פרטי ההליך
לפני
כבוד השופט רומן קלוגרמן
מאשימה
מדינת ישראל
נגד
נאשמים
נדין חסון
העתק החלטה
מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 08 אוקטובר 2026, כ"ז תשרי תשפ"ז גזר דין הנאשמת הורשעה, לאחר ניהול הליך הוכחות, בעובדות כתב האישום המייחס לה עבירות: נהיגה תחת השפעת סמים, עבירה לפי סעיפים 62(3) + 64ב(א)(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). בהכרעת הדין מיום 22/2/26 נקבע כי העבירה הנוספת אשר יוחסה לנאשמת בעובדות כתב האישום: נהיגה תחת השפעת סמים משכרים או משקאות משכרים, עבירה לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") + תקנה 169ב(ג) לתקנות התעבורה, נבלעת במלואה בעבירת הנהיגה תחת השפעת סמים ומשכך, הנאשמת לא הורשעה בעבירה זו. רקע עובדתי : ביום 29/9/22 הוגש נגד הנאשמת כתב אישום אשר על פי עובדותיו, הנאשמת נהגה ברכב מנועי מתוצרת פיאט, מ.ר. 4225430 (להלן: "הרכב"), ביום 11/7/2022, בסמוך לשעה 12:55, ברחוב הציפורנים, בעיר יוקנעם. עוד נטען בכתב האישום כי אותה עת נהגה הנאשמת את רכבה כאשר ריח של סמים נדף מרכבה, בבדיקת מאפיינים שנערכה לה כשלה במבחני הביצוע, כאשר היא מתנדנדת בעמידה, לא הצמידה עקב לאגודל, התנדנדה והסתייעה בהרמת ידיה לצדדים במבחן ההליכה על קו ישר, במבחן הבאת האצבע לאף התנדנדה במהלך הביצוע והחטיאה הבאת אצבע לאף. עוד נטען בכתב האישום כי בעת הרלוונטית, נהגה הנאשמת כאשר היא שיכורה, נתונה תחת השפעת סמים מסוכנים מסוג קנאביס, כך שבבדיקת השתן שנערכה לה נמצאו תוצרי חילוף חומרים של החומר הפעיל בסם מסוכן מסוג קנאביס. בישיבת יום 14/2/24, ולאחר ששני דיונים שנקבעו עובר למועד זה נדחו לבקשת ב"כ הנאשמת, כפרה הנאשמת בעובדות כתב האישום והמשך הדיון נקבע לשמיעת ראיות הצדדים לעונש ביום 8/4/24. דיון ההוכחות בוטל ע"י ביהמ"ש ובשים לב לתקופת החג שחלה באותו מועד, הדיון נקבע לתזכורת במעמד הצדדים ביום 7/4/24. באותו מעמד ולבקשת ב"כ הנאשמת נדחה הדיון בשנית וזאת נוכח קיומה של פגישת מו"מ אשר היתה אמורה להתקיים ביום 20/5/24. בישיבת יום 20/6/24 ולאחר שב"כ הנאשמת הודיע כי עדיין חסר לו חומר חקירה וכי פגישת המו"מ בין הצדדים לא התקיימה, חזרה הנאשמת על כפירתה והמשך הדיון נקבע לשמיעת ראיות הצדדים ביום 11/7/24. ראיות הצדדים והעדויות הרלוונטיות נשמעו בפני בית המשפט במהלך מספר ישיבות: 11/7/24, 10/9/24, 23/12/24, 8/9/25 ו- 7/1/26. כל זאת כאשר מספר ישיבות נוספות שנקבעו בהליך זה נדחו בשל נסיבות שונות. כאמור ביום 22/2/26 ניתנה הכרעת דין מפורטת בעניינה של הנאשמת אשר במסגרתה הורשעה הנאשמת בעובדות כתב האישום ובכלל זה בעבירת נהיגה תחת השפעת סמים, עבירה לפי סעיפים 62(3) + 64ב(א)(2) לפקודת התעבורה. ישיבת טיעוני הצדדים לעונש התקיימה ביום 7/5/26 אשר במסגרתה הגישו ב"כ הצדדים את טיעונים לעונש בכתב: טיעוני המאשימה לעונש (תע/1) וטיעוני ההגנה לעונש (נע/2). מטעם המאשימה הוגשו גם ראיותיה לעונש בדמות תדפיס הרשעות קודמות של הנאשמת (תע/2). להלן פירוט טיעוני הצדדים לעונש. טיעוני המאשימה לעונש לטענת המאשימה העבירה של נהיגה בשכרות היא אחת מהעבירות החמורות ביותר בדיני התעבורה, כאשר במעשיה פוגעת הנאשמת בערכים חברתיים מהותיים שהם: סיכון חיי אדם וזלזול מופגן בשלטון החוק והחלטות שיפוטיות. עוד נטען ע"י המאשימה כי לא יכול להיות חולק בכך שהתנהלותה התעבורתית של הנאשמת מעידה, לשיטת המדינה, על מידת האמון שלמעשה לא ניתן לתת בנאשמת וכי אין המדובר במקרה זה באדם נורמטיבי. המאשימה הוסיפה כי הערכים החברתיים המוגנים בעבירות אלו הם הגנה ושמירה על ביטחונם של משתמשי דרך אחרים, על חייהם וגופם וכי התנהגותה של הנאשמת פוגעת בשלטון החוק ובסדר הציבורי. המאשימה העירה כי הענישה, אינה מכוונת רק כלפי הנאשמת, אלא יש בה מסר כלפי הציבור הרחב שיש בו כדי להרתיע עבריינים בדרך של קביעת רף ענישה גבוה, נוכח המציאות העגומה של נהיגה בשכרות ותחת השפעת סמים. לדידה של המאשימה הפסיקה עמדה על כך שהשפעת האלכוהול הינה השפעה פסיכו-אקטיבית אשר משפיעה על הקוארדינציה ומערפלת את הכרתו של השותה ומונעת ממנו להעריך נכונה את המציאות ובדרך זו שוללת ממנו את היכולת לקיים שיקול דעת רציונאלי ולכוון את התנהגותו על פיו לאורך כל הדרך. עוד נטען כי הפסיקה קבעה לא אחת כי נהיגה בזמן שכרות הינה אחת הסיבות המרכזיות לגרימת תאונות הדרכים. המאשימה בטיעוניה בכתב עותרת לקבוע מתחם ענישה הכולל רכיב מאסר שנע בין מאסר על תנאי ועד 12 חודשי מאסר בפועל, רכיב של פסילה בפועל אשר ינוע בין 24 חודשי פסילה ועד ל- 5 שנות פסילה בפועל. כל זאת לצד מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס. בתוך כך ובהתאם לעיקרון ההלימה ועברה של הנאשמת, עותרת המאשימה למקם את עניינה של הנאשמת ברף הבינוני של המתחם. המאשימה ציינה כי הנאשמת נוהגת משנת 2018 וכי לחובתה 2 הרשעות תעבורה קודמות. כתמיכה לטיעוני המאשימה ובעיקר לצורך קביעת מתחם העונש ההולם הפנתה המאשימה בטיעוניה בכתב לשורה של פסקי הדין אשר לדידה תומכים במתחם העונש האמור, ובהם: רע"פ 861/13 קאייס אחמד פנאדקה נ' מדינת ישראל, רע"פ 6727/17 ספי אוחנה נ' מדינת ישראל, רע"פ 1287/16 משה אבודרהם נ' מדינת ישראל, רע"פ 9035/15 שמס לדין וערי נ' מדינת ישראל, רע"פ 864/17 יוסף אלקין נ' מדינת ישראל, רע"פ 4865/16 בולוס רוחנה נ' מדינת ישראל, פ"ל 44-04-20 מדינת ישראל נ' אבו ראס (שם נגזרו 30 חודשי פסילה על נהיגה תחת השפעת סמים), רע"פ 4820/17 ישראל כדורי נ' מדינת ישראל, עפ"ת 5624-06-11 אבו דהים נ' מדינת ישראל. לסיכום, עתרה המאשימה להטיל על הנאשמת עונש מאסר בפועל למשך חודשיים אשר ירוצה בעבודות שירות; פסילת הנאשמת מלקבל ו/או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת מ-4 שנים; מאסר על תנאי, פסילה על תנאי ארוכים ומרתיעים, קנס כספי משמעותי והתחייבות ארוכה. טענות ההגנה לעונש ב"כ הנאשמת בטיעוניו לעונש עותר מבית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 39א לפקודת התעבורה ולחרוג לקולא מפסילת המינימום הקבועה בחוק, בשל נסיבות מיוחדות וחריגות אשר לדידו מצדיקות את החריגה המבוקשת ובכך לקבוע כי רכיב הפסילה בפועל שיוטל על הנאשמת ינוע בין שלושה חודשי פסילה בפועל ולא יעלה על 11 חודשים. כחלק מהנסיבות המיוחדות אשר לדידו של ב"כ הנאשמת מצדיקות לחרוג מעונש המינימום הקבוע בפקודת התעבורה, מונה ב"כ הנאשם: העדר מסוכנות קונקרטית כאשר האירוע בו הורשעה המבקשת לא כולל בתוכו תאונה שנגרמה כתוצאה מהתנהגותה, לנהיגה לא התלוו מאפיינים המצביעים על מסוכנות. לטענת ב"כ הנאשמת שוטרים אשר עקבו אחר רכבה של הנאשמת לא ציינו כי נהיגתה אופיינה בהתנהלות מסוכנת, ציינו כי הופעתה של הנאשמת היתה מסודרת, דיברה לעניין ושיתפה פעולה עם השוטרים. משכך, ולתפיסתו של ב"כ הנאשמת, לממצאי שרידי החומר הפעיל בקנאביס לא היתה פגיעה ממשית ביכולת הנאשמת לנהוג; עוד נטען כי לעניין בדיקת המאפיינים הרי שלא תועדה באמצעות מצלמות הגוף של השוטרים, פורט כי הנאשמת רעדה, דבר המוכיח את הלחץ בו היתה נתונה הנאשמת במהלך הבדיקה ומהמפגש הראשון בחייה עם מערכת אכיפת החוק. לתפיסת בא כוחה בטיעוניו לעונש, עסקינן בנאשמת אשר הודתה בהזדמנות הראשונה כי עישנה סיגריה מסוג קנאביס, יום לפני האירוע. בכך הודתה הנאשמת כבר בחקירתה במשטרה וכן בפני בית המשפט אך חלקה על מידת ההשפעה של מעשיה על נהיגתה. עוד נטען כי במהלך ניהול ההליך המשפטי עתרה הנאשמת להפנות את עניינה לבית המשפט הקהילתי ומכך "משתמע כי היא הודתה". אך לאחר שהבינה כי אין בהפניה זו כדי לשרת את מצבה, לאחר שהחליטה עם עצמה כי לא תעשה שימוש חוזר בקנאביס, אין עוד מקום להתערבות טיפולית בעניינה. ב"כ הנאמת הפנה לחלוף הזמן מאז האירוע, כ- 4 שנים אשר בהם לא הסתבכה הנאשמת בשנית הן בתחום התעבורה והן בתחום עבירות הסמים. נטען כי הנאשמת ממשיכה בחייה הנורמטיביים, עובדת, לומדת ומפרנסת את משפחתה, הוריה ואחיה הקטן. ב"כ הנאשמת הוסיף וטען כי קיים קושי ראייתי להוכחת השפעת השימוש בקנאביס על אופן נהיגתה של הנאשמת. לטענתו, בדיקת המאפיינים אשר בוצעה לנאשמת בתחנת המשטרה אינה מעידה על כל השפעה על נהיגתה. לטענת ב"כ הנאשמת ועל אף קביעת בית המשפט בהכרעת הדין, מתקיים קושי ראייתי בשרשרת העברת הדגימה וכי קושי ראייתי זה מצדיק את החריגה הנדרשת מעונש פסילת המינימום ומהווה כנסיבה מיוחדת לצורך כך, כדרישת סעיף 39א לפקודת התעבורה. ב"כ הנאשמת טוען להיעדר קימה של מסוכנות עתידית, עברה התעבורתי הנקי של הנאשמת וכי מקום בו הודתה הנאשמת בשימוש בסמים יום קודם לכן, די בכך, לטענת ב"כ הנאשמת, כדי "בשלב הזה היה מקום לתקן את כתב האישום ולסיים את ההליך עם הרשעה בסעיף ללא רכיב השכרות. לטענת ב"כ הנאשמת הטלת עונש פסילה ממושך יגרום לנזק בלתי הפיך הן לנאשמת והן למשפחתה בשל היותה המפרנסת היחידה במשפחה והסתמכות כל בני משפחתה על רישיון הנהיגה של הנאשמת. לטענת ב"כ הנאשמת, הטלת ענישה בדמות של מאסר בפועל ו/או על דרך של עבודות שירות יביא את כלל ההליכים השיקומיים של הנאשמת לטימיון. מכלל האמור, מבקש ב"כ הנאשמת לקבוע כי מתקיימות בעניינה של הנאשמת הנסיבות המיוחדות הנדרשות לחרוג מעונש פסילת המינימום. הנאשמת בדברה האחרון ביקשה להתחשב במצבה, בהיותה המפרנסת היחידה במשפחתה ורצונה להתקדם בחייה כאשר ההליך המשפטי עוצר אותה מלהתקדם. הנאשמת ציינה כי מעוניינת ללמוד, להתפתח ולצמוח. דיון והכרעה קביעת מתחם הענישה הצדדים אינם חלוקים כי בגין עובדות כתב האישום בהן הורשעה הנאשמת יש לקבוע מתחם ענישה אחד (ראה: ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29/10/2014)). הערכים המוגנים בבסיס העבירות: הנאשמת פגעה במעשיה בערכים המוגנים של פגיעה בשלטון החוק ופגיעה זו אף יוצרת סיכון ממשי הן לנאשמת בעצמה והן למשתמשי הדרך האחרים בפגיעה בביטחונם, גופם ורכושם. נהיגה תחת השפעת סמים מהווה סכנה מוחשית ומידית לכלל משתמשי הדרך, שכן היא פוגעת באופן מהותי ביכולת הנהיגה, בשיקול הדעת ובזמן התגובה של הנהג. הסיכון הכרוך בביצוע העבירות בהן הורשעה הנאשמת כרוך לא רק בפגיעה גופנית ו/או רכושית אפשרית אלא אף בעלת פוטנציאל נזק כלכלי רחב אילולא הייתה מתרחשת תאונת דרכים. בעניינה של הנאשמת, עסקינן בפגיעה ממשית בערכים אלו. נסיבות הקשורות בביצוע העבירות: האחריות לביצוע העבירות בהן הורשעה הנאשמת הינה של הנאשמת באופן בלעדי. מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות דומות: מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של נהיגה תחת השפעת סמים הינה ככלל מחמירה ומשקפת את המסוכנות הגבוהה הטמונה בהן שכן היא משלבת פגיעה ממשית בכושר הנהיגה יחד עם סיכון ממשי לחיי אדם ולשלום הציבור. לצורך המחשה אפנה לפסקי הדין הבאים: רע"פ 57379-04-25 גיא מעוז נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 13/5/25) הנאשם הורשע בעבירות של נהיגה תחת השפעת סמים ונהיגה בקלות ראש. בית משפט לתעבורה באשדוד קבע כי מתחם הענישה בעבירת נהיגה תחת השפעת סמים נע בין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר בפועל, ופסילת רישיון נהיגה לתקופה של 24 עד 30 חודשים, בתוספת עונשים נלווים. במקרה הנדון, הוטלו על המבקש 24 חודשי פסילה בפועל, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי והתחייבות כספית. בית המשפט המחוזי לא התערב במתחם הענישה ובית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור. רע"פ 3679/22 גיל סלע נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 2/6/2022), לנאשם יוחסה עבירה של נהיגה בשכרות, בבדיקת שתן שנערכה לו נמצאו תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן מסוג קנביס. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע בין עשרים וארבעה לשלושים חודשי פסילה בפועל. בית המשפט המחוזי דחה, בין היתר ערעור על גז"ד ובית המשפט העליון לא קיבל בקשה לרשות ערעור. עפ"ת (מרכז) 44741-04-21 עדי זוהר נ' מדינת ישראל ( פורסם בנבו, 19.10.21), לנאשם יוחסה עבירה של נהיגה בשכרות עת נמצא סם מסוג קוקאין בבדיקת שתן שביצע. בית משפט השלום ציין כי מתחם העונש ההולם בגין נהיגה בשכרות נע בין עונש מאסר מותנה למספר חודשי מאסר וכי העונש הראוי הוא מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי הקל ברכיב הפסילה שהוטלה בפועל, אך לא התערב במתחם שנקבע. קביעת מתחם העונש ההולם: לאור חומרת העבירות, הפגיעה בערכים המוגנים, נסיבות ביצוען, אני קובע כי מתחם העונש ההולם לאירוע נשוא כתב האישום נע בין מאסר על תנאי ועד למספר חודשי מאסר הניתן לריצוי בעבודות שירות. מתחם הפסילה בפועל נע בין 24 חודשים ל-48 חודשי פסילה בפועל. בנוסף, יכלול מתחם הענישה רכיבים של מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וענישה כלכלית משמעותית בדמות קנס ו/או התחייבות כספית. קביעת עונשה של הנאשמת וסטייה ממתחם העונש הראוי בבואי לקבוע את עונשו של הנאשמת, מצאתי להתחשב במכלול הנסיבות שהוצגו בפניי על ידי הצדדים. הנאשמת מחזיקה ברישיון נהיגה משנת 2018, בהסתמך על הרישום התעבורתי והפלילי (תע/2), לחובת הנאשמת 2 הרשעות תעבורה קודמות, שתיהן בגין כיסוי או ציפוי שמשת רכב בניגוד לתקנה 27 (ב) לתקנות התעבורה. יוער כי הרשעתה האחרונה של הנאשמת היא מיום 20/6/25, על כן ועל אף העובדה כי עסקינן בעבירה מסוג ברירת משפט, הרשעה זו אינה עולה בקנה אחד עם טיעוני ב"כ הנאשמת לפיה מאז האירוע לא הסתבכה בעבירות תעבורה נוספות. עתה נותר להכריע אם עניינה של הנאשמת והנסיבות שפורטו בהרחבה, מטיעוני בא כוחה, מצדיקים לחרוג מפסילת המינימום הקבועה בהוראות סעיף 39א לפקודת התעבורה ואם נימוקים אלו מהווים את הנימוקים המיוחדים שבשיקול דעת בית המשפט לחריגה זו. סעיף 39א לפקודת התעבורה קובע כי: "הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 62(3), דינו – בנוסף לכל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה – פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים; אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר." בהקשר זה אפנה לע"פ (מחוזי י-ם) 2699/08 מדינת ישראל נ' מיכאל לוי (נבו 20.5.2009) שם קבע כב' השופט עוני חבש כי: "ברי, כי מחובתם של בתי המשפט להשית על נאשם, המורשע בעבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, פסילת המינימום, הקבועה בסעיף 39א לפקודה. אין לסטות מפסילת המינימום האמורה לקולא, אלא בנסיבות חריגות ומפורשות בפסק הדין, וזאת כביטוי לצורך בנקיטתה של מדיניות ענישה מחמירה (רע"פ 7507/08 עוזיאל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 5717/08 ראש-גדוליאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 1127/08 קרייזובר נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(2) 5063; רע"פ 8387/06 איילא נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(4) 1163; רע"פ 1422/06 ארנבייב נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2) 2724; רע"פ 9282/03 בדיר נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(3) 2140, וכיו"ב). 29. לשון סעיף 39א לפקודת התעבורה מלמד, כי אותן נסיבות חריגות, המאפשרות סטייה לקולא מפסילת המינימום, חייבות להיות מיוחדות במינן. אין המדובר, כשם שהובהר בפסיקה, בנסיבות אישיות "רגילות", כגון: ריכוז האלכוהול בדמו של הנאשם עלה במעט על זה הקבוע בחוק כדבר עבירה; בדיקת המאפיינים לא הייתה כושלת לחלוטין; פרנסתו של הנאשם תלויה ברישיון הנהיגה שלו; עברו התעבורתי של הנאשם נקי או שאינו מכביד; המדובר בנאשם צעיר או לחילופין מבוגר; הנאשם סועד את בני משפחתו; הנאשם תורם לחברה בפעילויות התנדבותיות ואחרות וכיו"ב פרמטרים, הנלקחים ברגיל בחשבון, בשקילת עונשו של נאשם בפלילים, ואפשר שאף ישמשו את בית המשפט בגזירת עונש פסילה, העולה על הרף המינימאלי הקבוע בחוק, אך אינם מהווים טעמים מיוחדים דיים להפחתה מעונש הפסילה המינימאלי החקוק (ע"פ 30523/06 (י-ם) מדינת ישראל נ' נשפיץ, תק-מח 2007(1) 9209)." (ההדגשות אינן במקור - ר.ק.) 30. על כן, לא מצאתי בטיעוני ב"כ הנאשמת או הנסיבות שפורטו על ידו, כאמור לעיל, כנסיבות מיוחדות אשר יצדיקו לחרוג לקולא מעונש המינימום הקבוע בחוק. בכלל זה, הפניותיו של ב"כ הנאשמת לכשלים הראייתיים זכו להתייחסות מפורשת בהכרעת הדין מפורטת שניתנה בעניינה של הנאשמת ונדחו על ידי. בתוך כך, מצאתי לדחות את טענת ב"כ הנאשמת לפיה עסקינן במי שהודתה ו/או נטלה אחריות על מעשיה בהזדמנות הראשונה או כי בבקשתה של הנאשמת להפנות את עניינה לבית המשפט הקהילתי היה כדי להצביע על נטילת האחריות. יוער, כי במהלך התקופה הממושכת בה התקיים ההליך המשפטי שבפניי, ניתנו לב"כ הנאשמת מספר הזדמנויות אשר היה בהן כדי להביא לסיומו של ההליך המשפטי באמצעות תיקון כתב האישום אך אלו נדחו על ידי בא כוח הנאשמת ו/או הנאשמת בעצמה. אין באמור כדי להחמיר בעונשה של הנאשמת אך בוודאי שאין בכך כדי להביא להקלה בעונש או לקבל את הטענה לפיה נטלה אחריות בהזדמנות הראשונה. 31. מכלל האמור, הריני לדחות את טענת ב"כ הנאשמת לפיה מתקיימים בעניינה הנסיבות המיוחדות, כאמור בהוראות סיפא של סעיף 39א לפקודת התעבורה. 32. לא נעלמו מעיניי טענות ב"כ הנאשמת לחלוף הזמן מאז בוצעה העבירה בה הורשעה הנאשמת ו/או גילה הצעיר הן במועד ביצוע העבירה והן כיום אך אין באלו כדי להטות את הכף להקלה נוספת בעונשה של הנאשמת אך נתונים אלו לצד העדר עבר תעבורתי משמעותי, הביאני להימנע מהטלת רכיב ענישה בדמות של מאסר בפועל ו/או על דרך של עבודות שירות, כעתירת המאשימה לעונש. 33. סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות ושקלתי את כלל השיקולים הרלוונטיים בעניינה של הנאשמת, כפי שפורטו לעיל, הן לחומרא והן לקולא, הריני לגזור את דינה של הנאשמת לעונשים הבאים: מאסר לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים שלא תעבור על העבירה של נהיגה בפסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה ו/או נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה ו/או עבירת נהיגה בשכרות לפי סעיף 62 לפקודת התעבורה ו/או סירוב למסירת בדיקה לפי סעיף 64ב לפקודת התעבורה ו/או נהיגה תחת השפעת אלכוהול לפי תקנה 26 לתקנות התעבורה. הנני פוסל את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית. הנאשמת תפקיד את רישיונה עד ליום 14/1/27 בשעה 12.00 במזכירות בית המשפט. מובהר לנאשמת כי החל מהמועד האמור היא תהיה פסולה מלנהוג, אך מרוץ תקופת הפסילה יתחיל רק עם הפקדת רישיון הנהיגה שלה במזכירות בית משפט זה. 8 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור תוך תקופה של שלוש שנים עבירה של נהיגה בפסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה ו/או נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה ו/או עבירת נהיגה בשכרות לפי סעיף 62 לפקודת התעבורה ו/או סירוב למסירת בדיקה לפי סעיף 64ב לפקודת התעבורה ו/או נהיגה תחת השפעת אלכוהול לפי תקנה 26 לתקנות התעבורה. 3 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור תוך תקופה של שלוש שנים אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה. קנס בסך 2,500 ₪; הקנס ישולם בתוך 120 ימים. עליך לשלם את חוב הפיצוי ו/או הקנס לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות באחת מהדרכים הבאות: במזומן- בכל סניף של בנק הדואר בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום). בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה www.eca.gov.il. (ניתן לשלם בפריסה של עד 18 תשלומים בהסדר קרדיט). לצורך בירורים ותשלום ניתן לפנות גם לנציגנו במרכז המידע הטלפוני בטל' מספר: *35592 או בטל' מספר: 073-2055000. במידה וקיים בתיק פיקדון, מורה על החזרתו לנאשמת בכפוף להעדר כל מניעה חוקית. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מהיום.