ע"א 1000-24 ע"א 1000-24

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ש' מנדלבום) מיום 9.12.2023 בת"א 70104-07-20, עד להכרעה בערעור שהוגש בעניינו.

תמצית הרקע לבקשה

1.במוקד הבקשה מחצית מזכויות הבעלות הרשומה במקרקעין הידועים כגוש 11038 חלקה 62 המצויים בקרית אתא, עליהם עומד בית מגורים (להלן: הנכס). הוריהם המנוחים של המשיבים 4-1 (להלן: המשיבים) רכשו את הזכויות בנכס בשנת 1993, והתגוררו בו ברציפות עד למועד פטירתם (המנוחה נפטרה בשנת 2009, והמנוח בשנת 2020 (להלן: המנוחים)). המשיב 2 מתגורר בנכס עד היום. יצוין כבר עתה כי למנוח ולמבקש 1 היכרות ממושכת, בין היתר על רקע עבודת המנוח בחברה שבבעלות המבקשים.

2.ביום 28.4.1999 נערך הסכם מכר, שלפיו מכרו המנוחים את מלוא זכויותיהם בנכס למבקשים, בתמורה לתשלום של 310,000 דולר (להלן: הסכם המכר). בשנת 2018 חתם המנוח על מסמכים שונים – שטר מכר, ייפוי כוח רגיל ובלתי חוזר ובקשה לרישום ירושה (להלן: מסמכי 2018) – שעל בסיסם הושלמה, בשנת 2019, העברת הזכויות בנכס ורישומן על שם המבקשים, וכן נרשמה משכנתא על זכויות המבקשים בנכס לטובת בנק מזרחי טפחות בע"מ, על סך של 870,000 ₪.

3.לטענת המשיבים, רק לאחר פטירת המנוח, גילו לתדהמתם על העברת הזכויות בנכס. על רקע זה הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי, בה טענו כי הסכם המכר הוא הסכם למראית עין שדינו בטלות, ובהתאם עתרו לבטל את העברת הזכויות בנכס על שם המבקשים ולקבוע כי המנוח, ומכוחו המשיבים כיורשיו, הם בעלי הזכויות בו. המבקשים טענו מנגד כי אין מדובר בהסכם למראית עין, וכי מכל מקום חתימת המנוח על מסמכי 2018 מאשרת את תוקפו של הסכם המכר.

4.בפסק דינו קיבל בית המשפט המחוזי את תביעת המשיבים, וקבע כי הסכם המכר הוא הסכם למראית עין שדינו בטלות. מסקנה זו התבססה על ממצאיו של בית המשפט המחוזי, שלפיהם הוראות הסכם המכר לא שיקפו את הסכמותיהם האמתיות של הצדדים לו; רק 8% מסכום התמורה שנקבע בהסכם (סך של 103,439 ₪) שולם בפועל למנוחים; החזקה בנכס לא נמסרה מעולם למבקשים ונותרה בידי המנוחים, שנהגו בו מנהג בעלים במהלך כל השנים, ולא שילמו דמי שכירות למבקשים; לא נעשתה כל פעולה להשלמת העברת הזכויות בנכס, משנת 1999 ועד לשנת 2018; ועוד. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אין בחתימת המנוח על מסמכי 2018 כדי לשנות ממסקנה זו, שכן משנקבעה בטלותו של הסכם המכר, כל התחייבות או פעולה שנעשו מכוחו בטלים אף הם, ומכל מקום, גם אלה נחתמו למראית עין בלבד לצורך מתן מימון בנקאי למבקשים. בהתאם, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול העברת הזכויות בנכס מן המנוחים למבקשים. בית המשפט המחוזי קבע עוד, כי במסגרת חובת ההשבה החלה על הצדדים להסכם המכר – על המבקשים לפעול למחיקת המשכנתא שנרשמה על זכויותיהם בנכס, כך שזו תירשם על זכויות המנוח; ומנגד, על המשיבים להשיב למבקשים סך של 103,439 ₪, ששולמו למנוח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (ראו גם "החלטה משלימה" מיום 18.1.2024).

5.על פסק הדין האמור הגישו המבקשים ערעור, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע

6.המבקשים טוענים כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, שעה שבפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלה שורה של שגיאות מהותיות. בהקשר זה טענו, בתמצית, כי בית המשפט המחוזי שגה משקבע כי חתימת המנוח על מסמכי 2018 בטלה בשל חתימתם למראית עין בלבד, עילה אשר לא נטענה על-ידי המשיבים בכתב התביעה ומהווה הרחבת חזית; כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שמיקד את הדיון בשאלת התמורה ששולמה בגין הנכס, והפחית מחשיבות החתימה על מסמכי 2018, תוך התעלמות מנסיבות המקרה; וכן כי בית המשפט שגה בכך שפסק סעד להסרת המשכנתא, שלא נתבקש על-ידי המשיבים. אשר למאזן הנוחות נטען, כי אם פסק הדין לא יעוכב ייגרם למבקשים נזק בלתי הפיך, מקום שהמשיבים יוכלו לבטל את רישום הזכויות על שם המבקשים, ואף להעביר את הזכויות לצד שלישי או לבצע פעולות אחרות, בלתי הפיכות, שיסכלו את תוצאות הערעור, ככל שזה יתקבל. מנגד, נטען כי למשיבים לא ייגרם כל נזק מעיכוב ביצוע פסק הדין, למשך מספר חודשים עד להכרעה בערעור.

7.המשיבים טוענים מצדם כי דין הבקשה להידחות על הסף, בשל חריגתה של הבקשה מהיקף העמודים הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; בשל אי-צירוף תצהיר ערוך כדין לבקשה; בשל עשיית דין עצמי על-ידי המבקשים, אשר לא מילאו אחר הוראות פסק הדין הגם שביצועו לא עוכב; ובשל שיהוי בהגשת הבקשה. לגופו של עניין, בהתייחס לסיכויי הערעור, טוענים המשיבים כי סיכויים אלה "אפסיים", מקום שהערעור מופנה כולו נגד קביעות עובדה ומהימנות אשר ערכאת הערעור לא נוטה להתערב בהן. אשר למאזן הנוחות נטען, כי המבקשים לא הוכיחו שדחיית הבקשה תגרום להם לנזק שאינו ניתן לפיצוי כספי, בהינתן שהמבקשים אינם גרים בנכס, משאין לו ערך סנטימנטלי מיוחד עבורם, ומשהאינטרס שלהם בנכס הוא לצרכי השקעה בלבד. מנגד נטען כי קבלת הבקשה תסב למשיבים נזקים משמעותיים, שכן ככל שהזכויות בנכס לא יירשמו על שמם הם לא יוכלו ליטול משכנתא שתשמש לעמידה בהתחייבויות כספיות שונות, בהן תשלום שכ"ט עו"ד, הפקדת ערבויות והתחייבויות אישיות. כן נטען כי יהיה בכך כדי לפגוע בזכויות הקנייניות של המשיבים, הזכאים לעשות בנכסיהם כרצונם.

דיון והכרעה

8.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט להלן.

9.נקודת המוצא לדיון היא כי בעל דין אשר זכה במשפטו זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך למועד מתן פסק הדין ומבלי שיידרש להמתין לתוצאות הערעור (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; ע"א 8640/22 ניזרי נ' גזית, פסקה 11 (21.2.2023); ע"א 473/23 מ.ע.ג.ן – יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' בוטיק – שימור מבנים בע"מ, פסקה 10 (16.2.2023)). עצם הגשת הערעור אינו מעכב אפוא את פסק הדין שעליו מערערים, ובעל הדין המבקש עיכוב ביצוע נדרש להוכיח שני תנאים מצטברים, אשר מתקיים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות". התנאי הראשון הוא כי סיכויי הערעור טובים. התנאי השני, אשר לו מוענק מעמד בכורה, הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש (ע"א 405/23 AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פסקה 11 (9.2.2023)).

10.אשר לסיכויי הערעור – במסגרת הבקשה פירטו המבקשים את הטעויות שנפלו לשיטתם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי – ואולם עיקרן של טענות אלה נטוע במישור העובדתי, וכן בממצאי מהימנות שנקבעו לחובת המבקשים, אשר לא בנקל ערכאת הערעור תתערב בהן. זאת בפרט, לנוכח מערכת היחסים הסבוכה שהתקיימה בין המבקש 1 למנוח כפי שהיא עולה מפסק הדין. על פני הדברים, ומבלי לטעת מסמרות, גם אי מסירת החזקה בנכס למבקשים ומגורי המנוחים בו לאורך עשרות בשנים ללא כל תשלום, אינה מיטיבה עם טענות המבקשים.

11.אשר למאזן הנוחות – אמנם, במקרים בהם הסעד המבוקש הוא עיכוב בהעברת זכויות בנכס המשמש כדירת מגורים, יהווה הדבר שיקול בבחינת מאזן הנוחות (ראו: ע"א 4727/23 סלימאן נ' סלימאן, פסקה 6 (20.8.2023); ע"א 7953/23 יעקב נ' נבואני, פסקה 5 (18.12.2023)). ואולם, בענייננו לא הוכח וממילא לא נטען כי תכליתו של הנכס היא לספק את צרכי מגוריהם של המבקשים, או כי הנכס נושא ערך מיוחד עבורם. לפיכך, לא נמצא טעם לעכב את ביטול העברת הזכויות בנכס מן המנוחים למבקשים (סעיף 325 לפסק הדין). עם זאת, מטעמים שבמאזן הנוחות, ועל מנת שלא לסכל את תוצאות הערעור, ככל שזה יתקבל – ראיתי להורות על איסור דיספוזיציה בזכויות בנכס עד להכרעה בערעור (השוו: ע"א 827/24 עופר נ' לוי, פסקה 6 (18.2.2024)).

12.אשר על כן, ניתן צו האוסר על המשיבים לבצע דיספוזיציה בזכויות בנכס, לרבות רישום משכנתא נוספת, עד להכרעה בערעור. בכפוף לכך, הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית.