בש"פ 6824/13 ודים יטצ'נקו נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשת רשות ערעור בגדרה מבקש המבקש לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מתאריך 10.10.13, שבמסגרתה נדחה עררו של המבקש על החלטת בית המשפט שלום בבאר שבע מאותו היום, שהורתה לעצור את המבקש ל-3 ימים בהיותו חשוד בהחזקת סכין, בנהיגה ללא רישיון ובהחזקת סם (קנאביס 0.3 גר' ) לצריכה עצמית.

2.

הסנגור המלומד מעלה ארבע טענות עיקריות כנגד המעצר:

ראשית , העבירות בהן נחשד המבקש אינן חמורות יחסית ולא מקובל בדרך כלל להחזיק אדם במעצר בגינן.

שנית , פעולות החקירה במקרה זה הסתיימו, למיטב ידיעתו.

שלישית , השוטר שעצר את המבקש היה מעורב באירוע קודם שהתנהל בינו לבין המבקש במסגרתו הוכה המבקש ונעצר כאשר עילת המעצר התבססה על טענה של תקיפת שוטר. לעניין זה היפנה בא כוח המבקש לפרוטוקול והחלטה של בית המשפט השלום בבאר שבע מתאריך 31.10.12 (מ"י 54712-10-12). מסתבר כי בעקבות האירוע האמור לא הועמד המבקש לדין, והוא הגיש בגינו תלונה למח"ש בגין הכאתו

על ידי השוטרים ועולה, על פי מה שנמסר היום, כי בירור התלונה האמורה טרם הסתיים.

רביעית , לא נבחנה חלופת מעצר לגבי המבקש, אף כי אמו מוכנה להחזיקו בתנאי "מעצר בית" הדוקים בימים הקרובים.

3.

הבקשה שלפניי הוגשה אתמול בלילה והוריתי מיידית כי דיון בה ייקבע להיום 11.10.13, תוך זימון המבקש והפרקליטות לדיון.

4.

בתגובה לבקשה ביקשה באת כוח המשיבה כי לא תינתן רשות ערעור, שכן לשיטתה לא עולה במקרה זה כל שאלה משפטית מיוחדת המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. לגוף הדברים מסרה באת כוח המשיבה כי הנסיבות שבהן נעצר המבקש מעידות לכאורה על ביצוע העבירות המיוחסות לו וכן על מסוכנות, במיוחד נוכח הסכין שנמצאה עמו.

כמו כן, מסרה באת כוח המשיבה כי למבקש עבר פלילי, התורם להערכת המסוכנות. באשר לטענת ההתנכלות – באת כוח המשיבה מסרה כי יחד

עם אותו שוטר שהיה מעורב באירוע שקרה לפני כשנה בינו לבין המבקש, היו בעת המעצר שני שוטרים נוספים ולכן לא נראה שיש בסיס לטענת ההתנכלות, מה גם שהמעצר היה ספונטני ולא עקב תכנון מוקדם של המשטרה. לבסוף, הודתה באת כוח המשיבה בהגינותה כי אכן פעולות החקירה הסתיימו, מלבד הצורך בקבלת חוות דעת של מעבדת הסמים, אולם לא נראה לה במכלול, בשים לב למסוכנות הנטענת כלפי המבקש, כי יש מקום לחלופת מעצר.

5.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי יש מקום ליתן רשות ערעור כאן ולכן המבקש בכותרת לבקשה יקרא מעתה העורר. כן הגעתי למסקנה שיש מקום לקבל את הערר ולשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית אמו ברח' דרך המצדה 246/12 בבאר שבע. וזאת בתנאים של "מעצר בית מלא", קרי שלא יותר לו בשלב זה לצאת מהבית הנ"ל. בנוסף, העורר נדרש להפקיד עד יום א' ה-13.10.13 בשעה 11:00 3,000 ₪ להבטחת תנאי שחרורו, וכן עליו לחתום עד אותו מועד על התחייבות עצמית בסך של 10,000 ₪. אף אמו נדרשת לחתום עד אותו מועד על ערבות צד ג' בסך של 10,000 ₪ להבטחת תנאי שחרורו של העורר בערבות. ההפקדה והחתימות תעשנה בבבית המשפט השלום בבאר שבע, או במזכירות בית משפט זה. כן מוצא בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד העורר והיה ויש לו דרכון הוא יופקד בבית המשפט.

6.

ביום א' ה-13.10.13 יבוא העורר לבית המשפט השלום בבאר שבע והמשטרה תשקול האם לבקש את המשך תנאי שחרורו בערבות ובאילו תנאים. הדיון בבקשה האמורה יערך מיד לאחר שהעורר יעמוד בתנאים שהושתו עליו בהחלטתי זו, לרבות הפקדת 3,000 ₪ במזומן.

בפיסקה הבאה אביא בקצרה את טעמיי להחלטה.

7.

בבש"פ 47945/12 מ.י נ' פלוני (25.6.12) סקרתי את המבחנים למתן רשות לערור לפי סעיף 53(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ " ו-1996 , (להלן: חוק המעצרים ). בתיק האמור קבעתי כי על דרך הכלל תינתן רשות ערעור רק אם בבקשה עולה שאלה משפטית

בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים להליך. יחד עם זאת בהתחשב במאטריה שבה עסקינן - דיני המעצרים - לעיתים רחוקות יכולה להינתן רשות לערור גם כאשר התקיימו נסיבות פרטניות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת. נסיבות חריגות ומיוחדות אלה עשויות להתקיים במקרים שבהם סבור בית משפט זה כי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת בזכויות הנאשם מעל למידה הדרושה, ומנגד במקרים בהם בית משפט זה סבור כי החלטת בית המשפט המחוזי איננה מייחסת את המשקל הראוי לביטחון הציבור. בבש"פ 4794/12 הנ"ל סברתי כי החלטת בית המשפט המחוזי שם לא ייחסה את המשקל הראוי לביטחון הציבור, ולכן הענקתי רשות ערעור וקיבלתי את ערר המדינה. כאן, במקרה שלפנינו, אני סבור כי החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד פגעה בזכויות המערער מעבר למידה הדרושה,

וזאת, בניגוד להוראת סעיף 13(ב) לחוק המעצרים , הקובע כי שופט לא יצווה על מעצר לפי סעיף 13(א) אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה. במקרה שלפנינו לא נבחנה חלופת המעצר שהוצעה, מה גם שבעת הדיון בבית המשפט המחוזי הנכבד הסתבר כי הליכי החקירה, ככל שהם נוגעים במערער עצמו הסתיימו, ולא עלה צורך לנקוט בהליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהמערער נתון במעצר.

מעבר לכך, הנסיבות שבהן היה מעורב במעצרו הנוכחי של העורר -

שוטר שהשתתף באירוע בו הוכה העורר שנה קודם לכן על ידי השוטרים, ושתלונה לגביו מתבררת במח"ש -, מעוררת קושי לכאורי, שמן הראוי לבודקו, וחזקה על גורמי המשטרה ומח"ש הרלוונטיים, שיתנו את דעתם לכך.

8.

נוכח על האמור לעיל - אני מורה על שחרור של העורר לחלופת מעצר בתנאים שצוינו לעיל.