בש"פ 5972/11 נחום מזור נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט אטרש) מיום 11.8.11 בעמ"ת 11716-08-11, בגדרה נדחה עררו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בנצרת (השופטת מרדכי) מיום 5.8.11 בתיק מ"ת 7898-08-11, לפיה ישהה העורר בתנאי מעצר בית מלא עד תום ההליכים נגדו.

ב.

כתב האישום שהוגש נגד המבקש מייחס לו עבירות איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש נגד בת זוגו. כעולה מעובדות כתב האישום, בעקבות ויכוח שהתעורר בין השניים תקף המבקש את רעייתו ואיים כי אנשיו ירצחו אותה. עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו.

ג.

בית משפט השלום סבר, כי יש מקום להסתפק בחלופת מעצר בעניינו של המבקש. הוסבר, כי אמנם קיימות בתיק ראיות לכאורה, אך כיון שמדובר בגרסת המערערת אל מול גרסת המבקש, מטבע הדברים ישנה חולשה ראייתית מסוימת. עוד הוסבר, כי אף שעבירותיו מקימות חזקת מסוכנות סטאטוטורית אין להתעלם מכך שמזה זמן רב לא הסתבך המבקש בפלילים. לבסוף, הוזכר מצבו הרפואי של המבקש. נוכח האמור, הורה בית המשפט על שחרור המבקש למעצר בית מלא בבית מכר בחצור הגלילית; זאת בתנאי הרחקה מן המתלוננת ובכפוף להפקדת 3,000 ₪ להבטחת תנאי השחרור. ערר שהגיש המבקש נגד החלטה זו נדחה ביום 11.8.11. בית המשפט המחוזי ציין, כי קיימות בתיק ראיות לכאורה, ואין לקבוע שנשקפת מהן חולשה ראייתית. בית המשפט דחה את טענת המבקש לאפליה בינו לבין רעייתו - נגדה לא הוגש כתב אישום - אף שכנטען לא טמנה ידה בצלחת בעימות הפיסי ביניהם. כן נדחו טענות המבקש בדבר מחדלי חקירה. הוער, כי מאחר שמעצר הבית בחצור הגלילית הוצע על-ידי בא כוח המבקש לא היה מקום להגשת הערר. לבסוף צוין, כי המבקש לא הצביע על עילה המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית בנוגע לחלופת המעצר המתאימה בעניינו.

ד.

נגד החלטה זו מופנית בקשת הרשות לערור שלפנינו, אשר הוגשה לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו - 1996). נטען, כי המבקש עתר לשחרור בתנאי מעצר בית רק כאפשרות חלופית לבקשתו לשחרור ללא תנאים מגבילים. עוד נטען, כי מאחר שבית המשפט המחוזי לא התרשם מחומר הראיות בתיק לא היה מקום להתערבותו בהערכת חוזקן של הראיות לכאורה בתיק. לבסוף נטען, כי טענת האפליה שהעלה המבקש עשויה להשפיע על האישומים המיוחסים לו מטעמים של הגנה מן הצדק, ועל כן יש לדון בה כבר בשלב זה.

ה.

לאחר העיון באתי לכלל דעה, כי תיק זה אינו מצדיק התערבות בגלגול שלישי. אכן לבית משפט זה שיקול הדעת למלא תוכן את הוראות המחוקק במצב החדש של ערר אחד בלבד בזכות וצורך ברשות בערר שני; ואכן נושא זה מצוי בפיתוח הלכתי וכבר ניתנו החלטות שונות בהקשר זה (ראו לאחרונה החלטת השופט עמית בבש"פ 5702/11 צופי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) כשלעצמי נוטה אני - מבלי לטעת מסמרות - לדעה שהובעה למשל על-ידי השופטת ארבל בבש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם), הרואה מקום בנסיבות מיוחדות לגמישות במתן רשות ערעור, מעבר לגישה העקרונית של צורך להצביע על שאלה משפטית או ציבורית החורגת מן המקרה הספציפי. במקרה דנא לא הוצבע על נסיבות מיוחדות, ובתי המשפט הקודמים שקלו את היבטי התיק, בין אם ההגנה הציעה חלופת מעצר בית מלא בין אם לאו. אשר לטענה בדבר הראיות, הרי אף בית משפט השלום קבע מעצר בית מלא חרף עמדתו באשר לחולשה בראיות, שבית המשפט המחוזי סבר לגביה אחרת. בנסיבות התיק ולאחר העיון איני רואה מקום להידרש לטענת האפליה וההתמקדות לעת הזאת היא בעילות המעצר, כפי שנותחו על-ידי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי לא התערב בהן.

ו.

סוף דבר, תיק זה אינו מאלה שבהם יש מקום לגלגול שלישי אף לשיטה המגמישה את תנאי הרשות לערעור. איני נעתר איפוא לבקשה.