בש"א 9110-23 בש"א 9110-23

1.לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), להעברת מקום הדיון בת"א 30843-10-23 מבית משפט השלום בנתניה לבית משפט השלום בירושלים. מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר לפי הנטען נגרמו למשיב 1 עקב תאונת עבודה בשנת 2020.

2.בבקשה נטען כי מקום מגוריהם של כל 7 הנתבעים הוא ירושלים או אזור יהודה ושומרון, המקיימים זיקה לבית המשפט בירושלים. בנוסף, מקום אירוע התאונה, מקום מגורי עדי הנתבעים וכן מקום מושבם של חברת הביטוח "טרסט" שעשויה להצטרף כצד להליך כולם מקימים זיקה לירושלים. כן נטען כי בעבר הוגשה תביעה זהה בבית משפט השלום בירושלים אשר נמחקה בשל אי הפקדת עירבון. המבקשת טענה כי הגשת התביעה בנתניה נעשתה בחוסר תום לב, ובמטרה להתחמק בהפקדת עירבון בתיק זה. בנוסף, נטען כי טרם החל הדיון בתביעה וטרם נקבע קדם משפט בתיק.

המשיבים 7-3 נתנו את הסכמתם לבקשה, המשיבה 2 לא מסרה את תגובתה לבקשה (חרף החלטת בית משפט זה מיום 3.1.2024) ואילו המשיב 1 התנגד לבקשה.

3.לעמדת המשיב 1, מקום מושבה של המשיבה 7, הנתבעת העיקרית בהליך, הינו בנתניה, דבר שהוסתר מעיניי בית המשפט. בהתאם, הטיעון העובדתי בבסיס הבקשה – שגוי. משיבה זו לא הייתה צד להליך הקודם שנמחק – ואילו הייתה ממילא גם התביעה הקודמת הייתה מוגשת בנתניה. שנית, נקבע כי ההליך הקודם, שנוהל בבית משפט השלום בירושלים ונמחק, איננו מחייב. בהתאם, ניהול ההליך בנתניה לא גרם למבקשת לאבד יתרון דיוני, כאשר ביכולתה להגיש בקשה חדשה להפקדת ערובה ללא קשר למקום ניהול התיק. תביעה זו לא נמחקה בהקשר למחיקת ערובה, אלא במטרה למנוע סרבול של ההליך, אליו לא צורפו כל הגורמים הרלוונטיים. לבסוף, נטען כי המרחק בין ירושלים לנתניה אינו גדול, כך שאין הצדקה להעברת מקום הדיון. הברירה לגבי מקום ניהול התביעה ניתנה לתובע בכפוף להוראות הדין, והבחירה בבית משפט השלום בנתניה עומדת בהוראות אלו.

4.לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, מאחר שמרבית הזיקות הן לבית משפט השלום בירושלים.

ראשית יובהר כי טענת המשיבה לפיה לבית משפט השלום ירושלים קנויה סמכות שיפוט, איננה רלוונטית לבקשה להעברת מקום דיון ואינני רואה לנכון לחוות דעה לגביה. כפי שנפסק לא אחת, הסמכות לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט, היא להעביר את מקום הדיון בעניין מסוים למחוז אחר, חרף קיומה של סמכות מקומית הנתונה לבית המשפט המקורי, ולא בשל היעדרה של זו (ראו למשל: בש"א 531/16 סלמה נ' שיק, פסקה 3 (10.3.2016) (להלן: עניין סלמה); בש"א 8386/14 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' הלר, פסקה 4 (11.1.2015); בש"א 3161/23 עיריית ירושלים נ' פלונית, פסקה 5 (14.5.2023)).

5.כידוע, המבחן להעברת הדיון מכוח סעיף 78 לחוק בתי המשפט הוא מבחן מאזן הנוחות של הצדדים להליך. כדי להצדיק העברת הדיון מבית משפט אחד למשנהו, על מבקש ההעברה מוטל הנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובת העברת מקום הדיון. בענייננו, מקום התרחשות התאונה וכן מקום מגוריהם של כל הצדדים להליך מלבד המשיבה 7, מקיימים זיקה לבית משפט השלום בירושלים. לזאת יש להוסיף כאשר תביעה מוגשת בבית משפט מסוים לאור זיקה פורמלית בלבד, כגון קיום של סניפים רבים ברחבי הארץ, תגבר נטייתו של בית המשפט להעביר את הדיון בתיק לבית משפט שהוא בעל זיקות מהותיות לתביעה (ראו למשל: עניין סלמה, בפסקה 3; בש"א 8928/14 בנק דקסיה ישראל בע"מ נ' שנהב, פסקה 7 (18.3.2015); בש"א 7174/22 אסייג נ' פלוני, פסקה 4 (1.12.2022)). בענייננו, המשיבה 7 הינה חברת ביטוח שלה סניפים שונים ברחבי הארץ, אף שסניפה הראשי מצוי בנתניה. בנוסף, המשיבה 7 עצמה נתנה הסכמתה להעברת מקום הדיון. יתרה מכך, מעבר לטענה לפיה גם לבית משפט השלום בנתניה יש סמכות מקומית, לא ציין המשיב 1 טעם נוסף לבחירה בבית משפט זה. על כן, נראה כי מירב הזיקות אכן מטות את הכף להעברת מקום הדיון לבית משפט השלום בירושלים.

באשר למרחק בין בתי המשפט, חזקה היא שישנה הצדקה להעברה של מקום הדיינות בין בתי משפט רק כאשר המרחק בניהם עולה על 60 ק"מ (ראו למשל: בש"א 6148/18 סעדיה נ' ק.ש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ, פסקאות 7-6 (26.8.2018); בש"פ 1492/15 דובסון נ' מדינת ישראל (19.3.2015); בש"א 5136/20 עיריית ירושלים נ' זונדר (26.7.2020)). בענייננו, המרחק בין נתניה לירושלים הוא כ-100 ק"מ. על כן, נראה שגם מהשיקול של פער המרחק בין בתי המשפט יש מקום לקבל את הבקשה.

6.לאור כל האמור לעיל, ובשים לב לשלב המקדמי בו מצוי התיק, דין הבקשה להתקבל. הדיון בת"א 30843-10-23 יועבר אפוא לבית משפט השלום בירושלים.