בר"מ 78029-09-24 בר"מ 78029-09-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטת י' בלכר) בעמ"נ 24136-09-23 מיום 21.4.2024, במסגרתו התקבל ערעור המשיבה על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל-אביב-יפו (להלן: ועדת הערר או הוועדה). בגדרה של החלטה זו, נדחו עררים שהגישה המשיבה על החלטותיו של המבקש 2, בהן נדחו השגות המשיבה ביחס לחיובי הארנונה שהוטלו עליה בשנים 2021 ו-2022.

הרקע העובדתי

2.המשיבה היא עמותה שמחזיקה בנכס בשדרות ירושלים 100 בתל אביב-יפו המשמש כבית אבות, שמתוכו שטח של 7,778 מ״ר משמש לאגף סיעודי ולאגף תשושי נפש (להלן: הנכס); ושטח של 827 מ״ר משמשים למרכז יום. עד לשנת 2020 סיווג המבקש 2 (הוא מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו, להלן: המבקש) את הנכס בסיווג ״מגורים״ לצורך חיוב המשיבה בארנונה. בשנת 2020 תוקן סעיף 3.3.26 לצו הארנונה של עיריית תל אביב-יפו (להלן: הצו), כך שתחת הסיווג ״בית חולים ומרפאות של קופת חולים של משרד הבריאות״, נוסף תת סיווג חדש של "מוסד שניתן לו רישיון משרד הבריאות כמוסד סיעודי גריאטרי". במסגרת תת סיווג זה, נקבע כי "מוסד שניתן לו רישיון משרד הבריאות כמוסד סיעודי גריאטרי [...] יחויב בגין השטח מושא הרישיון״ לפי התעריף שבצו. בהתאם לאמור, החל משנת 2020 סווג הנכס לפי סיווג ״מוסד סיעודי גריאטרי״.

3.המשיבה השיגה על ההחלטה לסווג את השטח שבמחלוקת כ״מוסד סיעודי גריאטרי״ בשנים 2021 ו-2022, וטענה, בעיקרו של דבר, כי שינוי הסיווג נעשה אף שלא השתנה השימוש בפועל בנכס. המבקש דחה את ההשגות תוך שציין כי המשיבה מחזיקה ב"רישיון משרד הבריאות כמוסד סיעודי גריאטרי" וכי עובדה זו בצירוף טיב השימוש הנעשה בנכס מלמדים על כך שמדובר בבית חולים, ולא בנכס למגורים. על כן, נקבע כי יש לסווג את הנכס בהתאם לסיווג הספציפי הקבוע בסעיף 3.3.26 לצו.

4.המשיבה הגישה עררים על החלטות המבקש כאמור, וביום 7.6.2023 דחתה ועדת הערר את העררים. בפתח החלטתה דנה הוועדה בשאלת פרשנות סעיף 3.3.26 לצו וקבעה כי בהתאם ללשונו הברורה של הסעיף די בעצם קיומו של רישיון משרד הבריאות כדי לסווג את הנכס שבגינו ניתן הרישיון כ"מוסד סיעודי גריאטרי". לצד זאת, נקבע כי מבחינה עובדתית, החומר הראייתי מצביע על כך שהשימוש שנעשה בנכס קרוב יותר לבית אבות המשמש למגורי הקשישים מאשר למוסד רפואי. עם זאת, נקבע כי בהינתן הפרשנות האמורה של הצו, ובהינתן העובדה שהמשיבה מחזיקה ברישיון משרד הבריאות, יש לסווג את הנכס כ"מוסד סיעודי גריאטרי" כמשמעו בסעיף 3.3.26 לצו.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

5.ערעור שהגישה המשיבה על החלטת ועדת הערר התקבל על ידי בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי יש לסווג את הנכס בסיווג "מגורים", ולא כ"מוסד סיעודי גריאטרי". בית המשפט פירש את הוראות הצו וקבע כי בהתאם להלכה הפסוקה בנושא, אין מקום לאמץ כלל גורף שלפיו די בעצם קיומו של רישיון מטעם משרד הבריאות כדי לקבוע את השימוש בנכס ולסווגו לצרכי ארנונה. על כן, נקבע כי עצם קיומו של הרישיון אינו מהווה מבחן קונקלוסיבי לצורך סיווג נכסים לצרכי ארנונה, ויש לבחון את סיווג הנכס בהתאם לשימוש שנעשה בו בפועל. בנסיבות העניין, בית המשפט המחוזי קבע כי בשים לב לקביעותיה העובדתיות של ועדת הערר – שלפיהן השימוש שנעשה בנכס דומה יותר לשימוש למגורים מאשר לשימוש כמוסד רפואי – יש לסווג את הנכס תחת הסיווג של "מגורים", ולחייבו בארנונה בהתאם.

על פסק דין זה מונחת הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים

6.לטענת המבקשים, בקשת רשות הערעור מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות ביחס לפרשנותו של צו הארנונה, וביחס לאופן שבו יש לסווג נכסים לצורכי ארנונה. נטען כי לשונו של צו הארנונה ברורה, וכי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי יש מקום לבחון את השימוש בפועל שנעשה בנכס, חרף סיווגו בהתאם לרישיון משרד הבריאות, כמתחייב מלשון הצו. נטען כי פסק דינו של בית המשפט מרוקן מתוכן את תת הסיווג של מוסד סיעודי גריאטרי; וכי בית המשפט אינו מוסמך לקבוע כי קיימות "דרישות סף" נוספות לצורך סיווג נכס כמוסד סיעודי גריאטרי, מעבר לתנאים שנקבעו לשם כך בצו. נטען כי לשונו של סעיף 3.3.26 לצו ברורה, ואינה דורשת פרשנות, וכי הוספת דרישות סף נוספות לצורך סיווג נכס כ"מוסד סיעודי גריאטרי", שאינן מופיעות באופן מפורש בסעיף, נוגדת את כוונת מנסח הצו ומהווה ביקורת על חוקיות הצו, באופן שחורג מסמכותו של בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על ועדת הערר.

7.בתשובתה לבקשה, המשיבה סומכת את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומדגישה כי בקשת רשות הערעור אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית הראויה להתברר "בגלגול שלישי", אלא תחומה לנסיבות הקונקרטיות של המקרה, כפועל יוצא מהתשתית העובדתית הפרטנית כפי שנקבעה על ידי ועדת הערר, ושאין מקום להתערב בה. לגופו של עניין, נטען, בעיקרו של דבר, כי הסיווג של "מוסד סיעודי גריאטרי" הוא תת סיווג של מוסד רפואי, כך שכדי לבוא בגדר תת סיווג זה, על הנכס להיות מסווג תחילה בגדרי הסיווג הכללי של מוסד רפואי, בהתאם לשימוש הנעשה בו בפועל. עוד נטען, כי אין מקום לסווג את הנכס כ"מוסד סיעודי גריאטרי" אך בשל קיומו של רישיון משרד הבריאות, וכי אימוץ גישה פרשנית זאת עומד בסתירה להלכה שקובעת כי המבחן להכרעה בשאלת סיווגו של נכס לצורכי ארנונה הוא מבחן השימוש בפועל.

דיון והכרעה

8.לאחר שעיינתי בכתובים שהונחו לפניי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

9.כידוע, אמת המידה למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" על החלטה בעניין סיווג נכס, כבעניינו, היא מצומצמת במיוחד, ושמורה למקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שחורגת מנסיבות עניינם הפרטני של הצדדים (ראו מיני רבים: בר"מ 3388/20 דקל נ' מנהל הארנונה של עיריית בת ים, פס' 6 (25.6.2020); בר"מ 388/10 חב' לב גן העיר בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו, פס' 9 (9.3.2010)). איני סבורה כי הבקשה שלפניי באה בגדר אמת מידה מצמצמת זו. טענות המבקשים מכוונות, בין היתר, כלפי קביעות בית המשפט בעניין פרשנות סעיף 3.3.26 לצו הארנונה, ואולם, ככלל, לא תינתן רשות ערעור בגין שאלה פרשנית בנוגע לצו ארנונה מסוים (ראו: בר"מ 9880/17 ברזילי נ' מנהל הארנונה מועצה אזורית מבואות חרמון, פס' 4 (29.1.2018); בר"מ 6518/11 מרכז לוינסקי נ' עיריית תל אביב-יפו, פס' 6 (26.3.2012)). יתר טענות המבקשים עוסקות בשאלת סיווג הנכס שבמרכז המחלוקת ועניינן ביישום הוראות צו הארנונה לפי פרשנות בית המשפט על נסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן. משאלה הם פני הדברים, איני סבורה שהבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שמצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" (ראו: בר"מ 2871/18 איזמן נ' מנהל הארנונה – מועצה מקומית סביון, פס' 6 (24.5.2018); בר"מ 1153/18 מנהל הארנונה של עיריית ירושלים נ' ים חניונים בע"מ, פס' 8 (24.4.2018)).

10.למעלה מן הצורך, מצאתי נכון להעיר כי קיים קושי בטענת המבקשים שלפיה בשים לב להוראות סעיף 3.3.26 לצו, המבחן לסיווג נכס מסוים כ"מוסד גריאטרי סיעודי" מתמצה אך בבחינת הרישיון שהתקבל לצורך פעילותו. כפי שנפסק לא אחת, סיווגו של נכס לצרכי ארנונה ייעשה לפי השימוש שנעשה בו בפועל ובהתאם למאפייניו הספציפיים של הנכס (ראו: בר"מ 991/16 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו, פס' 12 (5.8.2018); עע"מ 803/15 עיריית פתח תקווה נ' קונטאל אוטומציה ובקרה בע"מ, פס' 32 (13.9.2017). הנריק רוסטוביץ, פנחס גלעד, משה וקנין ונורית לב ארנונה עירונית ספר ראשון 757-752, 768 (מהדורה חמישית 2001)). בהתאם לכך, ברי הוא כי יש לבחון את השימוש שנעשה בפועל בנכס הספציפי כדי לקבוע את סיווגו, ואין להסתפק אך באמור ברישיון משרד הבריאות שניתן ביחס לנכס (אם כי אין להתעלם מכך שהרישיון עשוי לעיתים ללמד על טיב השימוש שנעשה בנכס. ראו: בר"מ 3013/22 עיריית תל אביב-יפו נ' בית בלב בע"מ, פס' 7 (15.11.2022)).

11.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסכום של 4,000 ש"ח.