בג"ץ 6129/08 רוקח פארמצ'י בע"מ נ. משרד הבריאות

1.

בעתירה שבכותרת – שהוגשה ביום 9.7.2008 – התבקש בית המשפט להורות למשיב 1, משרד הבריאות, להעמיד לדין פלילי את המשיבים 2 – 9 בעבירות על פקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 וכן למנוע ממשיבים אלה למכור, לפרסם או לשווק תוסף מזון בשם "הודיה טבע". המשיבים נדרשו להגיב לעתירה עד ליום 10.11.2008 (החלטת כב' השופט א' גרוניס מיום 10.7.2008). בהחלטתי מיום 2.9.2008 נעתרתי לבקשתו של משיב 5 לחייב את העותרת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של משיב 5. באותה החלטה התבססתי, בין היתר, על כך שעל פני הדברים סיכוייה של העתירה נגד משיב 5 להתקבל הינם נמוכים, בצייני כי העתירה כלל אינה נתמכת בתצהיר. העותרת נדרשה באותה החלטה להפקיד בקופת בית המשפט, תוך 21 ימים, ערובה בסך 10,000 ₪. משחלף המועד להפקדת הערובה וזו לא הופקדה, הגיש משיב 5 (ביום 28.10.2008) בקשה לדחיית העתירה. העותרת נתבקשה (ביום 29.10.2008) להגיב לבקשה זו. ביני לביני הגישו משיבים 4 ו-6 בקשות לחייב את העותרת להפקיד ערובה גם להבטחת הוצאותיהן והעותרת התבקשה (ביום 10.9.2008 ו- 21.9.2008) להגיב גם לבקשות אלה. לאחר שהעותרת לא הגישה תגובות במועד שנקבע אפשרתי לה, בהחלטה מיום 4.11.2008, להסיר את המחדל תוך 5 ימים.

2.

דברים אלה הם שעומדים ברקע הבקשות השונות המונחות כעת לפניי. אתארן בקצרה. ביום 4.11.2008 הגישה העותרת בקשה להארכת מועד להגיב לבקשות משיבים 4 ו-6 להפקדת ערובה להוצאות. הארכה שהתבקשה הינה למשך 30 ימים, על מנת שהתגובה תוגש לאחר שתוגשנה תגובות המשיבים לעתירה גופה. העותרת ציינה כי לאחר הגשת התגובות תהיה מלאכת הערכת סיכויי העתירה קלה יותר. בד בבד הגישה העותרת (ביום 4.11.2008) בקשה להוספת תצהיר לעתירה. נטען בה כי העותרת כלל לא הייתה ערה לעובדה כי העתירה הוגשה ללא תצהיר התומך בה, שכן נציג העותרת חתם על תצהיר אולם בשוגג, ועקב טעות משרדית כנה, הושמט התצהיר מהעתירה. דברים אלה נתמכו בתצהיר של בא-כוח העותרת. משיבה 4 הודיעה על התנגדותה לבקשה לצירוף תצהיר, כמו גם לבקשה להארכת המועד להגשת תגובת העותרת. היא הדגישה כי הבקשה הוגשה חודש לאחר שחלף הזמן שנקבע להגשת תגובה, ללא כל הסבר לאיחור.

3.

ביום 5.11.2008 הגישה העותרת בקשה למחיקתו של משיב 5 מן העתירה ללא צו להוצאות. לבקשה צורפה עמדתו של משיב 5, לפיה הוא עומד על פסיקת הוצאות לטובתו. לדבריו, בשל הגשת העתירה הוא נזקק לייצוג משפטי ובא כוחו נדרש ללמוד את התיק ולהגיש בקשה לחיוב העותרת בערובה. את שאלת גובה ההוצאות הותיר משיב 5 לשיקול דעת בית המשפט.

4.

ביום 6.11.2008 הגישה משיבה 4 בקשה להאריך את המועד להגשת תגובתה לעתירה גופה עד ליום 10.1.2009. ביסוד הבקשה עמד החשש כי אם תידרש משיבה 4 להשקיע כעת משאבים להכנת התגובה, בטרם הופקדה ערובה, היא עלולה להיוותר ללא כיסוי להוצאותיה. העותרת וכן משיבים 1, 5 ו-6 הסכימו לבקשה זו. גם משיב 1 ביקש (ביום 9.11.2008) להאריך את המועד להגשת תגובתו לעתירה. הוא טען כי משלא ברור האם העתירה תמשיך להתברר ונוכח בקשת המשיבה 4 להארכת מועד, מתבקשת ארכה של חודשיים ימים להגשת תגובת משיב 1. נמסר כי העותרת מסכימה לארכה של 15 ימים בלבד.

5.

לבסוף, ביום 11.11.2008, הגישה העותרת הודעה לפיה האמור בהחלטתי מיום 4.11.2008, כי העותרת לא הגישה תגובה לבקשה להפקדת ערובה במועד שנקבע, כלל אינו נהיר לה. היא ציינה כי אמנם לא הגישה תגובה לבקשת משיבים 4 ו-6 לחייבה בהפקדת ערובה, אך עוד ביום 22.10.2008 שלחה לכל המשיבים בקשה להארכת מועד, אותה התכוונה להגיש לבית המשפט. העותרת הוסיפה וציינה כי על פי החלטת כב' השופט א' גרוניס היה על כל המשיבים להגיב לעתירה עד ליום 10.11.2008 ואילו היא המציאה לבית המשפט את הבקשה למתן ארכה להגשת תגובה עוד בטרם חלף המועד הנזכר.

6.

אפתח בבקשה למחיקת משיב 5. לאחר עיון בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש למחוק את משיב 5 מן העתירה תוך חיוב העותרת בהוצאותיו. כידוע, בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים וישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו. כפועל יוצא מכך חייב בעל דין להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו. במצב בו אין הכרעה שיפוטית הקובעת את צידקת הגשת ההליך, ראוי, ככלל, כי בעל הדין שגרם להוצאות הוא שישא בהן (ראו ע"א 5825/03 סירט נ' כהן (לא פורסם, 21.12.2003)). במקרה דנן, כאשר העותרת מבקשת למחוק את משיב 5 ללא קבלת הסעד המבוקש כלפיו, על פני הדברים יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך נגדו לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. מכל מקום, טענות העותרת כלפי משיב זה לא באו לכלל בירור ודיון ואין כל יסוד לקבוע כי הייתה להן אחיזה. בנסיבות האלה, כאשר ההליך נמחק באורח חד צדדי ללא בירור לגופו, על העותרת לשאת בחסרון הכיס שנגרם למשיב 5 עקב פתיחת ההליך המשפטי, תוך גרירתו להוצאות. בהקשר זה יש לתת את הדעת לכך שהעותרת עמדה על קיום ההליך נגד משיב 5 חודשים ארוכים והעמידה אותו על הצורך לבקש ערובה, אך גם לכך שבקשת המחיקה הוגשה לפני המועד להגשת תגובה לעתירה גופה. בשים לב לכלל נסיבות העניין, לשלב בו נמחק משיב 5 ולגובה ההוצאות אשר מקובל לפסוק בסוג זה של הליכים, יעמוד תשלום ההוצאות על סך של 2,500 ₪.

7.

מכאן לבקשות הארכה ההדדיות. בראשית הדברים יוער כי הודעת העותרת לפיה החלטתי מיום 4.11.2008 אינה נהירה לה מעוררת תמיהה. בשתי החלטות שניתנו בחודש ספטמבר 2008 נקבע בצורה מפורשת כי על העותרת להגיב לבקשות של משיבה 4 ומשיבה 6 להפקדת ערובה. המועד להגשת התגובה לבקשה להפקדת ערובה הסתיים בראשית חודש אוקטובר. חרף חלוף המועד, העותרת לא הגישה תגובות כמתחייב. משכך, ונוכח חלוף הזמן הממושך, ניתנה לעותרת התראה על כך שהעדר תגובה עשוי להביא למחיקת ההליך מחוסר מעש. יובהר כי החלטת כב' השופט גרוניס עניינה תגובות המשיבים לעתירה גופה, ואין בינה לבין תגובת העותרת לבקשה להפקדת ערובה דבר.

8.

אשר להארכות המועד שהתבקשו, באתי לכלל מסקנה כי יש לאפשר לעותרת להגיש תגובה, בתוך פרק זמן קצר, לבקשות להפקדת ערובה. אמנם העותרת אינה מספקת הסבר מניח את הדעת למחדלה הדיוני להגיש תגובה במועד. עם זאת, בשים לב למהות הבקשה ולכך שהעותרת לא זנחה את ההליך, אני סבורה כי יש לאפשר לה להגיש תגובה. המועד להגשת התגובה לבקשה להפקדת ערובה ייקצב לשבעה ימים. לעניין זה אין מקום להמתין עד לאחר הגשת התגובות לגוף העתירה. כידוע, התכלית המרכזית העומדת ביסוד הפקדת הערובה הינה להגן על זכותו של המשיב כי לא ייצא בחסרון כיס אם יידחה ההליך נגדו. הגשת תגובה לעתירה מחייבת את המשיב להוציא הוצאות. דחיית הפקדת הערובה לשלב מאוחר בדיון בתיק עלולה לסכל את התכלית שלשמה מופקדת הערובה, שעה שההוצאות יוצאו והערובה טרם הופקדה. אכן, בשלב מוקדם של הדיון הערכת סיכויי ההליך ופסיקת ההוצאות הצפויה אינה מלאכה פשוטה.

אולם, כדי להגשים את תכלית הפקדת הערובה, אין מנוס מלדון בבקשה לערובה במצב בו אין ודאות מוחלטת לגבי סיכויי ההליך. תגובת העותרת לבקשות לערובה תוגש אפוא עד ליום 23.11.08.

9.

אשר לבקשות הארכה מטעם המשיבים, על מנת להכריע בסוגיית הערובה לפני הגשת התגובות לגוף העתירה, ונוכח הארכה שניתנה לעותרת להגשת תגובתה, יש לקבל את בקשות המשיבים להאריך את המועד להגשת התגובות לגוף העתירה, כך שאלה תוגשנה עד ליום 10.1.2009.

10.

לבסוף, בקשת העותרת לצירוף תצהיר. הבקשה לצרף תצהיר לעתירה הוגשה לראשונה ביום 4.11.2008, כארבעה חודשים לאחר הגשת העתירה. זאת שעה שהעותרת הועמדה על הפגם שבאי הגשת תצהיר עוד ביום 24.7.2008, במסגרת הבקשה מטעם משיב 5 להפקיד ערובה. היא הועמדה על כך פעם נוספת בהחלטתי מיום 2.9.1008. עם זאת, נמנעה העותרת משך תקופה ארוכה מלבקש תיקון העתירה. הבקשה הוגשה רק בסמוך למועד שנקצב להגשת תגובות המשיבים. בבקשה לא ניתן הסבר ממשי להתנהלות זו, מלבד טענה בעלמא בדבר "טעות משרדית" בעת הגשת העתירה. בנסיבות העניין, ההסבר אינו מניח את הדעת. עם זאת, אין להתעלם מכך שהגשת התצהיר הכרחית כדי לאפשר לעותרת את יומה בבית המשפט. במצב דברים זה, נוכח השיהוי הממושך והבלתי מוסבר, אני סבורה כי הפתרון המידתי הינו לאפשר את הוספת התצהיר תוך חיוב העותרת בהוצאות משיבות 4 ו-6.

11.

סיכומם של דברים, על העותרת להגיב לשתי הבקשות לחייבה בהפקדת ערובה עד ליום 23.11.2008. המועד להגשת תגובות המשיבים לעתירה מוארך עד ליום 10.1.2009. משיב 5 יימחק מן העתירה. העותרת תשלם למשיב 5 שכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪ בגין הגשת העתירה. הבקשה להוספת תצהיר לעתירה מתקבלת. העותרת תשלם למשיבה 4 ולמשיבה 6 שכר טרחת עורך-דין בסך 1,000 ₪ לכל משיבה בגין הבקשה לצירוף תצהיר. התיק יובא לפניי לשם מתן החלטה בעניין הפקדת ערובה עם הגשת תגובת העותרת או בחלוף המועד לעשות כן, לפי המוקדם. ההחלטה תומצא לבעלי הדין, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.