בג"ץ 3267/97 אמנון רובינשטיין נ. שר הבטחון

1.ביום 9.12.1998 ניתן פסק הדין בעתירות נשוא בקשה זו. בפסק הדין קבענו כי ההסדר הנוהג, על פיו דוחה שר הביטחון את שירותם של בחורי ישיבה ש"תורתם אומנותם", אינו כדין. קבענו כי הסמכות לקבוע הסדר בעניין זה מצויה בידי הכנסת. עם זאת, הורינו כי תוצאת החלטתנו לא תיכנס מיד לתוקפה, ונקבעה תקופת השעיה של שנים עשר חודשים מיום מתן פסק הדין. כל זאת, כדי לאפשר לרשויות המוסמכות לקיים דיון ענייני ומסודר בסוגיה, ולקבוע, "אם יוחלט על שינוי המצב הקיים... את המסגרות הנדרשות לכך". מועד תום תקופת ההשהיה נקבע ליום 9.12.1999.

2.לקראת תום תקופת ההשעיה הגיש המשיב בקשה להארכת מועד ההשעיה (הבקשה הראשונה). הבקשה נסמכה על ההתפתחויות שחלו מאז ניתן פסק הדין. אכן, בסמוך לאחר הינתנו נתפזרה הכנסת. הבחירות לכנסת ולראשות הממשלה נערכו בחודש מאי 1999. הממשלה החדשה נכנסה לתפקידה בחודש יולי 1999. בחודש אוגוסט 1999 מינה ראש הממשלה ועדה שמטרתה היתה לגבש הסדר ראוי לעניין גיוס בני הישיבות (בראשות השופט בדימוס צ' טל - להלן: ועדת טל). לאור הזמן שדרוש היה לוועדת טל לשם השלמת גיבוש מסקנותיה, והזמן הנדרש לשם נקיטת הליכי חקיקה בעקבות מסקנות אלו, ביקש המשיב הארכת תקופת ההשעיה בשישה חודשים. בהחלטתנו (מיום 6.12.1999) קבענו כי דין הבקשה להתקבל. ציינו כי לאור החלטת הכנסת על התפזרותה, החל הדיון בעניין רק חצי שנה לאחר שניתן פסק הדין מאז החל דיון של ממש בסוגיה. קבענו כי בקשת דחיה של שישה חדשים היא בגדר הסביר בנסיבות העניין. הורינו על הארכת תקופת ההשעיה עד ליום 8.6.2000.

3.לקראת תום תקופת ההשעיה הראשונה הגיש המשיב בקשה להארכת תקופת ההשעיה בשלושה חודשים נוספים (הבקשה השניה). גם בבסיס בקשה זו עמדו ההתפתחויות שחלו מאז ניתנה ההחלטה בבקשה הראשונה. ביום 13.4.2000 הגישה ועדת טל מסקנותיה לראש הממשלה. מונה צוות בראשות עוזר שר הביטחון לבחון את היבטי היישום הכרוכים בהמלצות. ביום 11.5.2000 הפיץ שר הביטחון תזכיר ובו נוסח הצעת חוק לפי המלצות ועדת טל, ומקבלי התזכיר נתבקשו להעיר הערותיהם. לאור התפתחויות אלו ואחרות, נתבקשה הארכת המועד. בהחלטתנו (מיום 30.5.2000) קיבלנו את הבקשה. קבענו כי המשכו של המצב הקיים אשר נקבע בפסק הדין שאינו כדין, הוא מצב בלתי ראוי. זאת גם אם הוא תוצאה של הארכת השעייתה של הצהרת הבטלות. עם זאת, בנסיבות העניין, מששוכנענו כי המשיב פועל לשם השלמת הליכי החקיקה, ובהכירנו כי עסקינן בהליכי חקיקה שלא ניתן להשלימם "מהיום למחר", הורינו על הארכת המועד כמבוקש. לפיכך נקבע כי תקופת ההשעיה תוארך עד ליום 8.9.2000 או עד שיושלמו הליכי החקיקה בכנסת, לפי המוקדם מבין השניים.

4.עתה מונחת בפנינו בקשה שלישית להארכת תקופת ההשעיה בארבעה חודשים נוספים, עד ליום 8.1.2001 (הבקשה השלישית). המשיב סומך בקשתו על התקדמות הליכי החקיקה מאז ניתנה החלטתנו האחרונה. ביום 5.6.2000 החליטה ועדת השרים לחקיקה לאשר את הצעת החוק. החלטה זו קיבלה תוקף של החלטת ממשלה ביום 29.6.2000. בהתאם פורסמה ברשומות הצעת חוק שירות ביטחון (דחיית השירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם) (הוראת שעה), התש"ס2000-. ביום 3.7.2000 התקבל החוק בכנסת בקריאה ראשונה. העניין הועבר לוועדת הכנסת כדי שתדון מי מוועדות הכנסת תעסוק בהכנת הצעת החוק לקריאה שניה ושלישית. ביום 10.7.2000 החלה ועדת הכנסת לדון בעניין, והוצע כי תוקם ועדה מיוחדת שתדון בעניין זה. בין הימים 11.7.2000 ועד 19.7.2000 נערכו ארבע ישיבות במהלכן נקבע מי יהיו החברים בוועדה. הרכב הוועדה המיוחדת אושר על ידי מליאת הכנסת ביום 19.7.2000, וזאת קיימה, עד עתה, שתי ישיבות בהן נדונה ההצעה באופן כללי. כן הודיענו המשיב כי הוועדה תמשיך ותתכנס גם במהלך פגרת הכנסת. התפתחויות אלה, טוען המשיב, כמו בבקשות ההארכה הקודמות, ומהטעמים שצוינו בהחלטותינו בשתי בקשות אלה, מצדיקות מתן ארכה נוספת להשלמת הליכי החקיקה.

5.העותרים בתגובתם טוענים כי דינה של הבקשה להידחות. עשרים ואחד חודשים חלפו מאז ניתן פסק הדין אשר קבע כי שר הביטחון מפעיל סמכותו שלא כדין. ראוי שרשות שלטונית היודעת כי פעולותיה אינן כדין, תמהר לתקן דרכה. המשיב מבקש לקבל ארכה המסתכמת בעשרים וחמישה חודשים מיום שניתן פסק הדין. הוא חוזר ופונה לבית המשפט פעם אחר פעם בבקשות להארכת תקופת ההשעיה. תקופה של עשרים וחמישה חודשים, טוענים העותרים, אינה סבירה ואינה מתיישבת עם החובה הבסיסית של הרשות לתקן את המצב בכל המהירות הראויה. לטענתם, מאז הוגשו מסקנות ועדת טל (ביום 13.4.2000), לא עשו הממשלה והכנסת די כדי למהר ולסיים את הליכי החקיקה. ההליכים מתנהלים בעצלתיים. התנהגות זאת של הרשויות פוגעת בשלטון החוק, בשוויון ובאמון הציבור בבית המשפט. זאת ועוד: המשיב לא עשה כל צעד כדי להקל, בתקופת הבינים, את הפגיעה בשלטון החוק, וממשיך הוא לנהוג כתמול שלשום. לבסוף נטען כי כדי שתינתן הארכה נוספת, צריך שיובאו לכך טעמים מיוחדים. כאלו לא הוצגו, ומטעם זה, טוענים העותרים, דינה של הבקשה להידחות.

6.ההכרעה בבקשה (השלישית) שלפנינו אינה פשוטה כלל ועיקר. המצב הקיים אינו מניח את הדעת. הארכתו מחמירה עוד יותר את חוסר תקינותו. מטבע הדברים, השעיה של הכרזה על אי חוקיות של פעולה של רשות ציבורית חייבת להיות פעולה חריגה המוגבלת בזמן. אסור לה להשעיה להפוך את קערת אי החוקיות על פיה. אסור לה ליהפך לעניין שבשיגרה. הרשות הציבורית הנוגעת בדבר חייבת לפעול בכל המהירות האפשרית כדי לתקן את הדרוש תיקון, באופן שצו ההשעיה יבוטל. הארכת ההשעיה - בוודאי כך בהארכה שלישית - חייבת להינתן רק כאשר קיימים טעמים מיוחדים לכך, ורק אם שוכנענו כי נעשה כל שניתן לעשות, ובמהירות הראויה, כדי להימנע מהצורך בהשעיה.

7.על רקע זה בחנו את הבקשה שלפנינו. משקל מיוחד נתנו לעובדה שעניין לנו בהליך המתקיים בפני הכנסת. הגענו לכלל מסקנה, כי באופן חריג ויוצא דופן ניענה הפעם בחיוב לבקשתו של המשיב, תוך שנעמיד את תקופת ההשעיה (השלישית) על שלושה חודשים. מקווים אנו כי בכך תבוא פרשת הההשעיות בעתירות אלה לקיצן.