בש"פ 9323/09 גסאן שביטה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ק' רג'יניאנו) שדחה ערר על החלטת בית משפט השלום להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המחזיק שלושה אישומים, המייחס לעורר שתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, האחת לפי סעיפים 379+ 382(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), והשנייה לפי סעיפים 380 + 382(ג) לחוק העונשין; ושתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. במסגרת זאת, מואשם העורר כי בשתי הזדמנויות שונות הכה את בת זוגו (להלן: המתלוננת ) בידה, בסנטרה ובפניה, ואיים עליה כי אם תתלונן עליו-יהרגה. בהזדמנות נוספת איים העורר באוזני בתה של המתלוננת כי יפגע בגופה של המתלוננת.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המדינה למעצר העורר עד תום ההליכים. בבית משפט השלום בכפר סבא לא התעוררה מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והדיון התמקד בשאלת קיומה של חלופת מעצר. במסגרת זו, הוגשה בעניינו של העורר חוות דעת פסיכיאטרית העומדת על הקשר בין מעשיו של העורר לבין התמכרותו לסמים. אשר על-כן, עתרה בא-כוח העורר לשחרורו למוסד גמילה, כפי שימליץ שירות המבחן. בית משפט השלום (כב' השופט ד' גדול) דחה את בקשתו של העורר וראה לעצרו על תום ההליכים גם בלא קבלת תסקיר. החלטה זו נסמכה על האמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית, שלפיה בעת שהוא בהשפעת סמים, לא ניתן לתת בעורר אמון. העורר הגיש ערר על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי מרכז, אשר ראה לדחות את הערר בקובעו כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט השלום וכי שלב מעצרו של נאשם עד תום ההליכים אינו שלב ראוי לבחינת אפשרות השתלבות במסגרת הליך גמילה. למעט בנסיבות חריגות, תיבדק אפשרות השתלבותו של העורר במסגרת הליך מעין זה בשלב גזר הדין.

על החלטה זו הוגש, כאמור, ערר זה שבפניי.

3.

במסגרת הערר, טוען העורר כי שגה בית המשפט כשלא ראה לשחררו לחלופת מעצר במסגרת הליך גמילה. לדבריו, הוא מכור לסמים מזה שנים, שבמהלכן הוא לא הורשע בעבירות אלימות. נוכח זאת, וכן נוכח דבריה של המתלוננת כי היא אינה חוששת ממנו והמוטיבציה הגבוהה שלו להיגמל, היה מקום למצער לבחון את אפשרות שחרורו לחלופה בדרך של קבלת תסקיר שירות המבחן, ולהימנע מלשלול ממנו על הסף את האפשרות להיגמל. לטענת העורר, פסיקתו של בית משפט זה שבה ואפשרה בעבר לנאשמים להתחיל בהליכי גמילה כבר בעת הליכי המעצר ובטרם הרשעה.

העורר מוסיף וטוען, כי היה מקום לקבל תסקיר מאת שירות המבחן אף במנותק מהליך הגמילה, שכן זוהי לו הפעם הראשונה שבה הוא מואשם בעבירות אלימות במשפחה, וחותם כי המסוכנות הנובעת ממנו ניתנת לנטרול באמצעות חלופת מעצר.

4.

המדינה מצדדת בהכרעתה של הערכאה הדיונית מטעמיה.

המדינה מדגישה כי הדיונים בתיק העיקרי צפויים להסתיים בתוך שבועות ספורים, ומכאן שאין הצדקה להורות בשלב הנוכחי על קבלת תסקיר שלא לעניין אפשרות גמילתו לסמים, שכן במקרה כזה לא ניתן יהיה לנטרל את מסוכנותו.

5.

דין הערר להידחות. העורר טוען כי ביצע את העבירות המיוחסות לו בהשפעת הסמים שהוא נוטל. ואמנם, לעורר עבר מכביד בעבירות סמים. העורר מכור שנים רבות לחומרים פסיכו אקטיביים אסורים בכמויות גדולות ובעת ביצוע העבירות המיוחסות לו היה תחת השפעת סמים. נראה איפוא, כי בעניינו של העורר שחרור לחלופת מעצר שתנטרל את המסוכנות הנשקפת ממנו תוכל להיות אפקטיבית, רק ככל שהחלופה תשלב טיפול בהתמכרותו לסמים. דא עקא, וכפי שקבע בית משפט זה בעבר, למעט בנסיבות חריגות, שלב הדיון באפשרות מעצרו של נאשם עד תום ההליכים אינו השלב המתאים לבחינת השתלבותו בהליך גמילה; נושא זה ראוי שייבחן בשלב גזר הדין, במסגרת שיקולי הענישה (ראו בש"פ 3977/09 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 18.6.09) (להלן: עניין כהן ); בש"פ 9381/08 ראובי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 21.11.08)). דוגמה לנסיבות חריגות שיאפשרו דיון בהליך גמילה כבר בשלב המעצר, הינה מקרה שבו מצוי הנאשם זה מכבר בעיצומו של הליך גמילה, שאז עשוי בית המשפט לשחררו לחלופה כדי שלא לפגוע בהליך הגמילה; או מקרים שבהם משתכנע בית המשפט כי רצון כן ואמיתי הוא שעומד ביסוד הבקשה להשתחרר להליך גמילה, ולא ניסיון להימלט מאימת המעצר, וכי סיכוייו של הנאשם להצליח בטיפול זה הינם גבוהים (ראו עניין כהן , פסקה 5; בש"פ 3137/08 גרנובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 18.6.08)). תנאים אלה אינם מתקיימים בענייננו. העורר אינו עובר הליך גמילה בימים אלה, ונוכח שלושת ניסיונות הגמילה בעברו, אשר נחלו כישלון, לא מצאתי כי זהו מן המקרים החריגים שיש להורות בגדרו על הליך גמילה במסגרת הליך המעצר. העובדה שהדיונים בתיק זה עומדים, כפי שציינה המדינה, בפני סיומם, תומכת אף היא בהימנעות משקילת הליך גמילה בשלב

זה.אינני מטיל ספק בכנות רצונו של העורר להשתחרר מעול הסמים. זאת יוכל לעשות בדרך המלך. ככל שיורשע בדין, יוכל לשטוח בקשה זו במסגרת טיעוניו לעונש בהליך העיקרי.

נוכח עמדתי כי אין מקום לשקול הליך גמילה בעת הזאת, וכי חלופה שלא תשלב טיפול בהתמכרות לא תוכל להיות אפקטיבית, מתייתר הצורך בבחינת חלופת מעצר ספציפית (ראו למשל בש"פ 9202/09 עבאסייה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.11.09)). משכך, לא ראיתי להידרש לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן לבחינת חלופה כאמור (ראו בש"פ 3348/09 אלכמלאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.4.09)).

הערר נדחה.