בר"מ 9749/07 מחמוד מובראק עואודה-עו"ד נ. מועצה מקומית כפר כנא

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענינים מינהליים בנצרת (כב' השופט ז' הווארי) מיום 11.10.2007 בה דחה בקשת המבקשים לאישור תובענה כתובענה ייצוגית. הבקשה הועברה אלי רק עתה עקב הליכי ערבון, ולאחר שביום 4.1.2008, בחלוף יותר מחודש וחצי לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, הגישו המבקשים גם בקשה לעיכוב ביצוע וזאת לאחר שבית המשפט קמא דחה (ביום 11.12.2007) את בקשתם לעיכוב ביצוע.

בהחלטתי זו אתייחס במאוחד לשתי הבקשות.

בקשת רשות הערעור

2.בבקשת רשות הערעור כותבים המבקשים כי "בר"ע זאת מופנית בעיקר כנגד החלטת בית המשפט הנכבד קמא הדוחה את בקשת המבקשים לאישור תובענתם כתובענה ייצוגית".

לכאורה בקשת רשות הערעור הוגשה בטעות כיוון שהמבקשים היו רשאים להגיש ערעור בזכות ולא בקשת רשות ערעור. דרך התקיפה הנכונה של החלטה הדוחה בקשה לאשר תובענה כתובענה ייצוגית היא זו של ערעור ולא בקשת רשות ערעור (ע"א 8521/03 תאגיד לאיסוף כלי משקה בע"מ נ' קראוס , פ"ד נח(3) 289 (2004)). הטעם לכך הוא שהחלטה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית עשויה להכריע את גורלה של התובענה הייצוגית כולה ולכן "דחייתה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית מהווה פסק דין, הניתן לערעור בזכות... לעומת זאת, החלטה המאשרת תובענה ייצוגית מהווה החלטה אחרת" (רע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ , פס' 7 לפסק דינו של השופט א' גרוניס (מיום 15.4.2007)). הדברים נכונים גם להליך בבית המשפט לעניינים מינהליים.

3.ניתן היה להורות על מחיקת בקשת רשות הערעור, כיוון שהוגשה בניגוד להוראת סעיף 12 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, המונה רשימה סגורה של עניינים המהווים "החלטה אחרת" עליה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור (ראו והשוו בר"ם 5123/07 מדינת ישראל נ' לוי (מיום 26.6.2007)). יחד עם זאת, בית המשפט מוסמך להימנע ממחיקת בקשת רשות ערעור ולהחליט לדון בבקשה כבכתב ערעור, אם ראה כי הבקשה הוגשה בטעות משום שלמערער היתה זכות ערעור (תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 יחד עם תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000; רע"א 2771/06 שורץ נ' רשות הנמלים והרכבות (מיום 8.6.2006)).

נראה כי המבקשים עצמם ערים כיום לטעות לכאורה. בבקשה לעיכוב ביצוע - שהוגשה במועד מאוחר יותר מבקשת רשות הערעור - כותבים הם ש"רוב הסיכויים הינם כי עסקינן בערעור שהוא בזכות ולא ברשות" ופונים בבקשה "לראות בבקשת רשות ערעור זו כערעור שהוגש בזכות".

לפיכך אני שוקלת אם לראות את הבקשה ככתב ערעור ואולם, בטרם הכרעה בענין זה יש ליתן למשיב הזדמנות להביע את התנגדותו לכך (כאמור בתקנה 410א הנזכרת; ראו גם בר"ם 9313/06 עיד נ' שר הפנים (מיום 5.2.2007)).

4.לאור האמור, יגישו המשיבות תוך 7 ימים תגובה לעניין תקנה 410א בלבד. לאחר מכן אחליט בדבר המשך הטיפול בבקשת רשות הערעור.

הבקשה לעיכוב ביצוע

5.המבקשים הגישו כאמור גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים. בקשתם לעיכוב ביצוע נדחתה בבית המשפט קמא. גם בכך שהגישו בקשה לעיכוב ביצוע טעו, לכאורה, המבקשים.

הבקשה להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית נדחתה בבית המשפט לעניינים מינהליים. על בעל הדין הנפגע מהחלטה מסוג זה לפנות בבקשה לסעד זמני בערעור ולא בבקשה לעיכוב ביצוע (ראו עע"ם 2696/06 מינהל מקרקעי ישראל נ' חרכוש , פס' 7 (מיום 22.5.2006)). יחד עם זאת, בית המשפט רשאי לראות בקשה לעיכוב ביצוע כבקשה לסעד זמני בערעור ( שם , פס' 8). אראה את הבקשה שהוגשה כבקשה לסעד זמני בערעור.

6.הלכה למעשה הסעד הזמני המבוקש הוא מתן הוראה למשיבות להימנע מגבייה של הוצאות גבייה של חובות ארנונה, שמקורם, לטענת המבקשים, בגביית יתר בלתי חוקית.

העקרונות למתן סעד זמני בערעור האזרחי, לפיהם על המבקש להראות כי סיכוייו להצליח בערעור הם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, יפים גם לערעור המינהלי (עע"ם 2803/06 מאיר ובניו בע"מ נ' הגיחון מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ , פס' 8 (מיום 11.4.2006)). בענייננו אין מקום למתן הסעד הזמני המבוקש.

משמעות מתן הסעד המבוקש הוא שינוי המצב הקיים. המבקשים לא שכנעו כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך אם לא יינתן הסעד המבוקש והגבייה תימשך גם אם יזכו בערעור ובתביעתם. ככל שייגרמו למבקשים נזקים בגין המשך הגבייה והמבקשים יוכיחו את קיומם, הרי אלו בעיקרם נזקים כספיים, שיכולים לבוא על תיקונם באמצעות פיצוי כספי הולם. בסופו של יום המדובר בחיוב כספי הניתן לפיצוי (ראו עע"ם 2690/06 מ.ת.א.ר. מחשוב תכנון וארגון בע"מ נ' עיריית אשדוד (מיום 2.5.2006)).

בנסיבות אלה, ובהתחשב כאמור בחלק הראשון של החלטתי בעניין סיווג בקשת רשות הערעור, איני נוקטת עמדה לגבי סיכויי בקשת רשות הערעור (או הערעור, אם יוחלט לראות בבקשה ככתב ערעור). המבקש לא הראה הצדקה מספקת ליתן סעד זמני כמבוקש על ידו.

סיכום

7.המשיבות יגישו תוך 7 ימים את עמדתן ביחס לאפשרות שבית המשפט יפעל על פי סמכותו לפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לאחר מכן אחליט בדבר המשך הטיפול בבקשת רשות הערעור. הבקשה לעיכוב ביצוע, אותה אני רואה כבקשה לסעד זמני בערעור, נדחית. משלא נתבקשה תגובה לעניין זה, אין לעניין זה צו להוצאות.