בש"פ 5246/05 מדינת ישראל נ. עסכאר בן עומר טאהא

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ז' הווארי) מיום 5.5.05 ומיום 30.5.05 בב"ש 1838/05, לפיה ישוחרר המשיב לחלופת מעצר.

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. על-פי המתואר בכתב האישום, עלי טאהא שהוא נאשם מס' 1 בפרשה (להלן – עלי), סיכם עם סוכן משטרתי כי בתמורה לסמים מסוג קוקאין ומסוג חשיש ישלם לו הסוכן סך של 335,000 ש"ח. על-פי תיאום מוקדם עם הסוכן, הגיעו עלי והמשיב לבית עלמין בכפר אכסאל ברכב בו נהג עלי ואשר המשיב ישב במושב לצדו. בהגיעם לנקודת המפגש מסרו את הסמים לידי הסוכן כאשר בשלב זה נעצרו על-ידי שוטרים. המשיב החל להימלט מן המקום ונעצר לאחר מרדף.

3.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט קמא קבע בהחלטה מפורטת ומנומקת היטב כי מכלול הראיות מביא למסקנה כי ישנן ראיות לכאורה כי המשיב היה מעורב בעסקת הסמים. בית המשפט ציין כי אמנם מחומר הראיות עולה כי המשיב לא ידע בתחילת הנסיעה כי מטרתה היא עסקת סמים, אולם, מייד לאחר מכן, נודע לו על כך ועל כן נוכחותו במעמד ביצוע העסקה איננה מקרית. בהצטרף להימלטותו ולשקריו בחקירה ישנן בחומר החקירה ראיות לכאורה כי המשיב היה שותף לעסקת הסמים. חרף קיומן של ראיות לכאורה, בית המשפט קמא הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר וזאת בשל מעורבותו השולית בעסקה ונסיבותיו האישיות.

על החלטה זו עוררת המדינה לפניי.

4.

לטענת העוררת, טעה בית המשפט בכך שקבע כי מעורבותו של המשיב בביצוע העסקה הייתה שולית. לטענתה, ניסיונו של המשיב להימלט מהשוטרים, ניסיונו לשבש את החקירה ושתיקתו בחלקה העיקרי של חקירתו השנייה, מלמדים כי מעורבותו של המשיב בעסקה הייתה עמוקה. העוררת מדגישה כי המשיב יצא מן הרכב ועמד ביחד עם עלי בעת ביצוע העסקה ומדבריו עולה כי היה מודע לכך כי מדובר בעסקת סמים.

5.

המשיב סומך ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתו, קביעת בית המשפט המחוזי לפיה חלקו בפרשה היה שולי, מעוגנת היטב בחומר הראיות ובעיקר בהודעותיו של הסוכן המשטרתי. המשיב מדגיש כי למעט הרשעה בודדת בגין החזקת כדור אקסטזי, עברו נקי וכן מדגיש כי אורח חייו הנו נורמטיבי, הוא בן 33, נשוי ואב לילדים ועובד בעבודה מסודרת 14 שנים. בכך, יש כדי לסתור את חזקת המסוכנות ולחלופין, להפיג את מסוכנותו בחלופת מעצר.

6.

מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט קמא כי יש בחומר החקירה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. מסקנה זו עולה מעצם נוכחותו של העורר במהלך ביצוע עסקת הסמים ונסיעתו למקום ביצוע העסקה, יחד עם הנאשם האחר, כשהסמים נמצאים במכונית בסמוך לרגליו. מסקנה זו מתחזקת לאור שקריו של המשיב בחקירה הראשונה, שתיקתו בחקירה השנייה וניסיונו להימלט מזירת האירוע. המשיב אף לא חלק על מסקנה זו בפני. על רקע דברים אלה, השאלה אשר עולה בערר זה הנה מה הייתה מעורבותו של העורר בעסקה, ובמידה וזו הייתה מעורבות שולית – האם הדבר מאפשר את שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

בית המשפט קמא קבע בעניין זה:

"הוכח לכאורה כי הדמות הדומיננטית בביצוע העבירות המיוחסות הינה המשיב מס' 1 אשר החזיק כל הזמן בשקית הסם, והוא אשר העבירה לשוטר הסמוי. המשיב מס' 1 ניהל את כל השיחות עובר לביצוע עסקת הסם, נהג ברכב שהחזיק בו כל הזמן והגיע למקום המפגש לביצוע העסקה לאחר תיאום מראש עם הסוכן המשטרתי. מעורבותו של המשיב במהלך כל התרחשות האירועים הייתה פסיבית לחלוטין, הוא התלווה למשיב מס' 1 והגיע יחד עמו למקום המפגש לביצוע עסקת הסמים, במהלך ביצועה יצא מהרכב ונכח במהלך ביצוע העסקה, אולם לא התערב כלל וכלל לא לפני ביצוע העסקה ולא במהלכה, ואף על-פי גרסת המשיב מס' 1 הוא לא היה אמור לקבל מהעסקה רווח כלשהו. בנסיבות אלה יש לראות את חלקו של המשיב כשולי ומזערי ביחס למשיב מס' 1".

לאחר שבחנתי את חומר הראיות שהוגש בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי קביעה זו של בית המשפט קמא אכן מעוגנת בחומר הראיות ואין להתערב בה. הסוכן המשטרתי מסר בשתי הודעות מיום 13.4.05 ומיום 19.4.05 כי לא הכיר את המשיב ולא שמע עליו טרם ביצוע העסקה וכי הפעם הראשונה והיחידה אשר פגש בו הייתה בעת ביצוע העסקה. הסוכן ציין כי המשיב לא התערב במהלך העסקה ועמד אותה עת מאחורי עלי ובסמוך לרכבו (של עלי). כן ציין הסוכן כי הוא אינו יודע מה חלקו של המשיב בעסקה. תמונה דומה עולה מהודעתו במשטרה של עלי, ממנה עולה כי המשיב לא היה אמור לקבל רווח מהעסקה. בנסיבות אלו, ניתן לומר כי חומר הראיות הלכאורי מלמד כי חלקו של המשיב בפרשה אכן היה שולי. ניסיונו של המשיב לברוח מזירת האירוע, כמו גם, שקריו בחקירה הראשונה ושתיקתו בחקירה השנייה, מחזקים את חומר הראיות כנגדו לגבי עצם מעורבותו בעסקה, אך באשר לעומק מעורבותו, אני סבור שנוכח הראיות הקיימות, צדק בית המשפט קמא בקביעתו כי מדובר במעורבות שולית.

7.

אכן, ההלכה היא כי מעורבות בסחר בסמים מעידה על מסוכנות רבה, שרק בנסיבות חריגות ובמקרים יוצאי דופן ניתן להפיגה בחלופת מעצר (בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל , פ"ד מט(2) 164; בש"פ 3927/03 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5635/03 אברג'יל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עם זאת, נקבע כי מידת המעורבות בעסקאות סמים הינה שיקול חשוב בהערכת המסוכנות לבטחון הציבור (ראה: בש"פ 406/05 גור אריה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). מקום בו רמת המעורבות בעסקת הסמים הנה נמוכה באופן המאפשר להפיג את המסוכנות בדרך של חלופת מעצר, יש לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר (בש"פ 4669/92 מיכלאשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 3756/00 ענאבה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5176/02 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 1107/05 אילוז נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 406/05 הנ"ל).

במקרה שלפנינו, יש להביא בחשבון גם את העובדה כי המשיב הנו בן 33, נשוי ואב לילדים, עד היום קיים אורח חיים נורמטיבי והוא מפעיל מזה 14 שנים בית אריזה ומעסיק בו כ- 20 פועלות ייצור. אכן, לחובתו עומדת הרשעה בודדת בגין החזקת כדור אקסטזי, אולם, מכלול השיקולים מביא למסקנה שניתן להפיג את מסוכנותו של המשיב בחלופת מעצר, בתנאים שקבע בית המשפט המחוזי.

התוצאה היא שהערר נדחה. המשיב ישוחרר בתנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי.