בג"ץ 2928/08 שון לביא נ. מדינת ישראל מערכת בתי משפט

השופט

י'

דנציגר :

1.

בפנינו עתירה לצו על תנאי המופנית כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו במסגרת ת.א. 2441/02, מיום 4.4.2004, בגדרה סולקה על הסף תביעה כספית (להלן: התביעה ) שהגיש העותר נגד המשיב 3, יעקב רויכמן (להלן: המשיב ).

2.

התביעה הוגשה, כאמור, על ידי העותר, בשנת 2002, וביום 4.4.2008 התקיים בפני כבוד הרשם עדי אזר ז"ל דיון בבקשה לסילוק על הסף שהגיש המשיב. יצויין כי העותר לא היה מיוצג במסגרת ההליכים בתביעה. לאחר שהשמיעו הצדדים את טענותיהם בדיון, החליט בית המשפט קמא להורות על סילוקה של התביעה על הסף, מהטעמים הבאים: קיומו של מעשה בית דין, לאור הליך בוררות שהתנהל בין הצדדים ואשר במסגרתו נדונו המחלוקות נשוא התביעה ואשר הוכרע בפסק בורר שאושר על ידי בית משפט; והעדר יריבות בין הצדדים, לאור העובדה שהעבודות שבגינן טען העותר כי הוא זכאי לכספים מהמשיב לא בוצעו על ידו באופן אישי, אלא על ידי חברה בשם "מכשירנות" שהעותר היה מנהלה. עוד ציין בית המשפט קמא בהחלטתו כי העותר מושתק מלעורר את הטענה כי הוא זכאי לכספים באופן אישי, לאחר שלאורך כל הזמן שבו התנהלו הליכי הבוררות הוא לא העלה טענה זו (להלן: החלטת הסילוק על הסף ).

3.

העותר ערער לבית המשפט העליון על החלטת הסילוק על הסף (ע"א 4005/04), ערעור שנדחה לגופו ביום 27.6.2005 (הרכב כבוד השופטים ד' ביניש, א' פרוקצ'יה, ע' ארבל). על פי הנטען בעתירה שבפנינו, לאחר דחיית ערעורו, הגיש העותר עתירה לדיון נוסף ואף עתירה לבג"צ, אולם מחק את שתיהן מאחר שלטענתו, בשלב זה התברר לו כי החלטת הסילוק על הסף ניתנה ללא סמכות, ולכן החליט לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק דין.

4.

בקשתו של העותר לביטול פסק דין נדחתה, ביום 2.4.2007, על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד הרשם ש' ברוך) בציינו כי "בקשה זו מהווה ניסיון לעקוף את ההחלטות השיפוטיות שניתנו, אין לה שום עיגון בדין ואין שום דרך להעתר לה".

5.

העותר לא אמר נואש, והגיש המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בגדרה עתר להצהיר על בטלות החלטת הסילוק על הסף. תובענה זו נדחתה על הסף על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד הרשם א' זמיר), ביום 15.11.2007, מפאת מעשה בית דין ושימוש לרעה בהליכי משפט, בציינו:

"המשיב [העותר בענייננו - י.ד.] נקט בהליכים על גבי הליכים, שכולם נסובים על אותה החלטה, ובכך מיצה את כל האפשרויות הדיוניות שעמדו בפניו, והוא מנוע מלהגיש כעת תובענה נוספת, בניסיון נוסף לתקוף את ההחלטה האמורה."

6.

בעקבות דחיית תובענתו להצהיר על בטלות החלטת הסילוק על הסף פנה העותר בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ 10985/07), עתירה שנדחתה ביום 3.3.2008 (הרכב כבוד השופטים א' א' לוי, ע' ארבל, ע' פוגלמן). במסגרת פסק דין זה ציין כבוד השופט לוי:

"לא זו בלבד שהעתירה נגועה בשיהוי כבד, ובפי העותר לא נמצא כל טעם מניח את הדעת לכך, אלא שכידוע, בית-המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי-משפט אחרים, ומקל וחומר על הכרעותיו של בית-המשפט העליון...

החלטתו של רשם בית-המשפט המחוזי ניתנה בגדרי סמכותו על-פי חוק (סעיף 143(8) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), ולא ראינו כל עילה להתערב בה. לאמתו של דבר, אין העתירה אלא ניסיון מצד העותר לערוך 'מקצה שיפורים' לערעורו שנדחה, ועם כך אין להשלים."

7.

עתה הגיש העותר עתירה נוספת לבית המשפט הגבוה לצדק, היא העתירה שבפנינו. במסגרת עתירה זו טוען העותר כי החלטת הסילוק על הסף ניתנה בחוסר סמכות, שכן לטענתו "בית המשפט המחוזי לא מינה את הרשם אזר לדון בתיק הספציפי, ולא הייתה לרשם רשות לכפות על העותר קדם משפט מאולתר בתיק" ולפיכך, לטענת העותר "הרשם לא היה רשאי לסלק את התביעה בתיק". העותר מוסיף וטוען כי פגם זה התגלה לו רק בשלב מאוחר, במהלך שנת 2007, שכן לדבריו במסגרת התביעה לא היה מיוצג והדבר נעשה באמצעות "שימוש בקודים משפטיים" אשר לא היו מובנים לעותר. אשר לשיהוי בו נגועה עתירתו, טוען העותר כי האיחור נובע מהתנהגותם של המשיבים "שהסתירו מהעותר את הפגם הסמוי במשך כל הזמן שחלף, העותר לא ידע עליו לכן לא יכול היה למנוע אותו".

8.

דינה של העתירה להידחות על הסף. העותר נוקט מזה מספר שנים בהליכים שונים, מן הגורן ומן היקב, שכולם נועדו למטרה אחת - לבטל את החלטת הסילוק על הסף שניתנה על ידי כבוד הרשם עדי אזר ז"ל. מספר ערכאות כבר קבעו כי ההחלטה ניתנה כדין ובסמכות (על פי הסמכות הנתונה לפי סעיף 143(8) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

עתירה זו שבפנינו אינה מגלה עובדות נוספות או חדשות שיש בהן כדי לשנות מקביעותיו הקודמות של בית משפט זה, במסגרת ע"א 4005/04 ובמסגרת בג"צ 10985/07, שהן קביעות חלוטות שאין עליהן ערעור. למרות מאמציו של העותר לשוות לעתירה זו נופך של טענות חדשות שטרם הוכרעו כביכול - למעשה, מדובר בניסיון נוסף בשרשרת ניסיונותיו של העותר לבטל את החלטת הסילוק על הסף. אלא שאין בעתירה כל ממש ובוודאי שאין הצדקה לדון פעם נוספת בטענותיו של העותר, אשר נדונו והוכרעו כאמור.

העתירה נדחית על הסף.