בש"פ 6015/11 פואד רגבי נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט סובל) מיום 9.8.11 בתיק עמ"ת 15967-08-11, בה "נדחה בעיקרו" ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום (השופטת בר-אשר צבן) מיום 8.8.11 בתיק מ"ת 9750-08-11.

רקע

ב.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו (יחד עם אחרים) התפרעות ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. נטען, כי במהלך התפרעות בכפר סילואן ביום 3.6.11 השליך המשיב, יחד עם אחרים, חפצים מגג בית אל עבר שוטרים, וכתוצאה "מההתפרעות וזריקת החפצים נפגע שוטר מג"ב בראשו ובכתפו ובעקבות זאת התמוטט". מתחילה לא הצליחה המשטרה לאתר את המבקש, והוא נעצר רק ביום 2.8.11. כיון שבמועד הגשת הבקשה למעצר עד תום ההליכים (3.8.11) כתב האישום (שהוגש מתחילה רק נגד המתפרעים האחרים) לא כלל את המבקש, הוא שוחרר (ללא תנאים מגבילים). ביום 4.8.11 תוקן כתב האישום, וביום 5.8.11 הורה בית המשפט על מעצר המבקש עד לדיון בבקשת המעצר, ואולם איפשר לו להשתחרר בתנאים מגבילים (ערבות עצמית וצד ג' והפקדה כספית). בתום הדיון בבקשה (ביום 8.8.11) החליט בית משפט השלום (השופטת בר-אשר צבן) לעצור את המבקש, ואולם עיכב את ביצוע ההחלטה (תוך החמרת תנאי השחרור הקיימים) עד למחרת היום לצורך הגשת ערר.

ג.

ביום 9.8.11 דחה בית המשפט המחוזי את הערר בעיקרו. בכל הנוגע לראיות לכאורה נקבע, כי בסרט שתיעד את ההתפרעות ניתן לזהות את המבקש על גג הבית כשהוא משליך חפץ על השוטרים, וכי ההסברים שנתן לכך בחקירותיו אינם מתיישבים עם תיעוד זה. הוזכר גם, כי יתר המתפרעים נעצרו עד תום ההליכים, וכי למבקש עבר פלילי מכביד בעבירות קרובות מאוד. בית המשפט התייחס לעובדה, שהמבקש היה חופשי תקופה ארוכה עד למעצרו, ולכך ששוחרר (מספר פעמים) על ידי בית משפט השלום, ואף על פי כן סבר כי בנסיבות לא ניתן להימנע ממעצר. מנגד, נקבע כי בית משפט השלום לא התייחס לאפשרות לשחרור לחלופת מעצר, ולפיכך נקבע כי שירות המבחן יערוך תסקיר מעצר בעניינו של המבקש, אשר יונח בפני בית משפט השלום תוך עשרה ימי עבודה.

ד.

כלפי החלטה זו הוגשה ביום 19.8.11 הבקשה הנוכחית, ובמוקדה הטענה כי ההחלטות הנזכרות מתעלמות מן העיקרון לפיו "לא בנקל יורה בית המשפט על מעצרו של נאשם שכבר שוחרר ממעצר, אלא 'אם הפר את תנאי השחרור, או אם נתחדשו נסיבות המחייבות את החזרתו למעצר וחריגה מכלל זה עשויה להיות מוצדקת רק במקרים חריגים ועל יסוד נימוקים כבדי משקל' (בש"פ 8015/09 קוניוף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.10.2009) סעיף 28 להחלטה)" (בש"פ 5628/11 סלים נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה 13 - השופט עמית). בין היתר הוזכר, כי המבקש שוחרר על ידי בית משפט השלום יותר מפעם אחת, כי הוא התייצב לדיונים, וכי המשיבה לא השיגה על החלטות השחרור. נטען, בעיקר , כי התנהלות המבקש בתקופת הדיונים בבית משפט השלום מעידה שניתן ליתן בו אמון, וכי במובן זה (יחד עם העובדה שנעצר כחודשיים לאחר האירוע) דינו שונה מזה של שותפיו לכתב האישום.

דיון והכרעה

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. לא אכחד, נסיבותיו של המבקש אינן שגרתיות. הוא אכן שוחרר על ידי בית משפט השלום, והתייצב לדיונים "אגב שידע שנועדו לדיון בבקשה למעצרו עד תום ההליכים" (עמוד 8 להחלטת בית משפט השלום). אף על פי כן, שני טעמים הנחוני שלא להיעתר למבוקש. ראשית , יש לזכור כי רשות ערר בגלגול שלישי אינה ניתנת כעניין שבשגרה (לסקירה ראו בש"פ 5702/11 צופי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), וגם אם "לא בנקל יורה בית המשפט להחזיר לבית המעצר את מי שכבר שוחרר ממנו" (בש"פ 222/98 מדינת ישראל נ' צוברי (לא פורסם) - השופט, כתארו אז, מצא), ניתן לחרוג מכלל זה בנסיבות מתאימות, ולא תמיד יהיה בשחרור קצר "כדי להוות משקל נגד הולם ליתר נסיבות המקרה המצדיקות מעצר עד תום ההליכים" (בש"פ 9400/04 זועבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה 9 - השופטת נאור). אין מדובר איפוא בהחלטה החורגת מהלכות מקובלות, ובמישור המשפטי אין היא מעוררת שאלה העשויה להצדיק מתן רשות ערר. אציין כאן, כי מן הבקשה ומחומר נוסף שבתיק ניתן ללמוד כי טרם הופנם התיקון

מס' 8 מן הזמן האחרון (אדר ב' תשע"א-2011) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, המצריך רשות ערר. בגדרה של זו יש להראות למצער "דבר מה נוסף", מהותי ומשמעותי, לעומת הערר בזכות שנהג עד הנה. הדבר מחייב - כמסתבר - "שינוי תקליטון (דיסקט)" אצל סניגורים פליליים, ואיני מדבר דווקא בתיק זה.

ו.

שנית, במישור הקונקרטי , יש לזכור כי בית המשפט המחוזי הורה על עריכת תסקיר מעצר אשר יונח על שולחנו של בית משפט השלום, כדי שזה יבחן את אפשרות השחרור לחלופת מעצר. תסקיר זה אמור היה להיערך בתוך עשרה ימי עבודה מיום מתן ההחלטה (9.8.11); קרי, כבר היה אמור לעת הזאת להימסר לבית משפט השלום. דומני, כי בהתחשב בחומרת המעשים המיוחסים למבקש (והם אכן חמורים) ובעברו הפלילי, עיקר המשקל שיש ליתן להתייצבותו לדיונים בבית משפט השלום הוא אכן במסגרת הדיון - העתיד להיערך בקרוב (אם טרם נערך) – בבקשתו לשחרור לחלופת מעצר. הדבר מסור לבית המשפט, אשר התמונה המלאה תהא פרושה לנגד עיניו בעקבות התסקיר, ואין בידי לטעת מסמרות. אין איפוא עילה לדון עתה בשחרור בתנאים, שעה שהמכלול יונח בקרוב בפני בית משפט השלום אשר ידון בשחרור לחלופה (אם טרם הונח). ושוב, לא למותר להזכיר, כי המעשים שמיוחסים למבקש אינם קלים - ואדרבה; וכן, כי בית משפט השלום, אשר התרשם ישירות מהתנהלות המבקש בפניו, סבר כי בנסיבות אין מנוס ממעצר.

ז.

סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.