בש"פ 3348/09 מוחייה אלכמלאת נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' צלקובניק) ב-ב"ש 20438/09, מיום 15.3.2009, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו ב-ת"פ 8051/09.

כתב האישום

1.

כתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ביום 22.12.2008, מייחס לעורר שלושה אישומים. במסגרת האישום הראשון, הואשם העורר בעבירות של החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין; וחבלה במזיד לרכב, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין. במסגרת האישום השני, הואשם העורר בעסקה אחרת בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 144 לחוק העונשין. במסגרת האישום השלישי, הואשם העורר בשלוש עבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

2.

ברקע הדברים עומד סכסוך בין שני פלגים של משפחת חמאיסה אלכמלאת ברהט, אליה משתייך העורר. בני משפחת העורר מסוכסכים גם עם משפחת איבן ברי, משום שלטענתם זאהר איבן ברי (להלן: זאהר ) מסיע ברכבו את בני משפחת חמאיסה אלכמלאת מהפלג הנגדי. לפי עובדות האישום הראשון, לפני יום 1.1.2009, פנה העורר לאחד בשם עלא אבו עליון (להלן: עלא ), וקיבל ממנו, לבקשתו, אקדח שברשותו של עלא (להלן: האקדח ). ביום 1.1.2009, בשעה 19:30, אירע ירי ליד אחד מבתי שכונה 7 ברהט. בעקבות הירי ועל רקע הסכסוך בין בני משפחת העורר לבין משפחת איבן ברי, בשעה 20:30, החליטו העורר ואחרים שזהותם אינה ידועה, לפצוע ולגרום חבלה חמורה או נכות, לזאהר וחברו, יוסף אבו קטן (להלן: יוסף ), אשר נסעו באותה העת ברכב מסוג הונדה בשכונה 7. באותה העת, זאהר נהג ברכב והשניים עסקו במשלוחי פיצה. על מנת להוציא את מזימתו לפועל, סימן העורר לזאהר לעצור את רכבו, ומשזה עצר, שלף העורר את האקדח, וירה לעבר זאהר ויוסף על מנת לגרום לפציעתם החמורה. בתכוף לירי, יידו העורר והאחרים אבנים לעבר זאהר ויוסף, במטרה לגרום לחבלה או לנכות. זאהר נפגע מקליע במרפקו, ויוסף נפגע בעינו עקב ידויי האבנים. שמשות הרכב נופצו, וקליע נוסף פגע בתא המטען של הרכב. זאהר נזקק לניתוח בידו להוצאת הקליע. ליוסף נגרמו חתך בראש, שטף דם בעינו הימנית ודימום זעיר במוח.

לפי עובדות האישום השני, ביום 8.1.2009, לבקשתו של עלא, החזיר לו העורר את האקדח. האקדח שימש את עלא לביצוע ניסיון שוד למחרת היום בחנות מכולת ברהט, שבמהלכו נגרם מותו של בעל החנות. מייד לאחר הרצח הגיע עלא לעורר ומסר לידיו את האקדח, לאחר שסיפר לו על שאירע בחנות. העורר החביא את האקדח בכוונה להעלים ראייה ולשבש את חקירת המשטרה. ביום 10.1.2009, החזיר העורר את האקדח לעלא. במועד כלשהו לפני ה-2.2.2009, פנה העורר לעלא פעם נוספת וביקש את האקדח, אותו העביר לבן משפחתו סברי אלכמלאת (להלן: סברי ), לבקשת האחרון.

לפי עובדות האישום השלישי, ביום 3.2.2009, לאחר חצות הליל, התקיימו שתי שיחות בין העורר לבין סברי, במהלכן תכננו השניים כי העורר יכין בקבוקי תבערה ויעבירם לסברי, כדי שזה ישתמש בהם במסגרת הסכסוך עם בני איבן ברי. בשיחה נוספת, בשעה 15:17, תכננו השניים לרכוש כדורי אקדח. ביום 10.2.2009, שוחח העורר עם עלא והשניים תכננו לרכוש כדורים לאקדח. בגין אישום זה, הואשם העורר בשלוש עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע.

החלטת המעצר עד תום ההליכים

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. בבקשתה טענה המשיבה כי כנגד העורר קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ואלו הן בתמצית: הודעות המתלוננים; הודאת העורר בפני אביו כי הוא זה שירה במתלוננים; תעודות רפואיות של החבלות שנגרמו למתלוננים; ראיות חפציות מזירת האירועים; חוות דעת של מעבדת נשק; עדות עד ראייה; שיחות מוקלטות של העורר בעניין עבירות הקשר ועוד. המשיבה אף טענה כי בחקירתו האחרונה במשטרה, כאשר עומת העורר עם עדות אביו, הודה לבסוף בירי וסיפר שירה בזאהר שתי יריות, לאחר שהזהיר אותו שלא להיכנס לשכונה של העורר. לפיכך, נטען כי מן העורר נשקפת מסוכנות רבה לביטחון ציבור, זאת לאור ביצוע עבירות אלימות חמורות, תוך שימוש בנשק חם שהוחזק בידו שלא כדין, ולאור חלקו הפעיל בתכנון מעשי הנקם במסגרת בסכסוך המשפחתי. עוד נטען כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, היות והאקדח טרם נתפס. אף שלמשיב אין עבר פלילי, נטען כי תלויים ועומדים נגדו כתבי אישום בבית משפט השלום, בגין עבירות של החזקת רכוש חשוד, החזקת סכין ותקיפות בנסיבות מחמירות.

4.

בית המשפט ציין בהחלטתו בעניין המעצר כי בא כוח העורר אינו חולק על קיומן של תשתית ראייתית להוכחת האישומים ושל עילת מעצר, אלא בקשתו הינה כי העורר יופנה לקבלת תסקיר לשם בחינת חלופת מעצר אפשרית. באת כוח המשיבה התנגדה לבקשה. בית המשפט אזכר את החלטתה של השופטת א' חיות ב-בש"פ 1668/09 זבולנס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.3.2009), לפיה מקום בו שוכנע בית המשפט כי חלופת מעצר לא תוכל להפיג את המסוכנות הנשקפת מן נאשם, בהיותה חמורה ומוכחת, עשוי הדבר לייתר את הצורך בבחינת חלופה ספציפית. ברקע הדברים התייחס בית המשפט למציאות בה מתרחשים עימותים עקובים מדם בקרב בני העדה הבדואית, אך בשל סכסוכי משפחות, כאשר לעיתים קרובות עימותים אלה רק הולכים ומחריפים. על כן, קבע בית המשפט כי אף שקיימים מקרים בהם נבחנת חלופת מעצר באירועים אלימים מהסוג המתואר, במקרה דנן, לא ניתן להורות על שחרור העורר גם בתנאים מגבילים. נקבע כי העורר נתן ידו להידרדרות האלימה ביחסים עם בני איבן ברי, והיה מעורב בדרך אינטנסיבית בביצוע ובתכנון של מעשי אלימות חמורים שנועדו לפגוע בבני המשפחה היריבה. זאת ועוד, יידויי האבנים לעבר זאהר, לאחר הירי בו, ממחיש את עוצמת כוונתו של העורר לפגוע בזאהר ובחברו. טענת בא כוח העורר כי מ דובר

בתגובה ספונטנית ולא מתוכננת על רקע הירי הקודם – נדחתה, שכן הלה היה מצויד באקדח מבעוד מועד והוא שסימן לזאהר לעצור את רכבו, ולאחר מכן הוא אף נטל חלק בתכנון פגיעות נוספות בבני איבן ברי (במסגרת האישום השלישי). בית המשפט קבע כי מסוכנות העורר נלמדת גם מכך שנתן ידו להעלמת האקדח, החשוד ככלי ששימש לביצוע רצח, ומכך שישנו אישום עומד ותלוי נגדו, בגין תקיפה בנסיבות מחמירות של אחד מתושבי רהט. לפיכך, נקבע כי:

"נוכח החשש לבטחונו של הציבור אם ישוחרר המשיב [העורר – מ.נ.], והמסוכנות הממשית, שהסיכויים לאיינה אינם ממשיים, מורה אני על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים".

הטענות בערר

5.

טענות העורר הופנו כנגד החלטת בית המשפט להימנע מעריכת תסקיר של שירות המבחן בעניין העורר, לשם בחינת האפשרות של חלופת מעצר. בא כוח העורר טוען כי בהיות העורר צעיר בן 26, אשר אין לחובתו עבר פלילי, יהא זה מרחיק לכת ולא מוצדק לקבוע אפריורית כי לא ניתן להפיג את מסוכנותו בחלופת מעצר כלשהי, לרבות באיזוק אלקטרוני. נטען כי גדר המקרים בהם מתייתר הצורך לבחון את קיומה של חלופת מעצר ספציפית אינו רב ומתייחס לנאשמים בעלי עבר פלילי מכביד או לחילופין בכתבי אישום חמורים במיוחד, המצביעים על מסוכנות מופלגת לציבור. מבלי להקל ראש באישומים, טוען בא כוח העורר כי החבלה שנגרמה למתלוננים אינה מן החמורות, מה גם שעוד קודם לכן נשמעו יריות לעבר בית השייך למשפחת העורר, ובשני האישומים האחרים העורר לא נטל חלק פעיל או סביל באירוע אלים כלשהו כלפי הזולת. על כן ביקש בא כוח העורר להורות על קבלת תסקיר. בנוסף, העלה טענות על יסוד הודעתו של העורר במשטרה, בעניין האירוע נשוא האישום השני.

6.

בא כוח המשיבה תומך את יתדותיו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

7.

לא ניתן במסגרת הדיון בערר להעלות טענות החותרות כנגד ההסכמה שניתנה בבית המשפט המחוזי לקיומן של ראיות לכאורה. מ דובר בשורת אירועים המעידה על מסוכנות רבה עד כדי סכנה לחיי אדם. זהו אחד מאותם מקרים בהם נראה ששום חלופת מעצר אינה יכולה לאיין את המסוכנות.

במקרים מעין אלה, אין טעם להטריח את שירות המבחן, אשר ידיו עמוסות לעייפה, בהגשת תסקיר בבחינת מצוות אנשים מלומדה. העובדות המתוארות בכתב האישום, שלא הייתה כאמור מחלוקת על קיום ראיות לכאורה לגביהן, מעידות בצורה כה ברורה על מסוכנות שאין כל יסוד להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

8.

הערר נדחה.