתוחים, תיקים סגורים ותיקי מב"ד; את יומן החקירה המלא בעניינו של המבקש; ואת תיק החקירה המלא בעניינו של המתלונן. בבקשה נטען כי הראיה המרכזית בתיק היא סרטון המתעד את האירוע, אשר נמסר למשטרה על-ידי המתלונן, כשהוא ערוך וחתוך. מאחר שנטען כי הראיה נמסרה על-ידי המתלונן, ההגנה ביקשה לקבל את גיליון הרישום הפלילי המלא של המתלונן לצורך בחינת מהימנותו ומשקל גרסתו. ביחס ליומן החקירה, נטען כי הוא רלוונטי לצורך בחינת רצף פעולות החקירה לרבות אופן קבלת הסרטון, ביצוע פעולות חקירה שלא בוצעו וההחלטה לחקור את המבקש באזהרה רק בשלב מאוחר יותר, לאחר שנחקר בעדות "פתוחה" תחילה. ביחס לתיק החקירה של המתלונן, ההגנה ביקשה כי תיבחן טענת המשיבה כי אכן מדובר באותו תיק חקירה וכי לא קיים חומר חקירה נוסף בתיק המראה שלא הועבר לעיון ההגנה. לטענת המשיבה, מצפייה בסרטון המתעד את האירוע ניכר כי ישנה הרצה בחלקים ממנו (שינויים במהירות), כאשר בעניין זה קיים מזכר המסומן כ"א. ברם, נטען כי בחקירתו המתלונן התבקש להעביר ליחידה החוקרת את סרטון מצלמת האבטחה שברשותו דרך קישור דיגיטלי, ובאותו המעמד הצהיר כי לא ביצע שינוי או עריכה, כי אין פער זמנים וחתם על נספח קבלת ראיה דיגיטלית. הסרטון הועבר ישירות לתיק החקירה, והוא זה שנמסר להגנה. לפיכך, טענה המשיבה כי בשלב זה אין לה אלא לאמץ את גרסתו של המתלונן. אשר לגיליון הרישום הפלילי של המתלונן, נטען כי בית המשפט בהליך הפלילי אינו נמנה עם הגופים הזכאים לעיין במרשם פלילי של מתלונן או עד, וכי גם אם ישנו רישום פלילי למתלונן הרי שאינו רלוונטי להגנת המבקש. אשר לבקשת ההגנה לקבל את יומן החקירה המלא, נטען כי אין להעביר תרשומות פנימיות אלא במקרים חריגים, וכי הנסיבות שבגינן מתבקש העיון קיבלו מענה בתגובת המשיבה. עוד הבהירה המשיבה בתגובתה, כי מדובר בתיק פל"א אחד בלבד, שבגינו הוגשו שני כתבי האישום, וכי לאחר בדיקה כל חומרי החקירה שבו הועברו לעיון ההגנה. על כן, ביקשה המשיבה לדחות את הבקשה. ההגנה, בתשובתה אשר ניתנה בדיון, טענה כי זו עובדה שהסרטון ערוך, כאשר לטענתה לא מדובר בעריכה תמימה אלא בעריכה של המתלונן שיש לו אינטרס שלא יראו שאנשים נוספים היו במקום. לעניין יומן החקירה, נטען כי טענת ההגנה בתיק זה היא להגנה עצמית ויש צורך לדעת למה היחידה החוקרת חקרה את המבקש בעדות פתוחה, האם היו ניסיונות להביא את מצלמות הרחוב, מדוע לא הביאו את החומר הגולמי מהמתלונן ועוד. לעניין הרישום הפלילי של המתלונן, ההגנה טענה כי אין לה צורך בתיקי מב"ד או בהרשעות בתיקי סמים שאינם קשורים, וכי היא מבקשת לדעת אם המתלונן היה מעורב באלימות כדי לחזק את טענת ההגנה שמדובר במתלונן אלים. נטען, כי מדובר בחומר חקירה בסיסי כדי לתת מענה לאישום. מכאן החלטה זו. דיון והכרעה סעיף 74(א)(1) לחסד"פ, שכותרתו "עיון בחומר חקירה", קובע כדלקמן: "הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו; [...]". זכות העיון בחומר חקירה במסגרת ההליך הפלילי, אשר עוגנה בסעיף 74 לחסד"פ, היא זכות חיונית לצורך מימוש זכות היסוד של הנאשם להליך הוגן וליכולתו לנהל את הגנתו (ע"פ 5735/18 גודובסקי נ' מדינת ישראל, בפסקה 39 לפסק דינו של כב' השופט י' אלרון (9.12.19); בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי, בפסקה 12 (15.9.05)). בנוסף, זכות העיון וההעתקה מקדמת את תכלית המשפט הפלילי לגילוי האמת ומסייעת בצמצום פערי הכוחות שבין התביעה להגנה (ראו, למשל: בש"פ 3394/24 גבאי נ' מדינת ישראל, בפסקה 10 (26.5.24); בש"פ 6695/11 מדינת ישראל נ' פלוני, בפסקה 5 (27.9.11)). התיבה "חומר חקירה" לא הוגדרה בחוק. לפיכך, פסיקת בית המשפט העליון אימצה מבחן גמיש לקביעת מושג זה, לאור הצורך לאזן בין זכותו של הנאשם לבין אינטרסים נוגדים אחרים (עניין גבאי, בפסקה 11). נקבע, כי כל מקרה נבחן לגופו ולפי מידת הרלוונטיות והזיקה של החומר המבוקש לאישום (בש"פ 1355/98 בן ארי נ' מדינת ישראל, נג(2) 1 (1998)). עוד נקבע, כי יש להעניק למושג זה פרשנות רחבה, כך שיכלול גם חומר הקישור ל'פריפריה' של האישום (בש"פ 9287/20 אלוביץ נ' מדינת ישראל, בפסקאות 14-11 (14.1.21)). עם זאת, אין משמעותה של הפרשנות המרחיבה כי כל חומר נכנס בגדר חומר חקירה, ויש להראות "יסוד של ממש להשערה או לתקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו" (בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל, נד(3) 625 (2000)). רק לאחר שיעבור הנאשם את משוכת הרלוונטיות, על בית המשפט לערוך איזון בין זכות הנאשם להגנה ראויה אשר תושפע ממסירת המידע המבוקש, לבין הפגיעה האפשרית בזכויות של צדדים שלישיים או בערכים שונים שבאינטרס ציבורי הכרוכים בגילויו (בש"פ 7585/14 שטרום נ' מדינת ישראל, בפסקה 10 (18.11.14)). נקבע, כי בין שני שלבי הבחינה (שלב הרלוונטיות ושלב האיזון) מתקיימת "מקבילית כוחות", כך ש"ככל שהזיקה בין החומר לבין השאלות שבמחלוקת במשפט רופפת יותר, כך יידרש בית המשפט לשקול ביתר שאת את מידת הפגיעה בזכויותיהם של אחרים ובערכים שונים שבאינטרס ציבורי חיוני הצפויה מהצגתו לעיון" (שם, בפסקה 10). יובהר, כי תנאי הרלוונטיות הוא תנאי שבלעדיו אין. אם לא יעמוד הנאשם בתנאי זה, ולא יראה כי יש יסוד של ממש להשערה כי החומר המבוקש אכן ישפיע על בירור האשמה בהתאם לשאלות שבמחלוקת, הרי שאין עוד צורך לערוך איזון בין זכותו של הנאשם לבין הפגיעה האפשרית בזכויות של צדדים שלישיים. אשר לעיון בחומר הקשור למהימנותו של עד מרכזי, כדוגמת המתלונן, הכלל הוא שחומר כאמור עשוי להוות "חומר חקירה", אך לא תמיד: "החיפוש אחר חומר כזה אינו יכול להיות מסע דיג מתוך תקווה שאינה מעוגנת בעובדות, כי בסוף המסע אכן יימצא חומר כזה" (בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, נד(1) 376, בפסקה 5 (2000)). לעניין זה, הפסיקה ערכה הבחנה בין הרשעות קודמות, תיקי מב"ד ותיקים סגורים של העד. ביחס להרשעות קודמות, נקבע בפסיקת בית המשפט העליון, במותב תלתא, כי יש לבחון בקשה לעיון בהרשעות קודמות של עדים לפי מבחן הרלוונטיות והתועלת הפוטנציאלית להגנת הנאשם, תוך התחשבות בחמשת המבחנים הבאים, אשר אינם מהווים רשימה סגורה: הקשר בין שאלת מהימנותו של העד לבין טיב הרישום הפלילי וסוג העבירות הרשומות בגיליונו של העד; חלוף הזמן מעת ההרשעה; הקשר בין האישום שלגביו העד מעיד לבין הרשעותיו הקודמות; הפוטנציאל הראייתי הגלום בעדותו; מידת מעורבותו של העד באירוע נשוא האישום (בש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל, סב(1) 684, בפסקה 12 (2007) (להלן: "הלכת בניזרי")). ביחס לתיקים סגורים, הדין כיום מורכב יותר. סעיף 11א לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981 קבע, בעבר, כי מידע על תיקים סגורים ומידע על הסדרים מותנים לא יימסר אלא לגופים המפורטים בתוספת השלישית, אשר בית המשפט אינו נמנה עליהם. אולם, בבש"פ 5535/13 מדינת ישראל נ' שימשילשווילי (15.8.13)) (להלן: "עניין שימשילשווילי"), קבע נשיא בית המשפט העליון, כב' השופט י' עמית, כדלקמן: "סעיף 74 לחסד"פ הוא הדין החולש על הסוגיה של עיון בחומר חקירה, ומבחינה זו הוא מהווה דין מיוחד (lex specialis) כלפי הדין הכללי בחוק המרשם [...]" (שם, בפסקה 11). לפיכך, נקבע כי בית המשפט רשאי לעיין בחומר, ולהורות על חשיפתו בפני הנאשם, גם כאשר מדובר במב"דים ובתיקים סגורים. עם זאת, נקבע כי המבחנים נוקשים יותר מאשר אלו שנקבעו ביחס להרשעות קודמות, וכי על בית המשפט לשקול מספר שיקולים: "הנה כי כן, הרשות והסמכות נתונה. עם זאת, בבוא בית המשפט לעשות שימוש בסמכות זו ולהורות על חשיפת מב"דים או תיקים סגורים בפני נאשם, המבחנים נוקשים יותר מאשר לגבי גילוי פרטים הנכללים במרשם הפלילי. על בית המשפט לקחת בחשבון, בין היתר, את השיקולים הבאים, לאו דווקא על פי סדר חשיבותם: האם החומר נכלל מלכתחילה בתיק החקירה; האם הרלבנטיות היא בעוצמה גבוהה או שמא מדובר בחומר שהרלבנטיות שלו אינה מובהקת, על אחת כמה וכמה לא רחוקה ושולית; האם מדובר ב"מסע דיג" ספקולטיבי; האם מדובר בתיקים ישנים, מה שמשליך הן על הרלבנטיות והן על משאבי התביעה לאיתור התיקים; הזכות לכבוד, לפרטיות, לשיקום ולרהביליטציה של העד או קרבן העבירה ומידת הפגיעה בזכות זו; החשש הכללי כי עדים וקרבנות עבירה יחששו להעיד במשפט; הפגיעה בזכויותיהם של צדדים שלישיים, שייתכן כי מעורבים בתיקים שנסגרו, ומידת הפגיעה; העיקרון של סופיות תשובות העד בענייניים צדדיים, אשר יש בו כדי להחליש את התועלת שיכולה לצמוח להגנה מהחומר. גם לאחר שבית המשפט בחן שיקולים אלה והגיע למסקנה כי הנאשם צלח את כל המשוכות דלעיל, שומא על בית המשפט לבחון אם ניתן להסתפק בפרפראזה בלבד לגבי התיקים שגילויים מתבקש, או שיש להורות על עיון בתיק החקירה עצמו." (שם, בפסקה 13) [ההדגשות אינן במקור – ע.י.]. מתברר, כי בבית המשפט העליון קיימת מחלוקת פוסקים בסוגייה זו, אשר טרם הוכרעה בהלכה מחייבת. כך, בבש"פ 1408/14 פלוני נ' מדינת ישראל (14.4.14) (להלן: "עניין פלוני"), קבע המשנה לנשיא, כב' השופט נ' סולברג, כי חוק המרשם הפלילי יצר "הסדר שלילי", אשר אינו מאפשר למסור לבית המשפט מידע על תיקים סגורים, ולכן לא ניתן להורות על גילוי ועיון לגבי תיקים סגורים במסגרת בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ. גם בפסיקה שניתנה לאחר עניין פלוני, לא הוכרעה המחלוקת בין שתי הגישות השונות, כאשר נראה כי הערכאות הדיוניות נטו לאמץ את הגישה שנקבעה בעניין שימשילשווילי, לפיה בית המשפט רשאי להורות על חשיפת תיקים סגורים במסגרת בקשה לעיון בחומר חקירה (יצחק עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי, בעמ' 824-823 (2021)). מאז ניתנו ההחלטות בעניין שימשילשווילי ובעניין פלוני, בוטל חוק המרשם הפלילי, שאותו החליף חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, תשע"ט-2019 (להלן: "חוק המידע הפלילי"). פרט 13 לתוספת השישית בחוק המידע הפלילי קובע כי ביחס לתיקים סגורים, רשאי בית המשפט או בית הדין להיחשף לתיקים אלו "בהליך משפטי שאינו הליך פלילי". לכאורה, המחוקק מצא להחריג את בית המשפט שדן בהליך פלילי מקבלת מידע על תיקים סגורים, אך סוגייה זו טרם הוכרעה בפסיקת בית המשפט העליון. עם זאת, בספרות הובעה העמדה לפיה גם לאחר כניסתו לתוקף של חוק המידע הפלילי ניתן להורות על גילוי ועיון בתיקים סגורים: "לטעמנו, גם לאחר שחוק המידע הפלילי ייכנס לתוקפו, ועל אף הוספת פריט 13 בנוסח שצוטט לעיל, השאלה אם ניתן להורות על גילוי ועיון בתיקים סגורים נותרה עדיין פתוחה, ואיננו משוכנעים כי פריט 13 הנ"ל התיימר ליצור חיסיון מוחלט על תיקים סגורים בהליך פלילי" (יצחק עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי, בעמ' 825-824 (2021)). כשאלה הם פני הדברים, לא ניתן לקבוע כי חוק המידע הפלילי הכריע בין שתי הגישות שהובאו בפסיקת בית המשפט העליון, וכפועל יוצא לא ניתן לקבוע כי הוא יצר "הסדר שלילי" האוסר על בית המשפט להורות על גילוי ועיון בתיקים סגורים של עד או מתלונן (ראו, למשל: ת"פ (שלום חיפה) 44739-08-24 מדינת ישראל נ' פלוני, בפסקה כח (7.4.25)). תמיכה לכך ניתן למצוא בפסיקתו של בית המשפט המחוזי, אשר לא שללה גילוי ועיון בתיקים סגורים, אך קבעה כי העברת מידע מסוג זה תיעשה "במשורה ממש ורק במקרים חריגים ביותר, שעה שבידי ההגנה להצביע על צורך קונקרטי, להבדיל מטענות כלליות לגבי אופייה של המתלוננת" (בע"ח (מחוזי תל-אביב) 27131-10-25 נגר נ' מדינת ישראל, בפסקה 5 (20.10.25) (להלן: "עניין נגר")). ביחס לתיקים הממתינים לבירור דין, בניגוד לתיקים סגורים, קובע פרט 2(6) לתוספת הראשונה לחוק המידע הפלילי כי בית המשפט – כל בית משפט – נמנה עם הגופים הרשאים לקבל מידע מהמרשם הפלילי באחת מאלה: "(א) הגילוי הוא מהותי לנושא הדיון; (ב) הגילוי נדרש לבירור מהימנותו של עד ובעל דין ביקש את הגילוי;". ה"מרשם הפלילי" מכיל בתוכו "פרטי רישום פלילי" כהגדרתם בסעיף 1 לחוק המידע הפלילי, שאינו כולל מידע בנוגע להליכים תלויים ועומדים. עם זאת, סעיף 30(א) לחוק המידע הפלילי קובע כי "המשטרה תמסור מידע על תיקים תלויים ועומדים, לגופים ולבעלי תפקידים שהיא רשאית למסור להם מידע מהמרשם הפלילי לפי הוראות חוק זה, בעת מסירת המידע מהמרשם הפלילי". בין גופים אלה, כאמור, נמנה בית המשפט. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע שכדי לחשוף מידע על תיקי מב"ד של מתלונן או עד, במסגרת בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ, יש ליישם בנוקשות יתר את מבחן הרלוונטיות והתועלת הפוטנציאלית להגנת הנאשם, אל מול הפגיעה האפשרית באינטרסים המוגנים של העד, וזאת בשים לב למשקלם הנמוך של תיקי מב"ד ביחס למשקלן של הרשעות (בש"פ 7233/18 בכיראת נ' מדינת ישראל, בפסקה 5 (24.10.18) (להלן: "עניין בכיראת")). מן הכלל אל הפרט בענייננו, מבקשת ההגנה לקבל לידיה את גיליון המידע הפלילי של המתלונן, הכולל הן את הרשעותיו, הן את התיקים הסגורים בעניינו והן את תיקי המב"ד. בדיון לפניי, ההגנה צמצמה את עתירתה וטענה כי "אין לנו כוונה וצורך בתיקי מב"ד או סמים שלא קשורים. אנו מבקשים לדעת אם היה מעורב באלימות" (עמ' 3, ש' 15-14 לפרוטוקול הדיון). בפתח הדברים יש להסיר מן הדרך את טענת המשיבה לפיה בית המשפט בהליך הפלילי אינו נמנה על הגופים הזכאים לעיין במרשם פלילי של מתלונן או עד. כאמור לעיל, הדין מתיר לבית המשפט, במפורש, לעיין בהרשעות קודמות ובתיקי מב"ד. ביחס לתיקים סגורים, כדבריו של נשיא בית המשפט העליון, כב' השופט י' עמית: "הרשות והסמכות נתונה" (עניין שימשילשווילי, בפסקה 13). נכון למצב המשפטי דהיום, ואף לאחר חקיקתו של חוק המידע הפלילי, לא נשללה האפשרות של בית המשפט לעיין בתיקים סגורים לצורך קיום הליכי גילוי ועיון. משעבר המבקש משוכה דיונית זו, אבחן את עתירת ההגנה כעת, ביחס לכל אחד מסוגי התיקים, בהתאם למסגרת הנורמטיבית ולפסיקת בית המשפט העליון שאוזכרה לעיל. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, קראתי את כתב האישום, עיינתי בתיק החקירה ובגיליון המידע הפלילי של המתלונן, מצאתי כי לגיליון המידע הפלילי של המתלונן עשויה להיות רלוונטיות, וכי יש בחלקו תועלת פוטנציאלית להגנתו של המבקש. אשר להרשעותיו הקודמות של המתלונן, ולאור צמצום עתירת ההגנה בדיון, אני קובעת כי אין להעביר מידע זה לידי ההגנה. ממילא, מידע זה אינו רלוונטי ואין בו תועלת פוטנציאלית להגנת המבקש כלל, בהתאם למבחנים שנקבעו בהלכת בניזרי. אשר לתיקי המב"ד, התמונה שונה. טענת ההגנה בתיק זה, כפי שבאה לידי ביטוי בבקשה ובדיון, היא שלנאשם עומד סייג ההגנה העצמית הקבוע בסעיף 34י לחוק. לטענת ההגנה, הסרטון שמסר המתלונן והמתעד את האירוע עבר עריכה, ומאחר שהמתלונן הוא העד המרכזי בתיק בו היו, לכאורה, תקיפות הדדיות, הרי שאם הוגשו נגד המתלונן כתבי אישום בעבירות אלימות יש בכך כדי לסייע להגנת המבקש ולהערכת המהימנות של המתלונן. צפיתי בסרטון שאותו מסר המתלונן במהלך החקירה (סרטון המסומן "5" בדיסק המסומן "כב"). ניתן לראות כי הסרטון הוא למעשה הסרטת מסך בווידאו (Screen recording) מתוך טלפון נייד, אליו מחוברות מצלמות האבטחה של המתלונן, המתעדות את הרחוב שבו התרחש האירוע. כמו כן, ניתן לראות כי במהלך הסרטת המסך מתבצעת הגדלה והקטנה של המסך (מיקוד התמונה), הרצה קדימה ואחורה בזמן, ונראה על פניו כי ישנו שינוי במהירות הסרטון (כעולה אף מפסקה 3 לתשובת המשיבה וממזכר המסומן כ"א). על פניו, נראה שישנו קושי בגרסת המשיבה כי הסרטון אינו ערוך, אך אין בעניין זה או בקיומו של מידע פלילי, כשלעצמו, כדי להתיר עיון בתיקי המב"ד של המתלונן (בש"פ 4508/15 סבג נ' מדינת ישראל, בפסקה 8 (9.7.15)). ההצדקה לכך מצויה בטענת ההגנה ובגרסתו של המתלונן, כפי שהובאה בחקירתו. כך, גרסתו של המתלונן בחקירתו מיום 8/7/25 היא שחשב שהמבקש תקף את אימו, לאחר שאחיו הקטן טען זאת בפניו, ולכן ריסס גז פלפל כדי לעכב את המבקש. למעשה, טוען המתלונן כי הוא עצמו פעל מתוך הגנה עצמית. על פניו, אם תתקבל טענתו של המתלונן במשפט, נשמטת הקרקע תחת טענת ההגנה של המבקש, שכן לא מתקיים התנאי שעניינו "תקיפה שלא כדין" הנדרש לצורך סייג ההגנה העצמית. מכאן נובעת הרלוונטיות של תיקי מב"ד נוספים, שלכאורה עשויים לשפוך אור על מעורבותו של המתלונן באירועי אלימות או איומים נוספים, ובהתאם על בחינת מהימנותו במשפט. אומנם, נראה כי המשיבה לא חולקת על כך שהמתלונן לא חוסה תחת סייג ההגנה העצמית, ולכן הגישה נגדו כתב אישום בתיק המראה. עם זאת, בכתב האישום שהוגש נגד המבקש לא צוינו הנסיבות המדויקות שקדמו לשימוש של המתלונן בגז הפלפל, ולכן – בשלב זה – לא ניתן לקבוע כי גרסתו של המתלונן אינה שנויה במחלוקת באופן שמייתר את חשיפת המידע. עוד יצוין, כי בין כתב האישום בתיק זה לבין כתב האישום בתיק המראה קיימים פערים, כאשר בכתב האישום בתיק זה לא נכתב כי המתלונן איים על המבקש כי "ישחט" אותו בטרם מעשיו של המבקש. גם בחינת השיקולים שנמנו בעניין שימשילשווילי מובילה למסקנה כי יש לאפשר את גילוי תיקי המב"ד. כך, גיליון המידע הפלילי של המתלונן נכלל מלכתחילה בתיק החקירה (סומן "ג"); הרלוונטיות בלתי מבוטלת כאמור; ואין מדובר ב"מסע דיג", כאשר ההגנה צמצמה את עתירתה לעבירות אלימות בלבד. כמו כן, שיקול מרכזי המטה את הכף לחשיפת המידע הוא מועד ביצוע העבירות על-ידי המתלונן, לכאורה, במסגרת תיקי המב"ד. כך, נגד המתלונן עומדים ותלויים שני כתבי אישום נוספים, בעבירות רלוונטיות, במועדים הקרובים לאירוע מושא כתב האישום. גם בתיק מב"ד נוסף, בו טרם הוגש כתב אישום, עשויה להיות תועלת פוטנציאלית להגנת המבקש, בשים לב לסוג החשדות ומועד האירוע. את האיזון בין זכותו של המבקש להליך הוגן לבין הזכות לכבוד, לפרטיות ולשיקום של המתלונן ניתן להשיג בדרך של צמצום המידע שיועבר להגנה, כגון פרפראזה של תיקי המב"ד (כפי שנעשה בעניין בכיראת, ולעניין זה ראו גם סיפא פסקה 12 להלכת בניזרי), או בהעברת הרישום עצמו בלבד – כפי שמבקשת ההגנה בענייננו. כך ניתן יהיה לאיין, גם אם באופן חלקי, את מידת הפגיעה בצדדים שלישיים ואת החשש הכללי כי עדים וקורבנות עבירה יחששו להעיד במשפט. לעניין זה, כאשר יש בחומר תועלת להגנת המבקש, יש לזכור כי הכלל הוא שבהתנגשות חזיתית בין זכותו של המבקש למשפט הוגן אל מול ההגנה על פרטיותם של העדים, "משקלה של זכות הנאשם למשפט הוגן יכריע את הכף, ודינם של השיקולים הנוגדים לסגת" (בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, ס(1) 360, בפסקה 13 (2005); הלכת בניזרי, בפסקה 21). אשר לתיקים הסגורים, אני סבורה כי בחינה נוקשה של המבחנים, לצד קביעת בית המשפט המחוזי בעניין נגר כי חשיפתם תיעשה "במשורה ממש ורק במקרים חריגים ביותר, שעה שבידי ההגנה להצביע על צורך קונקרטי, להבדיל מטענות כלליות לגבי אופייה של המתלוננת", מובילה למסקנה כי אין לאפשר את חשיפתם בתיק זה. זאת, למעט פרט 2 לרשימת התיקים הסגורים. אבאר. פרט מספר 2 לרשימת התיקים הסגורים מתייחס לחשד שנחקר בקשר לאירוע הסמוך מאוד לאירוע מושא כתב האישום. העבירות שבהן נחשד המתלונן עשויות להיות רלוונטיות לצורך הוכחת טענת ההגנה הקונקרטית. כמו כן, עילת הסגירה מטה את הכף לחשיפת המידע, שכן משקל המידע אינו נמוך כמו משקלו של תיק שנגנז בעילת חוסר ראיות. לעומת זאת, פרט מספר 3 לרשימת התיקים הסגורים מתייחס לחשד שנחקר בקשר לאירוע שנים קודם לכן, ועילת הגניזה מטה את הכף שלא לאפשר את חשיפת המידע, כדי לא לפגוע בזכות לפרטיות של המתלונן ושל צדדים שלישיים מעבר לנדרש להגנת המבקש. כך גם בנוגע לפרט מספר 1, על אף שמדובר בחשד טרי יותר. אשר לבקשת ההגנה להעביר לידיה את יומן החקירה המלא לצורך בחינת רצף פעולות החקירה והתנהלות היחידה החוקרת, לאחר עיון בתיק החקירה עולה כי אין בנמצא יומן חקירה של היחידה החוקרת, כאשר פעולותיה תועדו באמצעות מזכרים אשר סומנו והועברו לידי ההגנה, כאמור ברשימת חומר החקירה. תרשומות פנימיות של יחידת התביעות, לעומת זאת, אינן בגדר חומר חקירה, אין להעבירן להגנה במקרה זה ובכל מקרה אינן מכילות את המידע המבוקש על-ידי ההגנה. אשר לבקשת ההגנה כי יועבר אליה תיק החקירה המלא בעניינו של המתלונן, ושבית המשפט יוודא בפועל כי נערכה בדיקה בין התיקים וכי כל החומר הועבר להגנה, הרי שהמשיבה אישרה בתגובתה כי מדובר באותו תיק פל"א, וכי בבדיקה שערכה כל חומרי החקירה שבו הועברו לעיון ההגנה. מבדיקה שערך בית המשפט עולה כי כלל החומרים המצויים בתיק החקירה סומנו וצוינו ברשימת חומר החקירה. המסמכים אשר סומנו ברשימת חומר החקירה "כ" ו-"כא" אינם נמצאים בתיק הפל"א שהועבר לעיון בית המשפט, ועל המשיבה לוודא כי הם הועברו להגנה. סוף דבר לאור האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל בחלקה. בתוך 30 ימים מהיום תעביר המשיבה לעיון ההגנה את גיליון המידע הפלילי של המתלונן. הגיליון יועבר ללא פרטיו האישיים של המתלונן (למעט שמו), ללא ההרשעות הקודמות, וללא פרטים 1 ו-3 ברשימת התיקים הסגורים. מספרי תיקי הפל"א יושחרו, וכן יושחרו פרטי היחידה החוקרת בפרט 1 ברשימת תיקי המב"ד, לנוכח העובדה שמדובר בתיק המצוי בחקירה. תיק החקירה ותיקי העזר לתובע מוחזרים לידי המשיבה. דיון המשך ייקבע במסגרת התיק העיקרי, אליו תתייצב ההגנה כשהיא ערוכה להשיב לאישום. המזכירות תסגור את תיק הבע"ח.