פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
5666/03
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט א' א' לוי
העותרת:
1. עמותת קו לעובד
נ ג ד
המשיבים:
1.בית-הדין הארצי לעבודה בירושלים
2. המועצה המקומית גבעת זאב
3. היועץ המשפטי לממשלה
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה:
י' בחשון תשס"ד
(05.11.03)
בשם העותרת:
עו"ד אלכסנדר ספינרד
עו"ד אירה כהן
עו"ד יאנה ברדניקוב
בשם הסתדרות העובדים הכללית החדשה:
עו"ד יעל מנשה
בשם המשיבה 2:
עו"ד בתיה אבלין
בשם המשיב 3:
עו"ד קובי אמסלם
צו
על-תנאי
על
יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית-משפט זה, מצווה בית-המשפט כי ייצא מלפניו צו
על-תנאי המכוון אל המשיב 1 המורה לו להתייצב וליתן טעם: מדוע לא יצהיר בית-המשפט
כי הדין החל על הצדדים לערעור אשר נשמע בפני המשיב 1, בתיק עע 3000050/98, במאוחד
עם 300053/98, הינו הדין הישראלי, וכי המשיב 1 טעה טעות גלויה בהחלטתו, טעה
בפרשנות הדין המהותי, וכן פעל שלא על-פי עקרונות הצדק והמשפט, באופן שלא רק גרם
עוול למשיבים בתיק זה (אשר היו התובעים בתיק אשר נדון בפני בית הדין קמא, שמספרו
נה/ 14-284, נה/ 3-100, אלא גם לכל הפלשתינאים העובדים בשטחים המוחזקים (יהודה
ושומרון) - ובמיוחד לאלה העובדים ברשויות המקומיות, בהחלטתו בתיק האמור כדלהלן:-
1.1. כאשר המשיב 1 נמנע מלקבוע הלכה
ברורה וחותכת באשר לדין החל על עובדים כגון התובעים, אלא השאיר פתח לניהול
"משפט זוטא" כל אימת שתובע שהוא עובד ותושב האזור מועסק על ידי מעסיק
ישראלי - כדי לקבוע את הדין החל; קביעה שהמשמעות המעשית שלה היא סחבת, אי בהירות
ואנדרלמוסיה ביחסי עבודה.
1.2. כאשר המשיב 1 ביטל החלטה
נכונה וחד משמעית של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, שקבעה באופן ברור, כי ע"פ מבחן "מירב הזיקות", עקרונות השיוויון ותקנת הציבור - הדין החל על העסקת עובדים פלשתינאיים בישובים ישראליים בשטחים הוא הדין הישראלי.
1.3. כאשר המשיב 1 קבע כי באזור יהודה ושומרון, בשונה ממדינת ישראל, חל דין האזור שהוא הדין הירדני כפי שתוקן ע"י צווי המפקד הצבאי, החל הן על תושבי האזור שהם אינם אזרחים ישראליים והן על תושבי האזור שהם אזרחי ישראל, באין הוראה מיוחדת בהסכם עבודה אישי או בהסכם קיבוצי לגבי תחולתו של המשפט הישראלי.
1.4. כאשר המשיב 1 קבע כי בנסיבות התיק הנדון, אין כל זיקה מיוחדת המובילה למסקנה כי על העסקת העובדים תושבי האזור חל המשפט הישראלי.
1.5. כאשר המשיב 1 קבע כי שאלת תנאי עבודתם של עובדים תושבי האזור, השונים מאלה של עובדים תושבי ישראל אצל אותו המעסיק, יכולה להתברר על פי כללי תקנת הציבור ועיקרון תום הלב, כפי שנקבעו.
1.6. כאשר המשיב 1 קבע כי בהעדר הוראה מפורשת, הסכם קיבוצי שהמעסיק הינו צד לו, אינו חל על עובדים תושבי האזור.
2.כן מצווה בית-המשפט כי כי ייצא מלפניו צו על-תנאי המכוון אל המשיב 1 המורה לו להתייצב וליתן טעם מדוע לא יבטל את פסק הדין אשר ניתן על-ידו ויחייב את המשיבה 2 לשלם לתובעים את מלוא הסכומים המגיעים להם עפ"י חוק ו/או ע"פ ההסכמים הקיבוציים בכל הקשור לעבודתם אצל המשיבה 2, והכל בהתאם לכתב התביעה שהגישו.
המשיב 1 יגיש תשובתו, אם רצונו בכך, תוך 30 ימים מיום המצאת כתב זה, לבית-המשפט ולבעלי-הדין ישירות.
היום, י' בחשון תשס"ד (5.11.2003).
שרה ליפשיץ
מזכירה ראשית
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
03056660_G06.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il