בש"א 6993/18 חברה ישראלית למובלים בע"מ נ. טרקס יונייטד קינגדום בע"מ

לפנַי ערעור על החלטת כב' הרשמת ש' עבדיאן בע"א 5656/18 (להלן: ההליך העיקרי ) מיום 12.9.2018 בגדרה ניתן למערערים פטור מתשלום אגרה לצד העמדת העירבון על סכום של 18,000 ש"ח. הערעור נסוב על חיוב המערערים בהפקדת העירבון.

1.

ברקע לערעור מחלוקת על אודות תחולת סעיף בוררות הקיים בחוזה בין הצדדים. מערער 4 הינו מנהל המערערות 3-1, ומחזיק במניותיהן. בשנת 1980 התקשרה מערערת 1 בחוזה עם חברת Massey-Ferguson Limited

(להלן: החברה ) במסגרתו הוסכם כי מערערת 1 תהא המשווקת והמפיצה של מוצרי החברה בישראל. בחוזה בין הצדדים נקבע כי כל סכסוך שיתגלע ביניהם יתברר בהליך בוררות בלשכת המסחר הבינלאומית בלונדון (להלן: סעיף הבוררות ). בשנת 2007 אושרר החוזה על ידי המשיבה, אשר רכשה את החברה. ביום 13.2.2009 הודיעה המשיבה למערערים כי חוזה ההפצה בינה ובינם בטל.

2.

המערערים, אשר סברו כי ביטול החוזה נעשה שלא כדין, הגישו תביעה נגד המשיבה (ת"א (מחוזי י-ם) 35989-04-14). בכתב התביעה המתוקן נטען כי היה על המשיבה להודיע על ביטולו של החוזה 90 יום קודם לכן. עוד נטען כי בהודעתה גרמה המשיבה נזק תדמיתי למערערים. לבסוף נטען כי על המשיבה להשיב את ההכנסות שצברה במהלך 90 הימים מיום הודעת הביטול למערערים, ועד ליום בו הייתה רשאית לעשות כן. בתגובה לתביעה, הגישה המשיבה בקשה לעיכוב הליכים והעברתם לבוררות בלונדון, כפי שמורה סעיף הבוררות. ביום 31.12.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה והורה על עיכוב הליכים כאמור. ערעור שהגישו המערערים על החלטה זו נדחה (רע"א 1494/16 חברה ישראלית למובילים בע"מ נ' טרקס יונייטד קינגדום לימיטד (5.5.2016)).

3.

חרף החלטה זו, הגישו המערערים ביום 10.8.2017 תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו ייקבע כי הם המפיצים של המשיבה (ת"א (מחוזי י-ם) 22320-08-17; ת"א (מחוזי י-ם) 59482-09-17). ביום 2.5.2018 דחה בית המשפט המחוזי את התביעה על הסף, בשל מעשה בית דין החוסם כל תביעה נוספת בין הצדדים בעניין החוזה. ביום 26.7.2018 הגישו המערערים ערעור לבית משפט זה על החלטתו של בית המשפט המחוזי.

4.

בהליך העיקרי טוענים המערערים, לצד טענות נוספות, כי שגה בית המשפט המחוזי עת קבע כי קיים מעשה בית דין בעניינם. לדידם, הסכם הבוררות אינו חל על המשיבה, שכן הוא נחתם בין מערערת 1 ובין החברה, ועל כן יש להמשיך את בירור תביעתם נגד המשיבה. בד בבד עם הגשת הערעור, הגישו המערערים בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון בהליך העיקרי.

5.

בהחלטת הרשמת נקבע כי המערערים הרימו את נטל הראיה בדבר חוסר יכולת כלכלית, ועל-כן ניתן להם פטור מתשלום אגרה. יחד עם זאת, נקבע כי סיכויי הערעור אינם מטים את הכף למתן פטור מהפקדת עירבון, שכן קיים מעשה בית דין במחלוקת נשוא הערעור.

המערערים לא השלימו עם החלטת הרשמת ומכאן הערעור שלפנַי.

6.

המערערים טענו כי בשונה מהמתואר בהחלטת הרשמת, אין הם מנסים לעקוף את החלטתו של בית משפט זה ברע"א 1494/16 המוזכר לעיל, אלא שהיה על בית המשפט המחוזי לעשות שימוש בסמכותו הכללית בשיקול דעת ולא להחיל השתק עילה על תביעתם.

7.

דין הערעור להידחות. בחנתי את טענות המערערים היטב והתרשמותי היא כי הן אינן מקימות עילה להתערבות בהחלטת הרשמת. כידוע, שיקול דעתו של רשם בית המשפט בעניינים מסוג זה הינו רחב, ולא בנקל ערכאת הערעור תתערב בו (ראו: בש"א 3625/18 איזק נ' מדינת ישראל (15.5.2018); בש"א 5277/17 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי (4.7.2017); בש"א 7416/17 קליין נ' כספי (2.10.2017)). המערערים לא הצביעו על טעמים המצדיקים התערבות בהחלטת הרשמת, אשר לקחה בחשבון את מצבם הכלכלי ונתנה לו ביטוי ממשי בהחלטה ליתן פטור מתשלום אגרה. לצד זאת, צדקה הרשמת שעה שקבעה כי סיכויי ההליך אינם מטים את הכף לעבר מתן פטור מהפקדת עירבון, אשר במהותה שונה מתשלום אגרה (בש"א 240/18 כוכבי נ' עיריית רחובות (11.1.2018)). מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי לפני המערערים ניצבת משוכה משמעותית, ומדין זה קיימת הצדקה לחייבם בהפקדת ערובה חרף הפטור שקיבלו על תשלום האגרה.

אשר על כן הערעור נדחה. עירבון כפי שנקבע בהחלטת הרשמת יופקד עד ליום 28.10.2018. אם לא ייעשה כן, יירשם ההליך לדחייה, ללא כל הודעה נוספת.