פל"א 13040-02-23 פל"א 13040-02-23

מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 15 אוקטובר 2026, ד' חשוון תשפ"ז גזר דין רקע ועובדות כתב האישום – הנאשמת הורשעה בכתב אישום המייחס לה עבירות של נהיגה בזמן פסילה- פסילת בית משפט, בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 (להלן: " פקודת התעבורה") , רישיון הנהיגה פקע מעל שנתיים - עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודה, ונהיגה ברכב ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 א לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש). בהתאם לעובדות כתב האישום, נהגה הנאשמת בתאריך 22.02.2023 בסמוך לשעה 08:30 ברכב פרטי כשהיא נוסעת בכביש 77 מכיוון צומת המוביל לכיוון טבריה. באותן נסיבות נהגה הנאשמת ברכבה על אף שרישיון הנהיגה שלה פקע מתאריך 13.02.2017 וביודעין בהיותה בזמן פסילה אשר הוטלה עליה ע"י בית המשפט לתעבורה בנצרת במסגרת בפ"ת 12246-08-22 וזאת עד החלטה אחרת מיום 13.09.2022. הנאשמת ידעה אודות הפסילה שניתנה בנוכחותה ואף לאחר שהצהירה שאין לה רישיון נהיגה להפקיד וביקשה את חישוב הפסילה מאותו היום – 13.09.2022. בד בבד עם הגשת כתב האישום בתיק העיקרי , הוגשה בקשה למעצר בית ופסילה עד תום ההליכים, הנאשמת שהתה במעצר בית מלא עד תאריך 04.04.2023. ביום 04.04.2023 שונו תנאי המעצר והנאשמת המשיכה לשהות במעצר בית חלקי. הנאשמת נפסלה עד החלטה אחרת מיום 04.04.2023. הנאשמת בחרה לצרף שלושה תיקים נוספים, תיק פל"א 5189-11-22 שעניינו עבירות דומות מיום 04.11.2022 של נהיגה בזמן פסילה, פקיעת רישיון נהיגה ונהיגת רכב ללא ביטוח. תיק תתע"א 10561-08-22 , שעניינו עבירות מיום 05.08.2022 של נהיגה בזמן פסילה, פקיעת רישיון נהיגה ונהיגה בשכרות בכך שבדגימת אויר נשוף נמצא ריכוז אלכוהול של 350 מ"ג העולה על 240 מ"ג. תיק פל"א 8180-03-26 אשר מייחס לה עבירות מיום 10.03.2026 של נהיגה בזמן פסילה, פקיעת רישיון נהיגה ונהיגה ללא ביטוח. בד בבד עם הגשת כתב האישום בתיק פל"א 8180-03-26, הוגשה בקשה למעצר ופסילה עד תום ההליכים המשפטיים. ביום 15.03.2026, הורה בית המשפט על מעצרה של הנאשמת בתנאים מגבילים. כנגד החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי וביום 16.03.2026 התקבל הערר והורה בית המשפט על מעצרה של הנאשמת בפיקוח אלקטרוני. חוות דעת הממונה על עבודות שירות הנאשמת נמצאת כשירה לביצוע עבודות שירות בהתאם לחוות דעת מיום 24.08.2026. טיעוני הצדדים לעונש בתמצית טיעוני המאשימה ב"כ המאשימה בטיעוניה שהוגשו בכתב התייחסה לחומרת העבירות בהן הורשעה הנאשמת, למסוכנות הנשקפת ממנה ולערכים החברתיים המוגנים בעבירות אלו. ב"כ המאשימה ציינה כי העבירות בוצעו בתקופה כה קצרה והנאשמת חוזרת לסורה שוב ושוב כשהיא מתעלמת מהחלטות בית המשפט דבר המעיד על מסוכנות יוצאת דופן. ב"כ המאשימה הפנתה לעברה התעברותי של הנאשמת, שנוהגת משנת 2010 ולחובתה 19 הרשעות קודמות, ביניהן 4 הרשעות בגין פקיעת רישיון נהיגה ועוד עבירות חמורות של מהירות שבגינה קיימים פסילות על תנאי שחלים בנסיבותיה של האשמת. ב"כ המאשימה הפנתה למתחמי הענישה בבגין העבירות בהן הורשעה הנאשמת – באשר לעבירה של נהיגה בשכרות ופסילה בנסיבות מחמירות, מאסר קצר שניתן לרצותו בעבדות שירות ברף התחתון ועד ל- 24 חודשי מאסר, פסילה בפועל הנעה בין 36 חודש ועד 5 שנים, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס תוך הפניה לפסיקה התומכת במתחם אליו הפנתה. באשר למתחם הענישה בעבירה של נהיגה בזמן פסילה בנסיבות מחמירות, המתחם נע בין מאסר בפועל של מספר חודשים ועד 24 חודשים, פסילה בפועל של 18 חודשים ועד 10 שנים, ועונשים נלווים. באשר לעבירת פקיעת רישיון הנהיגה מעל שנתיים ומתחת ל- 5 שנים, מאסר על תנאי במקרים המתאימים, פסילה קצרה ועד 12 חודשי פסילה, פסילה על תנאי וקנס. ובאשר לעבירה של פקיעת רישיון מעל 5 שנים ומתחת ל 10 שנים , המתחם נע בים מאסר על תנאי ועד מספר חודשי מאסר, פסילה קצרה ועד 18 חודשי פסילה, פסילה על תנאי וקנס. ב"כ המאשימה ביקשה במסגרת קביעת מתחם העונש ההולם להתייחס לעובדה כי הנאשמת הורשעה בשלושה תיקים שונים המהווים אירועים נפרדים. על אף שמדובר בעבירות דומות בחלקן, הרי שפער הזמנים בין העבירות כמו גם העדר זיקה בין האירועים פרט ליסוד העובדתי, לא מותיר ברירה אלא לקבוע בהתאם להוראות סעיף 40יג(ב) לחוק העונשים כי מדובר באירועים נפרדים ובהתאם לקבוע מתחמים שונים ונפרדים לכל אחד מהאירועים. עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשמת במסגרת תיק מס' 8180-03-26 לאור חומרת העבירות ולאור העובדה כי מדובר בפעם הרביעית בה נוהגת הנאשמת בזמן פסילה ובפעם השביעית בה נוהגת כשרישיון הנהיגה שלה לא בתוקף , עונש מאסר שלא יפחת מ- 10 חודשים בפועל במצטבר לכל מאסר אחר, מאסר על תנאי, פסילה שלא תפחת מ- 3 שנים במצטבר לכל פסילה אחרת, פסילה על תנאי וקנס. במסגרת תיק מס' 13040-02-23, עתרה המאשימה לאור חומרת העבירות ולאור העובדה כי מדובר בפעם השלישית בה נוהגת הנאשמת בזמן הפסילה ובפעם השישית בה נוהגת כשרישיון הנהיגה פקע, מאסר בפועל שלא יפחת מ- 7 חודשים מאחורי סורג ובריח במצטבר לכל מאסר אחר, מאסר על תנאי מרתיע, פסילה בפועל שלא תפחת מ- 24 חודשים תוך הפעלת פסילות על תנאי במצטבר לכל פסילה אחרת, פסילה על תנאי וקנס משמעותיים כעונש צופה פני עתיד. במסגרת תיק מס' 5189-11-22 עתרה המאשימה להשית על הנאשמת לאור חומרת העבירות והעובדה כי מדובר בפעם השניה בה נהגה בזמן פסילה והפעם החמישית בה נהגה כשרישיון הנהיגה שלה פג תוקף מעל לשנתיים וללא ביטוח, מאסר בפועל שלא יפחת מ- 4 חודשים מאחורי סורג ובריח, מאסר על תנאי מרתיע, פסילה שלא תפחת מ- 36 חודשים במצטבר לכל פסילה אחרת, פסילה על תנאי וקנס משמעותיים. במסגרת תיק מס' 10561-08-22 עתרה המאשימה לאור חומרת העבירות והעובדה כי מדובר בפעם הראשונה בה נהגה בזמן פסילה בשילוב נהיגה בשכרות ופעם הרביעית בה נהגה ללא רישיון נהיגה תקף , להשית על הנאשמת מאסר בפועל שלא יפחת מ 30 ימים, מאסר על תנאי מרתיע, פסילה בפועל שלא תפחת מ -24 חודשים, פסילה על תנאי וקנס. לבסוף עתרה המאשימה במכלול כל התיקים, ענישה ברף העליון של המתחם וכן ביקשה להשית מאסר בפועל שלא יפחת מ – 24 חודשים מאחורי סורג ובריח, פסילה לצמיתות לפי סעיף 41א , פסילה על תנאי וקנס משמעותיים כעונש צופה פני עתיד. טיעוני ב"כ הנאשמת מנגד בטיעוניה לעונש ציינה ב"כ הנאשמת את הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בו, והדגישה כי מבלי להקל ראש בעבירות המיוחסות לנאשמת, כתבי האישום לא יחסו לה גרימת תאונת דרכים, פגיעה בגוף או ברכוש, נהיגה פרועה, ניסיון הימלטות משוטרים או ביצוע עבירות תעבור נלוות שיש בהן כשלעצמן משום יצירת סיכון קונקרטי נוסף למשתמשי הדרך. ב"כ הנאשמת סבורה כי מתחם הענישה ביחס לרכיב המאסר נע בין מאסר על תנאי ועד 12 חודשי מאסר בפועל, אשר בנסיבות המתאימות ניתן לרצות בדרך של עבודות שירות. ביחס לרכיב הפסילה , הפסיקה מלמדת על מנעד רחב, הנגזר בין היתר מנסיבות ביצוע העבירה, עברו התעבורתי של הנאשם ומספר האירועים המיוחסים לו. ב"כ הנשמת הפנתה למספר פסיקה לשיטתה, בהם הוטלו על הנאשמים עונשי מאסר שרוצו בעבודות שירות. ההגנה בטיעוניה לעונש ציינה כי בין הצדדים התגבש הסדר טיעון הן בתיק העיקרי והן בשני התיקים שצורפו משנת 2022 אשר כלל ענישה בדמות עבודות שירות לצד 4 שנות פסילה בפועל וענישה נלווית, אולם ההסדר לא השתכלל לכדי גזר דין נוכח פתיח הליך נוסף , לטענת ההגנה מדובר בנתון רלוונטי לבחינת התמונה העונשית הכוללת. ההגנה לא מתעלמת מכך שהאירוע הנוסף מחייב מתן ביטוי עונשי מתאים, אולם תטען כי ניתן ליתן לכך ביטוי במסגרת רכיבי הענישה, מבלי שיהא הכרח להורות על מאסר מאחורי סורג ובריח. באשר לנסיבותיה האישיות של הנאשמת, מדובר בנאשמת בת 35, גרושה ואם לשלושה ילדים בגילאים 10-15, מתגוררת יחד עם אמה בכפר טובא- זנגריה. אחד מילדיה של הנאשמת מתמודד עם נכות וזקוק למענה מוגבר מצדה. מתסקיר שירות המבחן עולה תמונת חיים משפחתית וכלכלית מורכבת, כאשר הנאשמת נושאת באחריות משמעותית לגידול ילדיה. הוסיפה ב"כ הנאשמת כי הנאשמת התמודדה לאורך שנים עם קשיים ואירועים טראומטיים, לצד היעדר גורמי תמיכה משפחתיים מספקים. שירות המבחן התרשם כי היא זקוקה למענה טיפולי בתחום ההתמכרויות, לקשר רגשי מתמשך וכן לסיוע ביצירת יציבות בחייה ובתחום התעסוקתי והכלכלי. הנאשמת הודתה במיוחס לה, בחרה לצרף תיקים, נטלה אחריות על מעשיה וחסכה את הצורך בניהול הליך הוכחות ואת זמנו של בית המשפט. הנאשמת שהתה במשך תקופה ממושכת בתנאים מגבילים ובפיקוח אלקטרוני, ובמהלך כל התקופה לא נרשמו לחובתה הפרות של תנאי השחרור. נתון זה מלמד כי חרף הקשיים עמם היא מתמודדת ידעה הנאשמת לכבד את החלטות בית המשפט ואת המגבלות שהוטלו עליה. הליך זה היווה עבורה גורם מרתיע וכן פגע לא רק בה אלא גם בשלושת ילדיה ובפרט הילד שמתמודד עם נכות. לטענת ההגנה מכלול הנתונים לעיל, מצדיקים מתן משקל משמעותי לשיקולי השיקום והענישה האינדיבידואלית בעת מתן גזירת עונשה. לאור מכלול הנסיבות שפורטו ובשים לב למדינות הענישה הנוהגת בעבירות דומות, בהודאתה ונטילת אחריות, לנסיבותיה האישיות והמשפחתיות המורכבות, לתקופה הממושכת בה שהתה הנאשמת בתנאים מגבילים ובפיקוח אלקטרוני במסגרת ההליך הנוכחי ללא הפרות, וכן לחוות דעת הממונה על עבודות שירות אשר מצאה אותה כשירה לביצוע עבודות שירות, ביקשה ההגנה לגזור על הנאשמת עונש מידתי והולם. ציינה ההגנה כי היא ערה לכך כי לחובת הנאשמת תלוי ועומד מאסר מותנה בן חודשיים, וכן פסילה מותנית של 4 חודשים וביקשה כי ככל שיורה בית המשפט על הפעלת המאסר המותנה, מבוקש להורות כי ירוצה בחופף, כולו או למעצר בחלקו, לעונש המאסר שיוטל בתיק זה, באופן שיאפשר לנאשמת לרצות את תקופת המאסר הכוללת בדרך של עבודות שירות וזאת בשים לב למכלול הנסיבות שפורטו לעיל. בדבריה האחרונים, הנאשמת הביעה צער וחרטה וציינה " אני יודעת כי עשיתי טעות, אני לא אחזור עליה שוב, אני לבד ואין מי שיעזור לי, יש לי ילדים שאני מטפלת בהם לבד". דיון והכרעה – קביעת מתחם העונש ההולם על פי תיקון 113 לחוק העונשין, על בית המשפט לבחון שלושה שלבים בכדי לגזור את עונשו של הנאשם. בשלב ראשון, יש לקבוע את מתחם העונש ההולם את נסיבות המקרה הספציפי תוך בחינת מכלול השיקולים הנוגעים לנסיבות ביצוע העבירה. בשלב שני, יש לבחון קיומם של חריגים המצדיקים סטייה מהמתחם שנקבע, דהיינו, קיומו של פוטנציאל שיקומי משמעותי או צורך מיוחד בהגנה על הציבור. אולם, אם בית המשפט לא מצא לחרוג ממתחם העונש שקבע, אזי יעבור לשלב השלישי שבו עליו לקבוע מהו העונש ההולם לנאשם בתוך המתחם (ראה: ע"פ 2918/13 אחמד דבס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.07.13). הערך החברתי שנפגע כתוצאה מהעבירה אין חולק כי העבירות המיוחסות לנאשמת, טמון בהן סיכון תעבורתי רב הן לנהג והן ליתר המשתמשים בדרך. אין חולק בדבר החומרה המאפיינת את מעשיה של הנאשמת שנהגה בזמן פסילה בארבע הזדמנויות שונות, כשרישיונה פקע מעל שנתיים ונהגה ללא ביטוח וכאשר באחד האירועים נהגה בשכרות. התנהגות זו של הנאשמת בוודאי פוגעת בערך החברתי של כיבוד החוק ופוגעת בשלומם וביטחונם של ציבור המשתמשים בדרך. אין להקל ראש עם התנהגותה של הנאשמת. נהיגה בזמן פסילה וכשרישין הנהיגה פקע הינה עבירה מכוונת, שנעשית במודע, תוך זלזול מופגן ובוטה בחוק, בפסיקת בית המשפט וברשויות האכיפה, לצד זלזול בשלום הציבור ובביטחונו, ומהווה פגיעה בסדר החברתי. על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי "מי שהודע לו שנפסל מקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רישיון לפי פקודה זו ... דינו – מאסר שלוש שנים". ברע"פ 665/11 אבו עאמר נ' מדינת ישראל כב' השופט רובינשטיין קבע כי עבירות נהיגה בזמן פסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי, אלא אף מוסרי כפול. הסיכון המובהק לעובר דרך וגם לנוהג עצמו, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונת דרכים אם זו תקרה חלילה בעת נהיגה כזאת. ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו לבן ציין כב' השופט לוי: "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור, הוא מבטא זלזול בצווים של בית המשפט". נהיגה כשירישון הנהיגה פקע מעל שנתיים, כאשר הנהיגה אינה מבוטחת מעידה על זלזול חמור בחוק וכן פוגעת בחברה כולה, שכן האחריות לפיצוי בגין נזקי תאונת דרכים ובכלל זה הפיצוי בגין נזקי גוף, שיכול להסתכם בסכומים גבוהים מאד, מוטלת בסופו של דבר על כתפי הציבור. נהיגה בשכרות, הערך המוגן הינו הזכות לחיים ושמירה על שלמות הגוף, וכן מתן תחושת בטחון למשתמשי הדרך. הנוהג בשכרות מהווה סיכון ממשי לכלל עוברי הדרך והינו אדיש לסיכון זה. העבירה המיוחסת לנאשמת היא עבירה חמורה טומנת בחובה סכנה רבה לציבור המשתמשים בדרך ולא בכדי נאמר באשר אליה: "על הנוהג שכרות כבר נאמר לא אחת כי הוא "מכונת מוות נעה" [מ"ח 1340/16 אזברגה (פורסם בנבו) וכן רע"פ 3351/09 משה (פורסם בנבו)]. בית משפט העליון הביע עמדה חד משמעית כי עבירה זו הינה הסיבה המרכזית לגרימתן של תאונות דרכים. ר' לדוגמא דבריו של כב' הש' שוהם ברע"פ 2829/13 מוריאל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.4.13): "לגופו של עניין, מן הראוי לחזור על דברים שנאמרו על-ידי לא אחת, כי נהיגה בשכרות הינה אחת מן הסיבות המרכזיות לגרימתן של תאונות דרכים, דבר המסכן את שלום הציבור ופוגע בביטחונו. אשר על כן, מדיניות הענישה בעבירות אלה, מחייבת את בית-המשפט לנהוג ביד קשה בנהגים שיכורים - תהא רמת האלכוהול בדמם, אשר תהא (ראו, לעניין זה, רע"פ 861/13 פנאדקה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.2.2013); רע"פ 3343/04 נפתז'י נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (16.5.2004)). אשר על כן, לא בכדי בחר המחוקק להגביל את שיקול דעתו של בית-המשפט, בקובעו בסעיף 39א לפקודת התעבורה עונש פסילה מינימלי, בגין הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות." על הסכנה הנשקפת מנהיגה תחת השפעתם של משקאות משכרים ראו גם לעניין זה גם רע"פ 2073/09 חיים ברבי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (9.3.08); וכן רע"פ 1422/06 צפניה ארהבייב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (16.5.06), ועוד. מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא משמעותית, בשים לב לפגיעה בשלטון החוק ולסיכון הממשי שיצרה הנאשמת למשתמשי הדרך, הגם שבסופו של יום האירוע הסתיים ללא פגיעה. כל אחת מן העבירות בה הנאשמת הורשעה היא חמורה; ביצוע כל העבירות יחדיו, מעלה את חומרתן. מדיניות הענישה הנוהגת באשר לעבירה של נהיגה בזמן פסילה חוזרת כאשר נלוות לה עבירות תעבורה נוספות וקיומו של מאסר על תנאי בר הפעלה, המתחם מתחיל ממספר חודשי מאסר בפועל שניתן לרצות בעבודות שירות ועד מאסרים ממושכים, ופסילה ממושכת לצד עונשים נלווים. 7532-03-18 מדינת ישראל נ' שמעון סיסו (עציר), 16.5.2018 הורשע הנאשם בהתאם להודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לסוג הרכב ונהיגה ללא ביטוח. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם בעבירות אלו נע בין מאסר קצר בדרך של עבודות שירות ועד 20 חודשי מאסר בפועל ופסילת רישיון בין מספר חודשים ועד 4 שנים וכן עונשים נלווים. על הנאשם בעל עבר תעבורתי הכולל 85 הרשעות ביניהן הרשעות בעבירות של נהיגה ללא רישיון הושתו 8 חודשי מאסר בפועל, 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים וקנס. ערעורו של הנאשם כנגד גזר הדין נדחה. רע"פ 4299/20 אמיר חמדאן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (9.7.20). המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף, ללא רישיון רכב תקף וללא כיסוי ביטוחי. בית משפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם לעבירות נע בין 6-20 חודשי מאסר ופסילה בת שנים. על אף עבר תעבורתי מאוד מכביד, חרג בית משפט קמא ממתחם העונש ההולם, זאת משיקולי שיקום וגזר על המבקש פסילה בפועל של רישיון הנהיגה לתקופה בת שבע שנים במצטבר לכל פסילה אחרת, צו מבחן, מאסר מותנה וענישה נלווית. ערעורו של המבקש על משך הפסילה נדחה בבית המשפט המחוזי. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש נדחתה, תוך שבית המשפט העליון אף ציין כי עונש הפסילה שהוטל על המבקש נופל מעונש הפסילה המינימלי הקבוע בסעיף 40א(א)(1) לפקודת התעבורה. עפ"ת 29969-03-19 מ"י נ' מועתז אבו דעוף, בו התקבל ערעור על קלות הענישה בנוגע לרכיב הפסילה, כאשר בית משפט השלום הטיל על הנאשם 36 חודשי פסילה שהועמדו על 10 שנים על ידי ערכאת הערעור. בנוסף, הוטלו על הנאשם (במקור) 12 חודשי מאסר בפועל, לריצוי בחופף עם הפעלת מאסר על תנאי של 7 חודשים, 12 חודשי מאסר על תנאי. הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה בהיותו בלתי מורשה לסוג – נהג על משאית. לנאשם 3 הרשעות קודמות של נהיגה בפסילה ועבירות נוספות, לצד עבר פלילי מכביד. העותומנית [נוסח ישן] 1916עפ"ת 702-01-23 אחמד אגבאריה נ' מדינת ישראל בו נדחה ערעור על חומרת העונש של מי שהורשע בפעם השלישית בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, לצד נהיגה כשרישיון הרכב פקע וללא ביטוח. בית המשפט המחוזי בחיפה, קבע שהמתחם שנקבע – בין 6 ל-20 חודשי מאסר, לצד 10 שנות פסילה הינו ראוי. כמו כן, לא התערב ב- 11 חודשי המאסר שהוטלו, חרף תסקיר חיובי שהמליץ על שיקום. 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת רע"פ 1883/19 רועי ביטון נ' מ"י, בו לא נתנה רשות ערעור על עפ"ת 13666-10-18, בו ביטל בית המשפט המחוזי את גזר דין של בית משפט השלום לתעבורה והטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל בן 8 חודשים והפעיל מאסר מותנה בן 12 חודשים. דהיינו, 20 חודשים במצטבר, לצד פסילה בת 42 חודשים. זאת, לנאשם שהורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה כשרישיון הרכב פקע ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף. רע"פ 2516/23 פלוני נ' מדינת ישראל, בו דובר בנהיגה בפסילה בפעם הרביעית. נדחתה בקשת רשות ערעור על חומרת העונש שהושת בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, שימוש ברכב שנאסר בשימוש, נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע ונהיגה ברכב ללא ביטוח. נפסק כי העונש שהוטל על המבקש אינו סוטה ממדיניות הענישה הנוהגת, ומדובר במקרה חריג ומופלג בחומרתו אשר בגדרו אין מנוס מלהשית על המבקש עונש מרתיע. בימ"ש השלום השית על המבקש עונש של 9 חודשי מאסר בפועל, הפעלה של עונשי מאסר מותנים, כך שסך הכל ירצה 14 חודשי מאסר; פסילה בפועל של רישיון הנהיגה לתקופה של 36 חודשים; ועונשי מאסר ופסילה על תנאי. בימ"ש המחוזי קיבל את ערעור המשיבה, כך שעונש המאסר בפועל בן 9 חודשים נותר על כנו, אלא שירוצה במצטבר למאסר אחר. כמו כן, המאסרים המותנים שהופעלו, ירוצו במצטבר. סך הכל ירצה 20 חודשי מאסר בפועל. בעניין רכיב הפסילה בפועל, נדון המבקש לפסילה בפועל לעשר שנים בחופף לכל הפסילות האחרות שהמבקש מרצה עתה, כך שזו מסתכמת בכחמש שנים. במסגרת גזר הדין, קבע בית משפט השלום כי מתחם הענישה בעבירה של נהיגה בזמן פסילה בפעם הרביעית נע בין 7 ועד 20 חודשי מאסר בפועל; ופסילת רישיון לתקופה שנעה בין 6 חודשים ועד 5 שנים. ברע"פ 5304/21 אסף נשרי נ' מדינת ישראל [נבו] (פורסם ביום 23.8.21), המבקש הורשע בשני תיקים שונים כאשר בתיק הראשון הורשע בעבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח, ובתיק השני בעבירות של נהיגה בזמן פסילה בפעם השלישית ונהיגה ללא ביטוח. בית משפט השלום גזר עליו בתיק הראשון מאסר מותנה ופסילת רישיון למשך שנה, לצד עונשים נלווים, ובתיק השני, עונש מאסר בפועל למשך 10 חודשים (כאשר הופעל מאסר מותנה חלקו בחופף למשך 9 חודשים), ופסילה בפועל בת 34 חודשים, לצד עונשים נלווים. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על קלות העונש בתיק הראשון והחמיר את עונשו של המבקש ל-6 חודשי מאסר, וקיבל את ערעור המבקש בתיק השני, כך שהקל בעונשו והעמידו על 9 חודשי מאסר. בקשת רשות ערעור לגבי 2 התיקים נדחתה. נקבע כי 2 עונשי המאסר ירוצו במצטבר (סה"כ – 15 חודשי מאסר בפועל). המבקש ללא עבר פלילי, אך לחובתו הרשעות תעבורה רבות. עפ"ת (חיפה) 37105-10-18 סלים עסלי נ' מדינת ישראל [נבו] (פורסם ביום 5.11.18), המערער הורשע בשני כתבי אישום בעבירות של נהיגה ללא רישיון, נהיגה בפסילה, ללא ביטוח, נהיגה בקלות ראש, אי ציות להוראות שוטר, ועבירות נלוות. בית המשפט לתעבורה קבע מתחם ענישה הנע בין 6-20 חודשי מאסר בפועל, ופסילה במתחם הנע 12-60 חודשי פסילה בפועל. ולבסוף גזר על המערער 5 חודשי מאסר בפועל ו-24 חודשי פסילה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על קלות העונש בקובעו כי בית המשפט קמא גילה סלחנות ומדובר בעונש מקל עם הנאשם. באשר לנהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, דרגות החומרה של העבירה משתנות ובהתאם משתנה רמת הענישה. כאשר מדובר בנאשם שעבר הכשרה לנהיגה והחזיק ברישיון נהיגה, אך זה פקע או לא חודש בשל נסיבות שונות - החומרה מתבטאת בעיקרה באי הציות לחוק ולעיתים אף בסיכון לשלום הציבור וזאת ככל שזמן הפקיעה ממושך יותר. בחינת הפסיקה הנוהגת, מראה כי מתחם העונש ההולם כאשר מדובר בפקיעת רישיון נהיגה לתקופה בת כ- 9 שנים, נע בין פסילה בפועל בת מספר חודשים ועד פסילה בפועל ארוכה, בצירוף קנס, פסילה מותנית ומאסר מותנה, כאשר בנסיבות מחמירות המתחם עשוי לכלול גם מאסר קצר בעבודות שירות. מקור הפקיעה והשאלה אם הרישיון חודש. ביחס לעבירה של נהיגה בשכרות, ברף דומה לענייננו נראה כי מתחמי הענישה נעים בין מאסר מותנה ועד לשנת מאסר ופסילת רישיון הנהיגה לתקופה שבין 24 חודשים (פסילת המינימום הקבועה בחוק) ועד 48 חודשים. ראו לדוגמא: רע"פ 864/17 לקין נ' מדינת ישראל (1.4.2018), רע"פ 4865/16 רוחנה נ' מדינת ישראל (29.8.2016), עפ"ת (חי') 12363-04-22 ברלב נ' מדינת ישראל (2.6.2022), עפ"ת (ב"ש) 55512-11-12 פינקלשטיין נ' מדינת ישראל (9.1.2013). בנסיבות הללו ונוכח צירוף מספר תיקים , אני סבור כי מתחם הענישה הראוי הכולל לכלל העבירות נע בין מספר חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 24 חודשי מאסר בפועל. באשר למתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה נקבע על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעפ"ת 43966-08-13 חאלד זידאן נ' מדינת ישראל [נבו]: "הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון נהיגה הינו בתוך מתחם העונש ההולם, אשר נע בן 6 חודשים ועד לחמש שנים". ואולם, בנסיבותיו החמורות של תיק זה, מדובר בנהיגה בזמן פסילה בפעם הרביעית זאת בהיות הנאשמת נוהגת ללא רישיון בתוקף משנת 2017 . לצד זאת, מצטרפת חומרה נוספת הניבטת משילובן של יתר העבירות ובכלל זה נהיגה ללא ביטוח, ונהיגה בשכרות. זאת ועוד, כנגד הנאשמת תלוי ועומד עונש פסילה על תנאי להפעלה , בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף. כאשר מדובר בעבירות חוזרות ונשנות המבוצעות ביחד ובשילוב עם עבירות נוספות, הרי שיש מקום להחמיר על מנת להגן על שלום הציבור. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה על מתחם הענישה להיות מותאם באופן ספציפי לנסיבות ביצועה של העבירה ולמידת אשמתו של הנאשם. בבואי לקבוע את מתחם העונש ההולם, ראוי, כאמור, להתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות כמפורט בסעיף 40ט' לחוק העונשין. הנאשמת בחרה לנהוג ברכב, כאשר היא פסולה על פי החלטה שיפוטית וכשרשיונה פקע משנת 2017 וללא ביטוח. מעשי הנאשמת מעידים על חוסר ריסון, אדישות כלפי פגיעה בחיי אדם וזלזול בגורמי אכיפת החוק. האירוע אומנם הסתיים ללא נפגעים בגוף או ברכוש, אך נתתי דעתי לנזק שיכול היה להיגרם כתוצאה מהנהיגה בנסיבות המפורטות; עוד נתתי דעתי לחלקה המוחלט של הנאשמת בביצוע העבירות; הנאשמת בחרה לבצע את העבירות ללא כל השפעה של אחרים; הנאשמת יכולה היתה להימנע מביצוע העבירות. בית המשפט העליון עמד על כך שנהיגה בכבישי הארץ, בזמן פסילת רישיון, טומנת בחובה סיכונים רבים לביטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל, מביעה זלזול בחוק ובצווי בית המשפט ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. מעיון ברישום התעבורתי של הנאשמת עולה כי הנאשמת נוהגת משנת 2010 ולחובתה 19 הרשעות קודמות, כאשר חלקן עבירות דומות. כאשר זאת הפעם הרביעית בה נוהגת הנאשמת בזמן פסילה והפעם השישית בה נוהגת ללא רישיון תקף. הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה על פי סעיף 40יא לחוק העונשין, נסיבותיו האישיות של הנאשם, שאינן קשורות בביצוע העבירה, מוצאות ביטוין בעת קביעת עונשו בתוך מתחם הענישה שנקבע לעיל. לזכות הנאשמת תיזקף העובדה כי הודתה בכתבי האישום ונטלה בבית המשפט אחריות על מעשיה, חסכה מזמנו של בית המשפט. הבאתי בחשבון את גילה של הנאשמת, נסיבותיה האישיות, המשפחתיות והכלכליות, כפי שפורטו בטיעוני ההגנה. נתתי דעתי לתקופת פקיעת הרישיון, רישיונה של הנאשמת פקע משנת 2017. עוד נתתי דעתי לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, חלק מהעבירות בוצעו בשנת 2022 ו- 2023, כאשר עבירה אחרונה בוצעה בשנת 2026. לקחתי בחשבון את משך התקופה בה שהתה הנאשמת הן בתנאים מגבילים והן במעצר בפיקוח אלקטרוני. כאשר למשך כל התקופה לא נרשמו לחובתה של הנאשמת הפרות תנאים. מנגד, ניצב לחובת הנאשמת עברה התעברותי, הנאשמת נעדרת הרתעה מהליכים קודמים, ועונשים שהוטלו עליה בעבר. הנאשמת שבה וביצעה את אותן עבירות. שקלתי רבות את הענישה הראויה בפרשה זו ואת הפער שבין עמדת המדינה אשר עתרה להטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, ובין עמדת ההגנה. איני מקבל את עמדת המאשימה כי מדובר במקרה שיש לקבוע בגינו מאסר בפועל, זאת מבלי להקל ראש בחומרת העבירות בהן הורשעה הנאשמת. הדבר החשוב שיש לשים עליו את הדעת הוא המגמה והנקודה בה הנאשמת נמצאת ביום מתן גזר הדין. אני סבור כי עניינה של הנאשמת לאור נסיבות חייה הקשות, נמנה עם המקרים בהם יש לתת לנאשמת הזדמנות נוספת ואמיתית ולהימנע משליחתה למאסר מאחורי סורג ובריח ולהשית עליה ענישה מרתיעה בדמות מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות. שיקול נוסף הינו הדרגתיות הענישה, יש לבחון מה הם העונשים שהושתו על הנאשמת בעבר, בגין מעשים דומים, ולהענישה בהדרגתיות ביחס אליהם. סבורני כי נסיבותיה האישיות של הנאשמת ומשקלן ביחס לעבירות אותן ביצעה אינן יכולות לסגת מפני האינטרס הציבורי, וזאת באיזון בין האינטרסים השונים העומדים לדיון בהתאם לעיקרון המנחה בהבניית הענישה, עיקרון ההלימה. בהינתן האמור, לאחר ששקלתי בכובד ראש כלל שיקולי הענישה ואת מתחם הענישה, ובפרט נוכח נסיבותיה האישיות ונסיבות ביצוע העבירה, תוך שייחסתי משקל הולם להודאתה של הנאשמת וחסיכת זמן יקר, כל אלה מטים את הכף ומצדיקים להימנע מהטלת עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. באשר לרכיב הפסילה בפועל ובקשת המאשימה להפעלת סעיף 40א לפקודת התעבורה - בהתאם להוראת סעיף 40א(א)(2) לפקודה, " נפסל אדם מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לפי פסקה (1), והוא הורשע על עבירה מהעבירות המנויות בפסקה האמורה שעבר בתקופה שממועד פסילת הרישיון ועד שנתיים לאחר שחודש, דינו – נוסף על כל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לצמיתות." בצד זאת, קובעת הוראת סעיף 40א(ג)(1) לפקודת התעבורה, כי "בית המשפט רשאי –(1) בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופות קצרות יותר מהתקופות האמורות בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), ובלבד ששוכנע כי אין בהמשך הנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור". אין ספק, כי פסילת רישיון נהיגה לצמיתות היא עונש חמור מאוד, שכן הוא מגביל את הניידות וחירות התנועה הנוחה של האדם לכל חייו. על התכלית העומדת ביסוד הוראת סעיף 40א(א)(1) לפקודת התעבורה ועל התנאים בהם יפעיל בית המשפט את סמכותו לסטות ממנה עמד בית המשפט בהרחבה בפס"ד ש