פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בשג"ץ
5100/07 - ב'
בפני:
כבוד הרשמת גאולה לוין
המבקשים:
1. עולה כפאיה
2. נאצר כפאיה
3. גמילה כפאיה, קטינה ע"י אימה, עולה
4. כפאיה סונדס, קטינה ע"י אימה,עולה
5. סיף אלדין כפאיה, קטין ע"י אימו, עולה
6. טאאר כפאיה, קטין ע"י אימו, עולה
7. כפאיה, קטינה ע"י אימה, עולה
נ ג ד
המשיב:
שר הפנים
בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף
החלטה
לפני בקשה להארכת מועד להגשת עתירה דיון נוסף.
1.פסק הדין, נשוא בקשה זו, ניתן ביום 20.5.07. לטענת המבקשים, שאינם מיוצגים, פסק הדין הומצא להם ביום 3.6.2007. ביום 10.6.2007 הגישו המבקשים בקשה לדיון נוסף. משהתברר כי הבקשה הוגשה באיחור, אפשרה להם כב' הרשמת ש' ליבוביץ להגיש בקשה למתן ארכה. בבקשה (מיום 15.7.2007) טוענת המבקשת 1 כי לא ידעה על מתן פסק הדין ביום 20.5.2007 וכי לא הודע לה בשום צורה על המועד למתן פסק הדין. כן נטען כי לאור חשיבותו של פסק הדין, סיכויי ההליך טובים. המשיב מתנגד לבקשה להארכת מועד מן הטעם שהבקשה לדיון נוסף אינה מעלה עילה כלשהי המצדיקה דיון נוסף.
2.
תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, קובעת כי עתירה לדיון נוסף תוגש תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין. עוד נקבע בתקנה זו, כי רשם רשאי להאריך את המועד, אם הראה המבקש טעם מיוחד לכך. אכן, בשונה מן הכלל הרגיל, מירוץ המועדים להגשת עתירה לדיון נוסף מתחיל ביום מתן פסק הדין, ולא ביום המצאתו לבעלי הדין, בין אם נכחו בעלי הדין כאשר ניתן פסק הדין ובין אם לאו (ראו, בש"א 8160/07 חממי נ' אוחיון (לא פורסם, 1.11.2007); בש"א 7155/06 בן יונה נ' אינסל (לא פורסם, 3.10.2006); בש"א 205/88 בלו סקיי קראוון בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד מב(2) 841). השוני נעוץ בטיבו המיוחד של הליך הבקשה לדיון נוסף, שהוא הליך חריג במסכת ההתדיינות הרגילה (ראו, בשג"ץ 8611/99 אחינועם נ' מח' הרווחה עיריית הרצליה (לא פורסם, 28.3.2000). בסברת המבקשים כי העתירה הוגשה במועד מקופלת איפוא טעות לעניין המועד בו החל מירוץ המועדים להגשת בקשה לדיון נוסף. טעות זו אינה טעות בלתי נמנעת באופן סביר ואין היא מקימה, ברגיל, "טעם מיוחד" להארכת מועד.
3.
יחד עם זאת, אין לשלול בכל מקרה מתן ארכה להגשת הליך, כאשר האיחור נובע מטעות שבדין בנוגע למועד הגשת ההליך (ראו, רע"א 9073/01 יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות (לא פורסם, 29.1.2002)). הדברים אמורים גם בנוגע לעתירות לדיון נוסף, אף על פי שמדובר בסעד הניתן במשורה, אשר לגביו קיימת הקפדה יתרה (ראו, בש"א 8352/03 עמותת תשובה יצחק לפתרון מצוקת דיור נ' קורבן (לא פורסם, 20.10.2003). כל מקרה ומקרה נבחן על פי נסיבותיו. בבחינה זו תילקח בחשבון גם השאלה האם פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והאם הדבר לווה במתן הודעה מראש לצדדים אודות המועד בו יינתן פסק הדין ויעמוד לרשותם באינטרנט ובמזכירות (השוו, בש"א 5848/00 מלימובקה נ' ידיעות אחרונות בע"מ (לא פורסם, 6.8.2001). אכן, מקום בו נבצר מבעל דין להגיש עתירה לדיון נוסף במועד בשל אי ידיעתו על פסק הדין ואי קבלתו לידיו זמן סביר לפני תום המועד, עשוי לקום "טעם מיוחד" לצורך הארכת המועד להגשת עתירה לדיון נוסף (ראו, בשג"ץ 7596/02 מריו נ' משרד הפנים (לא פורסם, 10.10.2002). שיקולים נוספים שילקחו בחשבון הם מהותו של האינטרס העומד על הפרק, כמו גם האינטרסים הנגדיים של בעלי הדין האחרים, ובראשם אינטרס ההסתמכות והציפייה ביחס לסופיות ההליכים (ראו, בש"א 6708/00 אהרן נ' אהרן , פ"ד נד(702 (4)).
4.
במקרה שלפניי, פסק הדין ניתן זמן קצר לאחר שהתקבלה תגובת המשיב לעתירה, ומבלי שקדם לו דיון על-פה בנוכחות הצדדים. לטענת המבקשים, הם לא ידעו על המועד בו הוגשה תגובת המשיב, שהוגשה לאחר מספר דחיות ועל מתן פסק הדין. מבירור עם מזכירות בית המשפט עולה כי אכן המבקשים לא קיבלו הודעה מראש אודות המועד בו יינתן פסק הדין. נמצא, כי הבקשה לדיון נוסף הוגשה ששה ימים בלבד לאחר שלמבקשים נודע לראשונה על פסק הדין. במצב דברים זה, ובשים לב למעמדם היחסי של הצדדים, להעדר ייצוג של המבקשים, למהותו של העניין נשוא העתירה לדיון נוסף, ולמשכו הקצר של האיחור (ימים ספרים) אני סבורה כי קיים "טעם מיוחד" למתן הארכה המבוקשת.
התוצאה היא כי הבקשה להארכת מועד מתקבלת. הטיפול בבקשה לדיון נוסף יימשך כסדרו.
ניתנה היום, כ"ד בחשוון
תשס"ח (5.11.2007).
גאולה לוין
ר ש מ ת