מ"ח 211/16 יעקב מרדינגר נ. מדינת ישראל

המבקש הגיש בקשה למשפט חוזר ועותר לעיכוב ביצוע. הפרשה עניינה זיוף מסמכים של ניירות ערך, קבלת דבר במרמה ועבירות מס. המבקש זוכה תחילה בבית משפט השלום, אך בערעור המדינה בבית המשפט המחוזי הורשע ודינו הוחזר לבית משפט השלום לגזירת הדין. בית משפט השלום גזר עליו 42 חודשי מאסר, ודחה בקשה להגשת ראיות נוספות. ערעור המבקש בענין הראיות הנוספות נדחה בבית המשפט המחוזי, והערעור על גזר דינו התקבל חלקית (סגן הנשיאה ד"ר ע' מודריק , סגן הנשיאה ג' קרא , והשופטת מ' סוקולוב ) בע"פ 29406-08-12 ביום 16.12.2013, וביום 18.10.2015 נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה

מטעמו לבית משפט זה (השופט ח' מלצר ). לאחר שניתנה ארכה בהסכמה נקבע יום 17.1.2016 לתחילת ריצוי עונשו – 30 חודשי מאסר.

ביום 10.1.2016 הוגשה הבקשה למשפט חוזר, ובקשת עיכוב ביצוע בצדה. ביום 13.1.2016 הוגשה תגובת המדינה לעניין עיכוב הביצוע.

הבקשה למשפט חוזר מנומקת בכשל בייצוג, בגילוי ראיות חדשות ובטענות בדבר התנהלות המדינה ובית המשפט. הבקשה לעיכוב ביצוע נומקה בחשש לסיכול תכלית הבקשה אם ייאסר המבקש, בעבר נקי ובנסיבות אישיות של בעיות כלכליות בחברה שבבעלותו. המדינה מתנגדת לבקשה בנימוק של העדר חזקת חפות, מיצוי הליכי ערעור וסיכוי נמוך לבקשה.

כידוע, עצם הגשת בקשה למשפט חוזר אינה מהוה עילה לעיכוב ביצוע העונש (מ"ח 6835/05 חאג' יחיא נ' מ"י , פסקה 5 להחלטתו של הנשיא ברק 18.7.2005); מ"ח 8158/06 כהן נ' מ"י , פסקה 1 להחלטתו של הנשיא גרוניס (22.11.2006)). מבלי לטעת מסמרות, בפני המבקש משוכה גבוהה מאוד; דומה כי מרבית טענותיו כבר הוכרעו לגופן על-ידי שלוש ערכאות. הבקשה אינה מצדיקה צעד קיצוני של עיכוב ביצוע בנסיבות. איני מתעלם מן הנזק העלול להיגרם למבקש ולחברה שבבעלותו בעקבות מאסרו, דבר המובנה בעונשי מאסר רבים, אך מנגד ניצב – וגובר – האינטרס הציבורי בביצוע פסק הדין.

איני נעתר אפוא לבקשה והמבקש יתייצב במועד שנקבע.