ע"א 10189/07 עזרא ששון נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין חלקי שניתן בידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כב' הרשם, השופט ש' ברוך ) ב-ת"א 1441/06. כב' הרשם החליט, בתאריך 24.9.07, ליתן למבקש רשות להתגונן רק כנגד חלק מרכיביה של תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב נגד המבקש בתאריך 5.4.06. בעקבות החלטה זו הגיש המשיב פסיקתא לחתימתו של בית המשפט המחוזי – לחיוב המבקש בתשלום יתרת החובה בחשבון העו"ש של המערער נשוא התביעה (שלגביו לא ניתנה רשות להתגונן), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי-דין, והפסיקתא נחתמה על ידי הרשם הנכבד בתאריך 17.10.07.

רקע עובדתי

2.

בתביעה שהגיש המשיב הוא עתר לחיוב המבקש בסך של כ-3,932,000 ש"ח, מהם כ-996 אלפי ש"ח בגין יתרת חובה בחשבון העו"ש, והשאר בגין יתרת הלוואות שהמבקש פיגר בפרעונן. בקשת הרשות להתגונן שהגיש המבקש כללה טענות, אשר על פי האמור בהחלטה בבקשה למתן רשות להתגונן ( שם בעמ' 3), נחלקו למספר קבוצות: שתי טענות של המבקש (לעניין הריבית ולעניין העמלות בהן חויב בידי המשיב), שהיה בהן כדי להוות הגנה הן לרכיב התביעה שעניינו יתרת החובה בחשבון העו"ש והן לרכיב התביעה שעניינו יתרת פיגורי ההלוואה; שתי טענות אחרות של המבקש נגעו אך ורק לרכיב התביעה שעניינו יתרת פיגורי ההלוואה.

בהחלטתו המקיפה מתאריך 24.9.07, נתן הרשם הנכבד למבקש רשות להתגונן רק ביחס לרכיב התביעה שעניינו יתרת פיגורי ההלוואה. על כן נקבע כי "רכיב התביעה של יתרת החובה בחשבון העו"ש אינו 'מכוסה' במסגרת הרשות להגן שניתנה, והמשמעות המעשית היא, שמבחינה דיונית, אין דרך שבה יכול המבקש להתגונן בגין חיוב זה ..." (עמ' 21 להחלטה). על יסוד החלטה זו נחתמה כאמור הפסיקתה שהגיש המשיב.

3.

המבקש הגיש לבית משפט זה, בתאריך 29.11.07, ערעור על פסק הדין החלקי (ע"א 10189/07). המבקש אף הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין (בש"א 24727/07 (מחוזי - ת"א)). בית המשפט המחוזי (כב' הרשם, השופט א' זמיר ), בהחלטתו מתאריך 12.2.08, עיכב את ביצוע פסק הדין ב-60 ימים.

4.

במקביל ובקשר עם ההליכים האמורים התנהלו בין בעלי הדין הליכים נוספים שיש להם השלכה לענייננו. לאחר הגשת התביעה בידי המשיב אך טרם שניתן פסק הדין החלקי, הגיש המבקש, בתאריך 26.6.07, בקשה ובה עתר לצו מניעה זמני שיאסור על המשיב לעשות כל דיספוזיציה בניירות ערך הנמצאים בחזקת המשיב, ואשר שועבדו לטובת המשיב להבטחת חובותיו של המבקש כלפיו. כפי הנראה (שכן הדברים לא פורטו באופן נאות בבקשת המבקש), המדובר בעיקר בחלק מן המניות שמחזיק המבקש יחד עם אחיו (ובני משפחה אחרים) בחברה ציבורי ת בשם "חברה לפיתוח מיסודו של מרכז הקבלנים והבונים בישראל בע"מ" (להלן: חברת קבלנים ) . בית המשפט המחוזי (כב' השופט ש' שוחט ) נעתר לבקשה למתן צו מניעה ארעי, תוך שהוא מחייב את המבקש במתן ערבויות שונות להבטחת נזקי המשיב כתוצאה ממתן הצו. בתאריך 15.7.07 ובעקבות דיון שהתקיים במעמד הצדדים, נקבע כי הצו יישאר על כנו, בכפוף להפקדה במזומן של 50,000 ש"ח להבטחת נזקי המשיב, וכן רישום משכנתא מדרגה שנייה על זכויות המבקש ואשתו בנכס מקרקעין מסוים שהוצע בידי המבקש (עליו היתה רשומה משכנתא לטובת הבנק למסחר). לאחר ההחלטה הוברר כי לא ניתן לרשום את המשכנתא. השתלשלות העניינים מאותו שלב מפורטת בהרחבה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בבש"א 4366/08 (ת"א 1441/06) מתאריך 27.3.08, ותמציתה: בקשות של המבקש להארכות מועד לקיום ההחלטה, הצעת נכס חלופי כערבון (שנמצא כי אף הוא בלתי מתאים), הודעה של המבקש כי נחתם הסכם עם הבנק למסחר – למרות שלמעשה לא נחתם הסכם כאמור, והתראות חוזרות ונשנות של בית המשפט המחוזי כי אם לא תקוים ההחלטה – יבוטל הצו. סופם של ההליכים בהחלטות כב' השופט ש' שוחט מתאריכים 27.3.08 ו-3.4.08, לפיהן צו המניעה הזמני יבוטל. על החלטות אלו לא הוגשה, על פי החומר שבפני, בקשת רשות ערעור, אך הן מהוות נדבך חשוב בדיון הרלוונטי לבקשה לעיכוב ביצוע שבפני. בהערת אגב אעיר כי מסתבר שהמבקש קיבל בגדר תיק אחר (בש"א 7805/08) צו מניעה זמני דומה לזה שהתבטל, כאמור לעיל – מהשופטת ע' ברון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרת תביעה שהוא הגיש כנגד המשיב (ת"א 1426/08) וזאת, על פי טענות המשיב – מבלי שהציג בפני בית המשפט האחרון את השתלשלות הדברים שהביאה לביטול צו המניעה הזמני הראשון.

הבקשה לעיכוב ביצוע

5.

בחלוף 58 ימים מן ההחלטה מתאריך 12.2.08 לעכב את ביצוע פסק הדין החלקי ב-60 יום (כמתואר בסעיף 3 שלעיל), הגיש המבקש בקשה "דחופה ובמעמד צד אחד" לעיכוב ביצוע פסק הדין. מה היתה דחיפות הבקשה, ומדוע לא הוגשה במועד מוקדם יותר – המבקש לא הבהיר. חרף זאת ונוכח הטענות שהועלו בבקשה – מצאתי מקום בשעתו ליתן סעד ארעי לעיכוב ביצוע פסק הדין – עד להחלטה בבקשה דנן.

6.

בבקשתו, עותר המבקש כאמור לעיכוב ביצוע פסק הדין, בציינו כי לשיטתו לערעור סיכויים "טובים עד מאד" להתקבל, וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו. לעניין סיכויי הערעור טוען המבקש, בעיקר, כי המשיב חטא בחיובי ריביות ועמלות ביתר, ובביצוע הפרות ועוולות שונות, שסך נזקן עומד לשיטתו על 6,337,000 ש"ח, וכי סכום זה (העולה על סכום התביעה) יש לקזז מן החוב הנטען (והמוכחש) שטוען לו המשיב. המבקש טוען כי הוא עמד בסף המינימלי המצדיק מתן רשות להתגונן מפני התביעה. באשר למאזן הנוחות טוען המבקש כי אין לו מקורות למימון החיוב שבפסק הדין בלתי אם ממכירת מניותיו בחברת קבלנים, ובהקשר זה הוא גורס כי מכירת מניותיו לעת הזו תסב לו נזק רב של מיליוני שקלים. מנגד טוען המבקש כי למשיב לא ייגרם כל נזק מעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

לחילופין עותר המבקש לסעד זמני בתקופת הערעור של איסור מכירת מניות המבקש המוחזקות בידי המשיב. המבקש טוען כי לו ולאחיו אחזקה של כ-24% מהון המניות בחברת קבלנים, מניות אותן הם אספו בשקידה משך עשרות שנים. בהתאם לחוות דעת מומחה שצורפה לבקשה לעיכוב ביצוע, מר אריה פרידמן מחזיק בכ-56% מהון המניות בחברת קבלנים, והציבור (ובכלל אלה המבקש ומשפחתו) – ביתרת המניות. לאחים ששון ולפרידמן הסכם הצבעה המקנה לראשונים, בין היתר, זכות למינוי דירקטורים, הסכם ההופך אותם לבעלי שליטה משותפים בחברה. שווי אחזקותיהם של האחים ששון (בהתאם ליחס בין אחזקותיהם ושווי השוק של החברה) עומד להערכתם (בעת הגשת הבקשה) על כ- 7,700,000 ש"ח, כאשר לכך יש להוסיף, בהתאם לחוות דעת המומחה, פרמיית שליטה חלקית של 50%. מכירת המניות תביא, לטענת המבקש, לאובדן השליטה בחברה ולהפיכת פרידמן לבעל שליטה יחיד בה. לאור סחירותה הנמוכה של המניה, ניסיון למכירה מסיבית של מניות המבקש בידי המשיב עלולה גם לגרום לנפילה בשער מניות חברת קבלנים, ולפגיעה נוספת בשווי אחזקותיהם של האחים ששון.

דיון והכרעה

7.

דינה של הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להידחות . פסק דין יש ככלל לבצע עם נתינתו. כידוע, על מנת להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק דין, על המבקש לשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים להצליח בערעור, וכן כי אם יזכה המבקש בערעור יהא מן הנמנע או קשה להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצועו המיידי יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון (בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פ"ד מג(2) 172, 174 (1989) (להלן: עניין

אברהמי ). ככל שעיכוב ביצוע פסק הדין כרוך אף בעיכוב מימוש בטוחה שבידי הזוכה – כפי שהמבקש טוען כי כזה הוא המצב בענייננו – ייתכן שיקל עליו הדבר בהוכחת התנאי השני, אולם עליו להוכיח אז קיומו של תנאי מצטבר שלישי, והוא: כי אין בעיכוב מימוש הבטוחה משום פגיעה של ממש בזוכה (ראו: בש"א 4645/91 משה כובשי חברת הובלה ותעבורה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 3.11.91) (להלן: עניין כובשי ); ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178, 184 (2002); ע"א 6842/05

מנד בע"מ נ' בנק לאומי

(לא פורסם, 28.8.05) (להלן: עניין מנד ), בפסקה 6 להחלטה ; ע"א 3333/07 אנ.די.סי.יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 16.10.07), בפסקה 13 להחלטה) . מובן שהתנאים השני והשלישי הם למעשה מרכיבים בעקרון מאזן הנוחות בין הצדדים ( עניין מנד הנ"ל, שם ).

לאחר שהצגנו את העקרונות להכרעה נעבור איפוא עתה מן הכלל אל הפרט במכלול שבכאן.

8.

באשר לסיכויי הערעור : מבלי לקבוע מסמרות, אלו אינם נראים על פניהם מבטיחים במיוחד. המערער לא השכיל להצביע על טעויות בולטות בהחלטה המפורטת שניתנה בבקשה למתן רשות להתגונן. טענתו העיקרית של המבקש, לפיה המשיב הסב לו נזקים כבדים המקימים לו זכות קיזוז, נראית כמוקשית: לטענות המבקש בעניין זה לא נמצאו תימוכין בבית המשפט המחוזי, ולא הוצגו כאלה בערעור, או בבקשה לעיכוב ביצוע. בנוסף, אף אם עומדת למבקש, מול טענת המשיב לחוב של המבקש כלפיו, טענה נוגדת לחיובים של המשיב כלפי המבקש, הרי שהמבקש לא שכנע שמדובר בחיובים הראויים לקיזוז. הטענה אף לא הומחשה על ידי המבקש בבית המשפט המחוזי ברמה הנדרשת לשם קבלת רשות להתגונן (ראו: ע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נ' וייסנברג , פ"ד לז(2) 355 (1983)). בנסיבות אלה, מקומן של טענות המבקש הן לכאורה בתביעה נפרדת, ולא בגדרו של ההליך הנוכחי. יצוין, כי כעולה מכתבי בי-הדין שבפני, המבקש אכן בחר ללכת לאחרונה בנתיב זה של הגשת תביעה נפרדת נגד המשיב בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"א 1426/08 הנ"ל).

9.

באשר לאפשרות של השבת המצב לקדמותו ככל שיבוצע פסק הדין ויבוטל בערעור : אין בפי המבקש, כמובן, טענה כי במקרה של קבלת הערעור, יתקשה המשיב – בנק מזרחי טפחות בע"מ – להחזיר למבקש את הכספים שגבה ממנו. המבקש מתמקד בבקשתו בנזק שייגרם, לשיטתו, לו עצמו כתוצאה מקיום פסק הדין לאלתר. נזק זה יהיה לדבריו בלתי הפיך גם במקרה בו יתקבל הערעור ויושבו לו הכספים שישולמו למשיב. לטענת המבקש מימוש החיוב הכספי עלולה "למוטט את המבקש כלכלית, לפגוע בשמו הטוב, ובכך לגרום לו נזקים חסרי תקנה", מה גם שאין לו מקור כספי לקיום פסק הדין בלתי אם במכירת מניות חברת קבלנים, מכירה שתסב לו כשלעצמה נזק עצום ורב. ברם מצבו הכספי הקשה של חייב אינו מהווה דרך כלל צידוק לעיכוב ביצוע פסק דין כספי ( עניין אברהמי הנ"ל). יתירה מכך, למעט הטענה הסתמית הנזכרת לעיל, לא פירט המבקש כיצד זה מחד גיסא הוא מחזיק עם אחיו במניות שערכן (להערכתו שלו) עולה על כ-10 מיליון ש"ח, אך אין באפשרותו לגייס ולו מיליון ש"ח לכיבוד החיוב שהושת עליו שלא בדרך של מכירת המניות. העלאת טענה סתמית באשר לנזקים בלתי הפיכים שייגרמו למבקש כתוצאה מביצוע פסק הדין, אינה מספיקה לשם עיכוב ביצועו של פסק הדין (ראו: ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל-אביב 4 , פ"ד נג(1) 187, 192-191 (1999)).

10.

אף הטענה כי מכירתן של מניות חברת קבלנים, המשועבדות למשיב כבטוחה לפירעון חובותיו של המבקש, תסב לו למבקש נזק בלתי הפיך, אינה מצדיקה את עיכוב ביצועו של פסק הדין.

מבחינה עובדתית, טענת המבקש לנזקים כתוצאה ממכירת המניות המשועבדות, לא פורטה ולא בוססה כיאות. מן הבקשה לא ברור כלל כמה מניות חברת קבלנים מוחזקות בידו, או כמה מניות בכלל משועבדות למשיב, ומה שוויין ביחס לחוב הנטען. לפיכך, לא ניתן לאמוד את מידת ההשפעה של המכירה (אם תתבצע) – על מצבו של המבקש. לא ידוע גם האם מכירת המניות אכן תפחית את אחזקות המבקש אל מתחת לרף שלא יאפשר לו את המשך קיום הסכם ההצבעה הנטען עם בעל מניות הרוב בחברת קבלנים, מר פרידמן, וישלול ממנו את מעמדו כבעל שליטה משותף מכוח הסכם ההצבעה – שהוא הנזק העיקרי עליו מצביע המבקש.

אף מבחינה משפטית, אין בקיומה של בטוחה בידי הזוכה בפסק הדין כדי להצדיק את עיכוב הביצוע:

"מקום שאין בידי הנתבע-המערער להוכיח קיום עילה מוצדקת לעיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן נגדו, אין, בדרך כלל, גם בקיומה של בטוחה לפרעונו של החוב הפסוק כדי לשנות את פני הדברים. הלוא בידי כל זוכה לפי פסק-דין לרדת לנכסי החייב ולגבות מהם את חובו; ואין הדעת נותנת, שמזוכה בעל בטוחה יימנע מלעשות כן דווקא ביחס לנכס שהחייב העמיד לו כבטוחה. וגם המקרה בו שיעבד החייב נכס עסקי איננו יוצא מכלל זה, שכן, משהעמיד החייב נכס עסקי שלו כבטוחה, יקשה עליו להישמע בטענה, שמימוש הבטוחה עלול להסב לו נזק חסר תקנה" ( עניין כובשי הנ"ל. ראו עוד: עניין אברהמי הנ"ל, בעמ' 175-174; ע"א 214/88 טוויל נ' דויטש , פ"ד מד (3) 752 (1988)).

אמנם, ייתכנו נסיבות מיוחדות, בהן הימנעות מעיכוב ביצוע פסק הדין תביא לנזק משמעותי ובלתי הפיך ואכן תסכל את הערעור. רק מקרים נדירים שכאלה יביאו את בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין (ראו: ב"ש 839/86 נאות מרינה בת-ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון , פ"ד מ(4) 126 (1986)). ברם, המבקש לא שיכנע כי נסיבות אלו מתקיימות במקרה דנן. לפיכך, חששו של המבקש לנזקים כתוצאה מאי-עיכוב ביצוע פסק הדין ומימוש הבטוחה, חייב לסגת במקרה שלפנינו מפני האינטרס של המשיב בביצועו המיידי של פסק הדין, ומפני חששו כי תיפגע יכולתו למימוש הבטוחה, ככל שיעוכב ביצוע פסק הדין. על כך נרחיב להלן.

11.

הערות

באשר לנזקו של המשיב ככל שיעוכב פסק הדין ועימו יעוכב מימוש הבטוחה . כאמור לעיל –עיכוב הביצוע, שבגדרו כרוך עיכוב מימושה של בטוחה, מותנה בכך שהדבר לא יסב לזוכה נזק ולא יגרע מסיכוייו להיפרע מן הבטוחה, באותה המידה בה יכול היה להיפרע ממנה מיד לאחר פסק הדין.

במקרה דנן נזקו של המשיב – ככל שיעוכב פסק הדין עוד – עלול להיות משמעותי. מטענת המבקש עצמו עולה כי הדרך העיקרית של המשיב להיפרע מן המבקש, מבוססת על מכירת מניות חברת קבלנים של המבקש המשועבדות לטובת המשיב. ברם, לעיתוי המכירה חשיבות: מניות, גם בחברה ציבורית, אינן בהכרח נכס נזיל הניתן למימוש בכל עת. כפי שציין המומחה מטעם המבקש עצמו, המדובר במניות שסחירותן נמוכה. כמו כן, כפי שהודגם בחומר שהוגש לי, קיימת תנודתיות רבה בשער המניה של חברת קבלנים, כאשר הפער בין שער המניה הנמוך והגבוה בשנה שקדמה להגשת הבקשה עמד על כ-100%. מכאן שלפנינו מקרה בו "עיכוב מימוש הבטוחה עלול לגרום לזוכה נזק במובן זה שייגרעו סיכוייו להיפרע מהבטוחה באותה המידה גם אם יורשה המימוש בסופו של חשבון" (כדבריו של הנשיא ברק , ברע"א 5368/01 יהודה נ' תשובה , פ"ד נח(1) 214, 221). נתון זה מצדיק אי היענות לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין על מנת שיתאפשר לזוכה לממש את הבטוחה שבידו בעיתוי מתאים שייקבע על ידו. בפרט נכון הדבר שעה שאין בידי המבקש להציע לעת הזו כל בטוחה טובה אחרת, אשר תבטיח כי המשיב לא יינזק כתוצאה מעיכוב ביצועו של פסק הדין (השוו: עניין נאות מרינה הנ"ל, בעמ' 135).

12.

בנסיבות האמורות, אין איפוא מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

13.

עתה יש לבחון את בקשתו החלופית של המבקש – והיא עתירה למתן סעד זמני בערעור, על דרך של הוצאת צו מניעה זמני האוסר על המשיב למכור את מניותיו של המבקש בחברת קבלנים, המוחזקות כבטוחה בידי המשיב. אף בענין זה לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת המבקש. בהתחשב בכך שהבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין והבקשה החלופית קשורות בטבורן זו לזו, הרי שהטעמים לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, יפים, כמובן, אף לעניין הבקשה המתמקדת במניעת מכירתן של המניות המוחזקות בידי המשיב, ואין צורך לחזור עליהן. עם זאת דין הבקשה האחרונה להידחות אף ממספר טעמים נוספים, ואלה העיקריים שבהם:

(א)

ראשית , הבקשה לסעד הזמני המבוקש בערעור מהווה ניסיון שאין לו מקום – להשיג, בגדרו של ערעור על פסק הדין החלקי, את שלא עלה בידי המבקש להשיג בבית המשפט המחוזי במסגרת התיק נשוא הבקשה שבפני. בהליך אחר במסגרת אותו תיק המבקש עתר, כאמור, לצו מניעה זמני האוסר על מכירת המניות, עוד טרם שניתן פסק הדין החלקי נגדו. כמפורט בסעיף 4 לעיל, בית המשפט המחוזי העניק למבקש הזדמנויות חוזרות ונשנות להמציא בטוחות שונות– בטוחות שהמבקש עצמו טען כי יש ביכולתו להעמידן, להבטחת הנזק שעלול להיגרם למשיב מצו מניעה זמני שכזה. לבסוף הובהר כי טענותיו של המבקש ביחס לבטוחות המוצעות אינן מדויקות, אם לנקוט לשון המעטה. בדרך זו זכה המבקש בפועל לצו מניעה זמני האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה במניות, שעמד בתוקף קרוב לשנה, הכל על יסוד הבטחות שונות שנתן, שהתבררו לבסוף כהבטחות סרק. על ההחלטה לביטול צו המניעה הזמני, לא נטען כי המבקש ביקש לערער כאמור. לפיכך, אם לא עלה בידי המערער – בשל מחדליו – לקיים צו מניעה זמני שכזה וזאת ללא קשר לפסק הדין החלקי – אין כל הצדקה לכך שרק בשים לב לעובדה שבינתיים ניתן פסק דין חלקי נגדו לגבי חלק מתביעת המשיב הוא יזכה עתה בסעד שלא היה ראוי לו קודם לכן.

בהערת אגב אוסיף כי אין אני מחווה דעה כאן לגבי צו המניעה הזמני שניתן למבקש, לדבריו, על ידי כב' השופטת ע' ברון בבית המשפט המחוזי, במסגרת התביעה שהוא הגיש כנגד המשיב (ת"א 1426/08) שהרי כי הפרטים לגבי מכלול זה וכל הליך לגביו – אינם בפני. יחד עם זאת, יש לתמוה מדוע זה עותר המבקש לסעד זמני בערעור, אם ממילא קיים בידו כבר צו מניעה זמני מקביל לסעד הזמני המבוקש (בתיק האחר).

(ב)

שנית , אין מקום למתן הסעד הזמני המבוקש בלא קביעת ערבויות מתאימות להבטחת נזקי המשיב כתוצאה מן העיכוב, אם יידחה הערעור. המבקש עצמו ער לכך, ומודיע כי הוא "מסכים להעמיד ערבות נוספת והכל למנוע מכר המניות" (סעיף 26 לתצהירו התומך בבקשה לעיכוב ביצוע). ברם הניסיון המצטבר מן ההליכים המתוארים לעיל לימד כי הבטחות לחוד ובטוחות לוד: כפי שקבע בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט ש' שוחט ) בהחלטתו מתאריך 26.2.08, הרי שהמבקש "פעם אחר פעם לא מילא אחר החלטות בית המשפט שניתנו בהתאם להסכמת הצדדים בדיונים, וזאת חרף הארכות שנתנו לו ...". ממילא, גם בגדרה של הבקשה שבפני לא הציג המבקש בטוחות בנות קיימא להבטחת תשלום החוב למשיב, ככל שיינתן הצו המבוקש והערעור יידחה לבסוף.

(ג)

שלישית , הדרך בה התנהל המבקש עד כה איננה מצדיקה את הושטת הסעד המבוקש. על חלק מהדברים עמדתי לעיל –ולא אוסיף. עם זאת אציין כי אף התנהלותו במסגרת בקשת רשות הערעור שבפני היתה רחוקה מלהניח את הדעת: החל מעיתוי ודרך הגשתה של הבקשה (בשיהוי חריף), וכלה בהצגת תמונה עובדתית חלקית ובלתי מדויקת, לרבות בעניין מעמדו של צו המניעה הזמני שניתן לו על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט ש' שוחט ), במסגרת התיק שבפני, צו שהמבקש נמנע מלציין כי בוטל בינתיים , לאחר שהמבקש לא מילא אחר החלטות בית המשפט שהיוו תנאי לתוקף הצו.

14.

לאור כל האמור לעיל – הבקשה נדחית וצו עיכוב הביצוע הארעי שניתן בתאריך 13.4.2008 מבוטל בזאת. המבקש יישא בשכר טרחת עורכי דינו של המשיב, בסכום של 20,000 ש"ח.