בש"פ 1355/98 צבי בן ארי נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב1982- (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), לפיה נדחתה בבית המשפט המחוזי, בקשתו של העורר לקבל לעיונו חומר הנמצא ברשות התביעה, אשר על פי טענת סניגורו הוא "חומר חקירה" הרלוונטי להגנתו של העורר בעבירות המרמה בהן הואשם.

המדובר בחומר שהוגש לשופטים השונים שדנו בהארכות מעצרו של העורר, בטרם הוגש כנגדו כתב האישום, ובייחוד במסמכים הקשורים לחקירה המתנהלת כנגד העורר בעבירות של רצח קשירת קשר ונסיון לרצח, חקירה אשר טרם הבשילה לכדי כתב אישום. כן מבקש העורר כי יותר לו לעיין בדו"חות המתעדים פגישות בין קציני משטרה בישראל וברוסיה ובין השר לבטחון פנים ומקבילו ברוסיה, שיחות שתוכנן, טוען הסניגור, מהווה אף הוא "חומר חקירה". כאמור, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה ומכאן הערר שבפני.

2.בא כוח העורר טען בפני בהרחבה יתרה, כי יש לאפשר לו לעיין בכל החומר שהוגש במסגרת ההליכים שקדמו להגשת כתב האישום, שכן אף אם אין החומר קשור במישרין לעבירות בגינן הוגש בסופו של דבר כתב האישום, הרי שמדובר בכל זאת ב"חומר חקירה". עבירת המרמה בה הואשם העורר ועבירת הרצח והנסיון לרצח, בהן מתנהלת עדיין חקירה, כאמור, קשורות לטענתו קשר בל ינותק, שכן מנהל הבנק כלפיו ביצע העורר לכאורה עבירות של מרמה, הוא קורבן הרצח נשוא החקירה, ולפיכך יוכל חומר החקירה הנוגע לעבירות הרצח והנסיון לרצח לעזור להגנת העורר אף בעבירות המרמה.

לטענת הסניגור, הפגישות האמורות בין החוקרים והשרים הרוסיים לישראלים קשורות אף הן לאישום במרמה, שכן מדובר, לטענת הסניגור, ב"תיק פוליטי מובהק".

עוד טען, כי שגה בית המשפט המחוזי משהחליט באשר לחוסר הרלוונטיות של החומר המבוקש מבלי לעיין בו תחילה.

מנגד, טען בא כוח התביעה, כי כתב האישום כולל פרטי אישום בעבירות כלכליות בלבד, ועל כן חומר חקירה בעבירות מסוג רצח אינו רלוונטי כלל לעבירות בהן הואשם העורר. אין לאפשר לסניגור "לדוג" על סמך השערות בלבד בדבר קיומו של חומר אשר אינו נמצא כלל בידי התביעה, ואם וככל שקיים חומר כאמור, הרי שעל פניו אין הוא "חומר חקירה".

אשר לעיון בית המשפט בחומר, טען בא כוח המדינה כי משהוגשה הבקשה לעיון ב"חומר חקירה" נוסף, בחרה התביעה, לפנים משורת הדין, לאסוף את כל המסמכים שהוגשו במסגרת הליכי המעצר ולבדוק שנית אם ניתן לאפשר להגנה לעיין בחומר נוסף על זה שהועמד לרשותה בעבר.

המדובר בתשעה קלסרים של חומר, ואין לתביעה התנגדות עקרונית הנובעת מתוכנם, כי שופט יעיין בחומר. עם זאת, טוען בא כח המדינה, כי לרשות הסניגוריה הועמד כל חומר רלוונטי אשר היה בידי התביעה, תוך שהתביעה נוקטת בגישה ליברלית לעניין הגדרתו של המונח "חומר חקירה".

אשר לזיכרונות הדברים המתייחסים למפגשים בין חוקרים ישראליים ורוסיים, הרי שחומר זה הועבר לסניגוריה, אולם לא הועבר כל חומר הנוגע לפגישות השר לביטחון פנים ברוסיה, שכן בפגישותיו, לא ניהל השר "חקירה", ועל כן אין תיעוד פגישותיו, אם קיים כזה, נכלל בגדר "חומר חקירה". אשר לרמזים כי מדובר ב"תיק פוליטי", הרי שיש לדחות טענות אלו מכל וכל.

3.בבסיסה של זכות העיון העומדת לנאשם על פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, עומדת זכות היסוד של הנאשם למשפט הוגן. אכן, התביעה מצווה להעביר לידי ההגנה כל מסמך הנכלל במסגרת המונח "חומר חקירה", ויש לנהוג פירוש מרחיב למונח זה, הכולל גם "ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע" (ראו: בג"ץ 233/85 עלי אל הוזייל נ' משטרת ישראל , פ"ד לט(4) 124 בעמ' 129 (להלן: אל הוזייל)).

הנחת היסוד היא כי התביעה ממלאת את המוטל עליה במיומנות ובהגינות, ועל הצדדים לסמוך על הגינותם, מיומנותם ונסיונם של נציגי התביעה הכללית. יפים לעניין זה דבריו של חברי השופט קדמי:

"סקרנות לשמה, רצון להשיג חומר לתכליות זרות ל'הגנת הנאשם' ונכונות לצאת ל'מסעי ציד' שמא ימצא דבר שייסע להגנה - אינם מספיקים להשמטת הבסיס מתחת ההנחה האמורה".

(בש"פ 1327/96 ח"כ הרב אריה דרעי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).

במקרה שלפנינו אף טען בא כוח התביעה, כי נמסרו להגנה מסמכים רבים ככל האפשר, והתביעה אף חזרה ובדקה את עצמה בענין זה.

עם זאת, אין לאלץ את ההגנה לסמוך באופן מוחלט על יכולתה של התביעה להעריך את הפוטנציאל שטומן בחובו החומר מבחינתה של ההגנה. סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי קבע הליך חדש ומסודר לאיתור ולחשיפה של חומר חקירה, וקבע מנגנון של ביקורת שיפוטית על החלטת התביעה שלא למסור חומר שלטענת הסניגוריה הינו חומר חקירה. על פי סעיף זה רשאי בא כוח הנאשם לבקש מבית המשפט להורות לתובע לאפשר לו לעיין בחומר שהוא לטענתו חומר חקירה.

על פי ההסדר שנקבע בסעיף 74(ד) בחוק, לצורך הדיון בבקשה לעיון בחומר החקירה "יעמיד התובע את החומר שבמחלוקת לעיונו של בית המשפט בלבד". המחוקק לא קבע כי בית המשפט חייב לעיין בחומר המבוקש, אולם בדרך כלל, כדי להכריע בבקשה, יעיין בית המשפט בחומר ולו כדי לעמוד על סוג החומר וטיבו.

רק במקרים יוצאי דופן ימנע בית המשפט מלעיין בחומר. כך ינהג, למשל, כאשר על פניו החומר אינו נוגע כלל לנושא כתב האישום, והסניגור אף לא הצביע על קצה חוט שיש בו כדי להראות מדוע החומר המבוקש הינו חלק מחומר החקירה נשוא הדיון. במקרה כזה, בייחוד כאשר כמות החומר בו מדובר היא רבה ביותר, ומתקבל הרושם שהבקשה לא נועדה אלא לסרבל את ההליכים שלא לצורך, מבלי שיש לה תכלית מעשית לצרכי הגנת הנאשם, יוכל בית המשפט לעשות שימוש בשיקול דעתו ולהימנע מעיון בחומר.

4.קשה להגדיר במדוייק את שנכלל במונח "חומר חקירה". כבר נאמר כי "מושג זה של 'חומר חקירה' אין הוא ניתן להגדרה, אלא באורח כללי בלבד" (עניין אל הוזייל , הנ"ל, בעמ' 129). לא בכדי לא הוגדר מונח זה בחוק, אלא נקבע מבחן גמיש לזיהויו.

בבואנו לקבוע מהו "חומר חקירה", עלינו להיות "מודרכים על יד כללי השכל הישר ועל ידי המגמה לאפשר לסניגור הזדמנות הוגנת להכין את הגנתו... אולם... אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של "חומר חקירה" ראיות שהרלבנטיות שלהן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית..." (ראו: בג"ץ אל הוזייל , הנ"ל, שם).

כך נקבע, כי לא כל חומר שהוצג בפני השופט הדן במעצרו של החשוד, טרם הגשת כתב האישום נכלל בגדר "חומר חקירה".

"רבים הם המסמכים והמידע המוגשים ל'שופט המעצרים', שאין בינם ובין 'חומר חקירה', במובן סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי ולא כלום"

(ראו: בג"ץ 1885/91 אלי צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב , פ"ד מה(3) 630, בעמ' 633 (להלן: "צוברי").

על בתי המשפט להיות מודעים כי לא כל ספקולציה מרחיקת לכת ביחס לפעולות של המשטרה והתביעה יכולה להוות תשתית מספקת להגדרת חומר משטרתי כחומר חקירה. יפים לעניין זה דבריו של השופט בך בעניין אל הוזייל

הנ"ל, בעמ' 132:

"תקווה ספקולטיבית זו של ההגנה, שיימצא אולי בתיק מסוים חומר כלשהוא שיעזור לה לנגח בו את המשטרה או את התביעה...אלה בוודאי שאינם מצדיקים מתן צו להכללת תיק כזה בתוך "חומר חקירה".

5.במקרה שלפנינו, קשה לומר כי בא כוח העורר השכיל להבהיר מדוע החומר המבוקש על ידו נכלל בגדר "חומר חקירה". כאמור, כבר נקבע ביחס לחומר שהוצג בפני שופט בהארכת מעצר כי חומר כזה אינו נכלל בהכרח בגדר חומר חקירה.

בכל הנוגע לטענותיו בדבר תיעוד פגישה בין השר לבטחון פנים ועמיתו הרוסי, גם בהנחה שהפגישה תועדה, הרי שעל פניו מדובר במגעים מדיניים שאינם חלק מפעולות החקירה המשטרתית. מכל מקום, הנימוק שהביא הסניגור לבקשתו לקבל חומר כזה, כאילו מדובר ב"תיק פוליטי", הוא נימוק המניח ספקולציה מרחיקת לכת וחסרת כל בסיס.

על פני הדברים, נראה גם כי אין לומר שיש לחייב את התביעה למסור לעיון חומר חקירה בנוגע לחקירת עבירות שאינן משמשות נושא לכתב אישום זה. בא כוח העורר לא הצביע על חומר מסוים או סוג של חומר בנושא קונקרטי אשר לטענתו עשוי להועיל לו אם ייחשף בפניו. כן לא הצביע על תשתית לפיה אכן מדובר בחומר שהוא רלוונטי לאישום, ומטעם זה דרוש להגנה על העורר. למעשה, מבקש הסניגור להעביר לעיונו את חומר החקירה שהוצג לשופט המעצרים ומתייחס לחשדות לביצוע עבירות רצח ונסיון לרצח, בהן החקירה נגד העורר טרם נסתיימה. בקשר לכך, ראוי להדגיש כי בעוד שהצורך בקבלת החומר על ידי הסניגוריה אינו ברור, הרי מנגד, הנזק הצפוי ממסירתו של חומר הקשור לחקירה שלא הושלמה וטרם הוגש בה כתב אישום הוא גלוי. לא בכדי קבע המחוקק כי המועד למסירת חומר חקירה הוא לאחר הגשת כתב אישום.

עם זאת, אין בדעתי להכריע בשלב זה של ההליך בשאלה אם החומר המבוקש הוא "חומר חקירה" רלוונטי.

משקיימת אפשרות כלשהי, אף אם רחוקה היא, כפי שנראה לכאורה, כי יתכן שחומר מסוים שהוצג לבית המשפט בהליכי המעצר הנוגע לחקירת העבירות האחרות כנגד העורר רלוונטי לאישום התלוי ועומד כיום בפני בית המשפט, ויוכל לשמש להגנה, טוב היה עושה בית המשפט המחוזי אם היה מעיין בחומר בטרם הכריע בבקשה.

לפיכך, נראה כי לגבי החומר שנטען כי קשור הוא בחקירה בעניין החשדות בעבירת הרצח והנסיון לרצח, שהתנהלה במקביל לחקירה שהביאה להגשת כתב האישום, ראוי היה כי בית המשפט המחוזי יעיין בחומר.

בא כוח התביעה, אף הצהיר בפני, כי אין לו התנגדות עקרונית כי השופט יעיין בחומר השנוי במחלוקת.

אשר על כן, החלטתי כי הבקשה תוחזר לבית המשפט קמא כדי שיעיין בחומר המבוקש על ידי הסניגור ויכריע בשאלה אם כולל הוא "חומר חקירה".

מובן כי לצורך העיון רשאי בית המשפט להיעזר בהסברי התביעה שימסרו לו במידת הצורך.

נוכח המועד הקרוב שנקבע לתחילת המשפט, מן הראוי שהעיון בחומר יעשה ככל האפשר בהקדם. יודגש, כי בכל מקרה, אין ההליך של העיון צריך לעכב את תחילת המשפט. נוכח התמשכותו הצפויה של המשפט, והאפשרות שתינתן הזדמנות לסניגוריה לחקור את עדי התביעה בשלב מאוחר יותר, אם יהיה בכך צורך עקב גילוי חומר חקירה נוסף, הרי שלא תפגע הגנתו של המבקש גם אם יוחלט על מתן חומר נוסף כלשהו לאחר תחילת הבאת הראיות.