בש"פ 3642/04 כריס סרפו נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט כבוב) אשר דחה את בקשת העורר לקבל לידיו את יומנה המלא של המתלוננת ל.ע., וקבע כי למעט הדפים מתוך היומן אשר הוצגו לבא-כוחו, אין ביתרת היומן משום רלבנטיות להגנת העורר, ולפיכך אין חובה על התביעה להציגו לעיון ההגנה.

2.העורר, אזרח גאנה, חולה במחלת האיידס, והואשם בעבירות של אינוס, מעשה העלול להפיץ מחלה, איומים ותקיפה בנסיבות מחמירות. על-פי עובדות כתב האישום, העורר קיים במשך שנים יחסי מין בלתי מוגנים עם נשים שונות למרות ידיעתו על מחלתו ומבלי שיידע את בנות זוגו בעובדת מחלתו. כן מיוחס לו אונס של שתיים מקורבנותיו, ואיום לרצוח את אחת מקורבנותיו לאחר שחשפה את דבר מחלתו בפני נשים אחרות עימן היה בקשר.

3.פנייתו של העורר למשיבה לגילוי יומניהן של שתיים מקורבנותיו, נדחתה. מיומנה של ל.ע. העבירה המשיבה לעיונו של העורר מספר עמודים רלבנטיים לפרשה נשוא האישום. עמדת המשיבה היא כי היומן בכללותו איננו מהווה חומר חקירה ולכן אינו חייב בהצגה בפני העורר. לאור בקשתה של המתלוננת שלא לחשוף את היומן במלואו, ובמטרה להגן על פרטיותה, הציעה המשיבה כי בית המשפט יעיין ביומן ויחליט האם יש למסור אותו, או חלקים ממנו, לעיון העורר.

4.לאחר עיון מפורט ביומנה של ל.ע., החליט בית המשפט המחוזי כי המידע שעשוי להיות רלבנטי להליך הפלילי בעניינו של העורר מרוכז בדפי היומן שהועברו לידי בא כוחו, וכי חשיפתו של היומן כולו, העוסק בחייה האישיים של ל.ע., לא יתרום דבר להגנתו של העורר. מנגד, מסירתו לידי העורר עלולה לפגוע קשות בפרטיותה של המתלוננת.

5.העורר פנה בערר לבית משפט זה, וחזר על בקשתו לקבל לעיון את היומן כולו. הוא טוען כי הפרטים האישיים הכלולים ביומן עשויים לשרת את הגנתו בפרט לאור אופיו של ההליך בו נשקלת עדותה של המתלוננת מול עדותו שלו. העיון ביומן עשוי לחשוף קיום של קשר בין כל המתלוננות, ולהצביע על אורחות חייה וקשריה המיניים של המתלוננת עם אחרים לפני היכרותה עם העורר. עוד טוען העורר, כי ל.ע. העידה בבית המשפט המחוזי ובעדותה לא התנגדה למסירת היומן לעיונו של בא-כוח העורר.

6.בקשת העורר הוגשה במסגרת סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי הקובע את זכות העיון של ההגנה בחומר חקירה שבידי התביעה הנוגע לכתב האישום.

אין חולק כי זכותה של הסניגוריה עומדת לה לעיין בחומר חקירה הנוגע לאישום, וזכותה לתבוע זאת אם לא הוצג בפניה מלוא החומר. יחד עם זאת, לא אחת, מתעוררת שאלה מהו "חומר חקירה" הנוגע לאישום, וברי כי לא כל חומר המצוי פיסית בידי התביעה בהכרח עונה להגדרה זו. המבחן לעניין זה נגזר מהתכלית הטמונה בסעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי והוא "מבחן הנגיעה של החומר לאישום ... לאור החשיבות הרבה הנודעת לזכות הנאשם למשפט הוגן, די בנגיעה עקיפה ואף מסופקת כדי להפוך את החומר ל"חומר חקירה", ובלבד שקיים יסוד של ממש להשערה או לתקוה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו" (בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל , פד"י נד(3) 625, פסקה 8; בש"פ 1355/98 בן ארי נ' מדינת ישראל , פד"י נג(2) 1, עמ' 6-4; בש"פ 9322/99 מסראווה נ' מדינת ישראל , פד"י נד(1) 376, 381-2; בג"ץ 1689/02 נמרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פד"י נז(6) 49, 62-3).

המבחן להגדרת "חומר חקירה" הוא רחב, ומתפרש גם על חומר שיש לו שייכות ל"פריפריה של האישום". אולם מקום שמדובר בחומר אשר נוגע לצינעת הפרט, ינתן משקל לערך ההגנה על הפרטיות, ובלבד שלא יהיה בו כדי לגבור על זכות הנאשם למשפט הוגן.

חומר רקע הנוגע למי מן המעורבים בפרשה אך אינו מתייחס למסכת העובדות הנוגעת לאישום אינו עונה, בהכרח, להגדרה של "חומר חקירה" וממילא אינו חייב בהעברה לעיון הסניגוריה במיוחד כאשר הצגתו לעיון עשויה לפגוע בצינעת הפרט. מן הסתם, יש להניח, כי בחומר שאינו רלבנטי לאישום לא ייעשה שימוש גם על ידי התביעה לצורך ביסוס התשתית הראייתית להרשעת הנאשם.

7.העורר מואשם בקיום יחסי מין בלתי מוגנים עם המתלוננת בהיותו חולה איידס במהלך 4 חודשים בשנת 1997, ובמעשה אינוס במסגרת אותה מערכת יחסים. הנערה נדבקה בנגיף האיידס. היומן האישי אותו כתבה המתלוננת לא נפתח בפרשת היחסים עם העורר, ולא נסתיים עמה, והוא עוסק בעניינים רבים ושונים הנוגעים לחייה הפרטיים של המתלוננת שאינם קשורים כלל לפרשה נשוא האישום. עיינתי ביומן שהועבר לידי ולא מצאתי כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי מעבר למה שהוצג לסניגוריה לעיון אין ביומן חומר העשוי להיות רלבנטי לאישום, ואשר העיון בו על ידי ההגנה מתחייב לצורך ניהול משפט הוגן. המדובר בתיאור חוויות אישיות-פרטיות שאין להן נגיעה לאירועים נשוא כתב האישום, ואף ל"פריפריה של האישום", ומכאן שאין מדובר בחומר חקירה החייב בהצגה להגנה.

לאור דברים אלה, דין הערר להידחות.