ע"א 9128/11 ד"ר מוניר טנוס נ. בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ש' מנהיים ), ב-תא"ק 6133-08-07, שניתן בתאריך 11.10.2011, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין (הערעור הוגש בתאריך 11.12.2011; דיון ראשון בו התקיים בתאריך 1.7.2013, ושמיעת הערעור לגופו הועדה, לעת הזו, לתאריך 26.3.2014).

אביא להלן, בתמציתיות, את הנתונים הדרושים להכרעה בבקשה.

הרקע להגשת הבקשה וטענות המבקשים בגדרה

2.

בשנים 1989-1988 קיבלו המבקש 1 (להלן: המבקש ) ואחיו המנוח ז"ל (אשר יתר המבקשים, יורשיו, באים כאן בנעליו – ראו: החלטת הרשמת ל' בנמלך מתאריך 7.11.2013; (להלן: האחים טנוס )) מבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: הבנק ), הלוואות בסכום של כ-1.7 מיליון ש"ח, בערכי קרן. סכום זה, כולל הפרשי הצמדה וריביות (לרבות ריבית פיגורים), עומד נכון להיות על סך של כ-19 מיליון ש"ח. להבטחת פירעון ההלוואות, שיעבדו האחים טנוס, בין היתר, לטובת הבנק, מקרקעין שבבעלותם, שעליהם הוקמו אולם חתונות ומסעדה (להלן: הנכס ).

3.

האחים טנוס לא עמדו בהתחייבויותיהם להחזר התשלומים השוטפים, מכוח הסכמי ההלוואה, ולפיכך העמיד הבנק את החוב לפירעון מיידי ובהמשך מונה כונס נכסים על הנכס. בשנת 1990 רכשה המשיבה 1 (להלן: המשיבה , או חברת בולוס ) מהבנק את כל זכויותיו מכוח הביטחונות שקיבל להבטחת התחייבויותיהם של האחים טנוס, והעביר את הבעלות באותם ביטחונות (לרבות הבעלות על המשכנתה שרבצה על הנכס) – לחברת בולוס, כנגד סילוק מלוא חובם של האחים טנוס לבנק (להלן: הסכם ההמחאה ו- המשכנתה , או הבטוחה , בהתאמה ). בעקבות כך, נרשמה המשכנתה על שמה של המשיבה.

4.

האחים טנוס לא פרעו את החוב לחברת בולוס – ובעקבות כך פתחה האחרונה, בשנת 1992, בהליכים כנגד האחים טנוס, למימוש המשכנתה. הליכים אלה הולידו התדיינויות בערכאות שונות, לרבות בית משפט זה.

5.

במקביל להליכי מימוש המשכנתה, הגישה חברת בולוס לבית המשפט תביעה כספית על-סך 3 של מיליון ש"ח כנגד האחים טנוס וכנגד המשיבה 2 – וזאת בגין ההפרש בין סכום החוב המגיע לה, לטענתה, מכוח הסכם ההמחאה, לבין ערכה של הבטוחה, שכן ברבות השנים ירד ערך המקרקעין, ואילו סכום ההלוואה, שלא נפרעה – תפח.

6.

בתאריך 11.10.2011, בתום כ-10 שנות התדיינות משפטית, קיבל בית המשפט קמא הנכבד את התביעה הכספית שהגישה חברת בולוס נגד האחים טנוס, במלואה, (תביעתה של חברת בולוס נגד המשיבה 2 – נדחתה), וחייב את האחים טנוס לשלם לחברת בולוס (אשר נקלעה, בינתיים, לפירוק – כפי שיובהר בפיסקה 8 שלהלן) את סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשתה. כן השית בית המשפט קמא הנכבד על האחים טנוס את הוצאות המשפט, לצד שכר-טרחת עו"ד בסך של 450,000 ש"ח. סכום פסק הדין עומד, איפוא, נכון להיום על סך של כ-7 מיליון ש"ח.

כנגד פסק דין זה הוגש הערעור שבכותרת, והוא מושא הבקשה לעיכוב ביצוע שלפני.

7.

כאן המקום לציין כי על יסוד פסק דינו של בית המשפט קמא הנכבד, מושא הערעור דנן, הוגשה על ידי המפרק של חברת בולוס (להלן: המפרק ) התראת פשיטת רגל כנגד המבקש, אשר מקום מושבו הוא באיטליה. לאחר שההתראה לא נענתה ומשנדחתה התנגדותו של המבקש לה (בתאריך 3.12.2012) – הגיש המפרק, בתאריך 11.1.2013, בקשה למתן צו כינוס נכסים נגד המבקש (תיק פש"ר 26025-01-13). בתאריך 11.4.2013 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה (בהיעדר התנגדות מטעם המבקש), והמפרק מונה לשמש כמנהל מיוחד על נכסיו של המבקש. דיון בבקשה למתן צו פשיטת רגל נגד המבקש קבוע, לעת הזו, לתאריך 27.2.2014 (כחודש ימים עובר למועד שנקבע לשמיעת הערעור בתיק זה).

מכירת המשכנתה למבקש – וההחלטה בדבר העמדתה למכירה חוזרת

8.

כפי שציינתי לעיל, ביני לביני, בעוד שההליכים המשפטיים כנגד האחים טנוס תלויים ועומדים – נקלעה חברת בולוס למצב של חדלות פירעון. בשנת 2008 הוצא נגדה צו פירוק ועו"ד שרגיל מונה למפרק החברה. המפרק הציע למכירה את הבטוחות שהבעלות בהן הועברה לחברה על-ידי הבנק בהסכם ההמחאה. המבקש הגיש הצעה לרכישת המשכנתה, הפקיד עירבון, השתתף בהתמחרות – וזכה בה. בתאריך 7.9.2010 אושרה, על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד"ר ע' זרנקין ), מכירתה של המשכנתה למבקש, תמורת סך של 1,775,000 ש"ח, בתוספת מע"מ. בקשתה של חברת בולוס לביטול מכירה זו מטעמים שונים – נדחתה. דא עקא, שבעקבות הליכים משפטיים שנגעו לדרך הגישה לנכס, הורה בית המשפט המחוזי הנכבד, בהסכמת הצדדים, על עיכוב ביצוע המכירה למבקש, עד לסיום ההתדיינות המשפטית בעניין זה – כך שהתמורה לא שולמה ומכירת המשכנתה למבקש טרם הושלמה.

9.

משהתעכב ביצוע המכר מעבר לצפוי, פנה מפרק החברה לבית המשפט המחוזי הנכבד בבקשה לאפשר לו לקיים התמחרות חוזרת ביחס למכר המשכנתה (להלן: הבקשה להעמיד את המשכנתה למכירה חוזרת ), וזאת בין היתר מאחר שבינתיים התקבלה מצד ג' הצעה גבוהה יותר מההצעה שהוצעה בשעתו על-ידי המבקש (ההצעה החדשה עמדה על סך של 1,825,000 ש"ח). לבקשה האמורה צורפה גם חוות דעת שמאית שלפיה שווי המקרקעין, ללא זכות מעבר, עומד נכון למועד עריכת חוות הדעת על סך של 3,475,000 ש"ח ואילו שוויה עם זכות מעבר עומד על סך של 6,750,000 ש"ח (למותר לציין כי שמאויות אלה עולות בצורה ניכרת ביותר על שווי הצעתו של המבקש).

10.

בתאריך 15.12.2013 נעתר בית המשפט המחוזי הנכבד בחיפה (כב' השופט ד"ר ע' זרנקין ), לבקשתו הנ"ל של מפרק חברת בולוס, והורה על ביצוע מכירה חוזרת של המשכנתה (להלן: ההחלטה להעמיד את המשכנתה למכירה חוזרת ). החלטה זו נומקה בכך שבמצב שנוצר – יש לנסות למקסם את תמורת מכירת המשכנתה לטובת הנושים של חברת בולוס. טעם נוסף לקבלת הבקשה ראה בית המשפט קמא הנכבד בכך ש המבקש מצוי בהליכי פשיטת רגל (שננקטו נגדו, כאמור, בעקבות ועל-יסוד פסק הדין מושא הערעור בתיק זה) , שבעקבותיהם אף הוצא נגדו, כאמור, צו כינוס.

11.

כנגד החלטתו הנ"ל של בית המשפט המחוזי הנכבד בחיפה, להעמיד את המשכנתה למכירה חוזרת – הגישו המבקשים, בד בבד עם הגשת הבקשה שלפני, גם בקשת רשות ערעור ולצידה בקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה האמורה (ראו: רע"א 80/14). בקשות אלה נדחו, בינתיים, בהחלטתו של חברי, השופט נ' הנדל , מתאריך 21.1.2014.

דיון והכרעה

12.

לאחר עיון בבקשה וכן בתגובתם של המשיבים לה, אשר הוגשה על פי החלטתי מתאריך 5.1.2014, ובחומר שצורף אליהן – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות . אבהיר בקצרה את טעמי להחלטתי זו מיד בסמוך.

13.

כידוע, הכלל הוא כי בעל דין שזכה בדינו זכאי לממש את פירות זכייתו מיד עם הינתן ההחלטה המזכה, והגשת ערעור עליה – איננה מעכבת את ביצועה (ראו: תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות )). כך ככלל, וכך בפרט כשעסקינן בפסק דין המטיל חיוב כספי גרידא. במקרה זה הנטייה היא בד"כ שלא להיעתר לבקשה, וביצועו של פסק הדין הכספי – יעוכב רק במקרים חריגים ונדירים שבהם יעלה בידי המבקש להוכיח כי הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו מהמשיב, אם ערעורו יתקבל, או כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך (ראו למשל לאחרונה: החלטת חברתי, השופטת ע' ארבל , ב-ע"א 6811/13 בשן בר-אילן שרותי ניהול בע"מ נ' מרכז הירידים והקונגרסים בישראל בע"מ (19.12.2013)). ככל שעיכוב הביצוע של פסק הדין כרוך אף במימוש בטוחה שבידי הזוכה – על המבקש להוכיח גם כי אין בעיכוב המימוש של הבטוחה משום פגיעה של ממש בזוכה (ראו: החלטתי ב-ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות (7.1.2009) והאסמכתאות הנזכרות שם).

14.

המבקשים לא הצביעו על כל טעם המצדיק חריגה מן הכלל החל בעניין עיכוב ביצועו של פסק דין המורה על חיוב כספי. הגם שהמשיבה היא חברה בפירוק – לא נטען כלל, וממילא לא הוכח על ידי המבקשים (אשר לא תמכו את בקשתם בתצהיר לאימות העובדות הנטענות בה), כי ככל שערעורם יתקבל, הם לא יוכלו להיפרע מן המשיבה ולקבל בחזרה את הכספים שישלמו לה מכוח פסק הדין, אשר ניתן, כאמור, לפני למעלה משנתיים, ומאז לא קוים, למרות שלא התבקש (וממילא גם לא ניתן) עיכוב ביצוע לגביו.

יתרה מכך – בפתח הבקשה שלפני נומק הטעם להגשתה כעת (בחלוף למעלה משנתיים לאחר מתן פסק הדין, כאמור), בדברים הבאים:

"...הגם שמדובר בפסק דין שניתן בשנת 2011 והערעור עליו הוגש באותה שנה, הרי עד כה לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, מתוך תקווה כי מפרק המשיבה מס' 1 (להלן: "החברה") ייאות לתת להליך הערעור למצות את עצמו ואז המצב המשפטי יתברר לאשורו. דא עקא, מפרק החברה בחר לרעוץ למבקשים בכל דרך אפשרית, לרבות בדרך של משלוח התראת פשיטת רגל נגדם והוצאת צווי כינוס, תוך שביחס למבקש מס' 1 (להלן: "המבקש") הוא גורם לסיכון זכייתו בבטוחות שמכירתן אושרו לו (למבקש) בשל אותו צו כינוס שניתן על יסוד פסד הדין שעומד לבחינה במסגרת הליך

[זה]".

(ההדגשה הוספה – ח"מ ).

ובהמשך:

"...בקשה זו מוגשת בעקבות התפתחות מהשבועות האחרונים בעקבות החלטה שניתנה ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה [כב' השופט ד"ר עדי זרנקין]... בעניינה של החברה, עת לבקשת מפרק החברה בית המשפט ביטל זכייתו של המבקש ברכישת הבטוחות של החברה על המקרקעין, וזאת בשל צו כינוס נכסים שהוצא כנגד המבקש על יסוד פסק הדין מושא ערעור זה .

...דיון בבקשה למתו צו פשיטת רגל כנגד המבקש קבוע בבית המחוזי בחיפה ליום 27.02.2014, וזאת בה בשעה שהערעור בתיק זה קבוע לדיון בפני בית המשפט הנכבד ליום 26.03.2014. ככל שהערעור בהליך זה יתקבל אזי צו כינוס הנכסים יבוטל מאליו, אך עד אז וככל שביצוע פסק הדין שעליו מערערים לא יעוכב יהיה מאוחר מדי וקיים חשש רציני [כי] לא ניתן יהא להחזיר את הגלגל אחורה " (ההדגשה במקור).

הנה כי כן, מהעיתוי שבו הוגשה הבקשה ומנימוקיה, כפי שהובאו לעיל (וראו גם טענותיו

של המבקש בסעיפים 22-15 לבקשה וכן האמור בסעיפים 29-28 ו- 31 לבקשה) ניכר בעליל כי הגשתה של הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, כיום, הינה צעד אשר נועד למעשה לעכב את הליכי פשיטת הרגל המתנהלים כנגד המבקש, או להביא לביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד בחיפה להעמיד את המשכנתה למכירה חוזרת.

15.

הנימוקים להגשת הבקשה שלפני אינם מהווים טעם לעיכוב ביצועו של פסק הדין. כידוע, הגשת ערעור על פסק הדין שעל יסודו ועקב אי-ביצועו מתנהלים כנגד החייב הליכי חדלות פירעון – אין בה, כשלעצמה, כדי לעכב את הליכי פשיטת הרגל (ראו: רע"א 8746/01 שרון נ' עזבון המנוחה מרים שוורץ ז"ל , פ"ד נו(6) 448 (2002)). "בית המשפט רשאי להיענות לבקשה לצו כינוס, וממילא אף לבקשה להמצאת התראת פשיטת רגל, גם כאשר תלוי ועומד ערעור על פסק הדין שעליו מבוססת הבקשה" (ראו: החלטתו של חברי, השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ב-רע"א 5222/04 פישר נ' יוכמן , פ"ד נט(3) 481, 485).

ודוק: ה"אכסניה" הראויה לדיון בבקשה לעיכוב הליכי פשיטת-רגל המתנהלים כנגד חייב, מכוחו של פסק-דין אשר ביצועו לא עוכב בסמוך לאחר שניתן – הינה בית המשפט של פשיטת הרגל, שרשאי להורות כן בהתאם לסמכות המסורה לו מכוח סעיף 15 ל פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 , המורה כך:

"כשהמעשה שעליו מסתמכת בקשת הנושה הוא הפרת דרישה בהתראת פשיטת רגל לשלם חוב פסוק, להבטיחו או להתפשר עליו, רשאי בית המשפט לדחות את הבקשה, או לעכב את הדיון בה, בשל ערעור תלוי ועומד על פסק הדין ".

(ראו לעניין זה גם: ש' לוין ו-א' גרוניס פשיטת רגל מהדורה שלישית (2010) 100-99; ע"א 328/59 אביגדורוב נ' המוסד לביטוח לאומי , פד"י יג 1732 (1959) (להלן: עניין אביגדורוב ); החלטת חברי, השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ב-רע"א 10858/05 משולם נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (1.3.2006) (להלן: עניין משולם ) והאסמכתאות הנזכרות שם בפיסקה 6).

ואכן, בענייננו, במסגרת התנגדותו להתראת פשיטת הרגל, המבקש טען כי יש לעכב את הליכי פשיטת הרגל עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין – ואולם בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ב' טאובר ) דחה את בקשתו (ראו: החלטה ב-פש"ר 45291-11-11, מתאריך 3.12.2012). למיטב הידיעה, המבקש לא השיג על החלטה זו (שהינה "צו בפשיטת רגל" הניתן לערעור בזכות – ראו: עניין משולם והאסמכתא המובאת שם בפיסקה 5), ואף לא השיג על צו הכינוס שהוצא כנגדו.

בנסיבות אלו (שלא הוזכרו על ידי המבקש בגדרי הבקשה שלפני) – אין זה ראוי לאפשר למבקש "לפתוח" מחדש עניין שהוכרע על ידי בית המשפט של פשיטת הרגל, "בדרך עוקפת" – באצטלא של בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אשר מונחת לפתחו של בית משפט זה בחלוף למעלה משנתיים לאחר שזה ניתן (וכשנה לאחר שהוגשה הבקשה למתן צו כינוס כנגד המבקש).

16.

זאת ועוד – אחרת. בענייננו ניכר בעליל כי תכליתה העיקרית של הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הינה למנוע את מימוש החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד בחיפה בדבר העמדתה של המשכנתה למכירה חוזרת. על כך תעיד (לצד נימוקי הבקשה שבהם נאמר הדבר באופן מפורש), גם העובדה שאף לאחר שבא-כוחו של המבקש הבהיר למרשו (בעקבות הערותיו של בית משפט זה בדיון שהתקיים בערעור בתאריך 1.7.2013) את הסיכון שבפניו הוא עלול לעמוד באם יידחה ערעורו – השתהה המבקש במשך כ-6 חודשים נוספים עם הגשת הבקשה שלפני, עד אשר ניתנה החלטתו הנ"ל של בית המשפט המחוזי הנכבד.

דא עקא, משנדחתה (בתאריך 21.1.2014) בקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי הנכבד – שוב אין מקום "לערער" עליה בדרך עקלקלה.

17.

יתר על כן – אין להתעלם מן העובדה שמאז "זכייתו" של המבקש בהתמחרות (בחודש ספטמבר 2010), הוא לא שילם את התמורה בעד רכישת המשכנתה, אלא העדיף, מטעמיו שלו, כי המכר יעוכב בהסכמה, כך שמכירתה לו – לא תשתכלל. הנכס שאת מימושו עותר המבקש לעכב (למעשה) הינו, איפוא, בשלב זה עדיין נכס של המשיבה – ולא של המבקש. במצב הדברים האמור, ומאחר שמדובר בנכס עסקי – להבדיל מנכס המשמש למגוריו של המבקש – נוטה "מאזן הנוחות" בין הצדדים לטובת המשיבה ונושיה, ולא לטובת המבקש. ראו לעניין זה את הדברים הבאים שנפסקו ב-בש"א 4645/91 כובשי נ' בנק הפועלים בע"מ (3.11.1991):

"מקום שאין ידי הנתבע-המערער להוכיח קיום עילה מוצדקת לעיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן נגדו, אין, בדרך כלל, גם בקיומה של בטוחה לפרעונו של החוב הפסוק כדי לשנות את פני הדברים. הלוא בידי כל זוכה לפי פסק-דין לרדת לנכסי החייב ולגבות מהם את חובו; ואין הדעת נותנת, שמזוכה בעל בטוחה יימנע מלעשות כן דווקא ביחס לנכס שהחייב העמיד לו כבטוחה. וגם המקרה בו שיעבד החייב נכס עסקי איננו יוצא מכלל זה, שכן, משהעמיד החייב נכס עסקי שלו כבטוחה, יקשה עליו להישמע בטענה, שמימוש הבטוחה עלול להסב לו נזק חסר תקנה".

(וראו גם: ע"א 214/88 טוויל נ' דויטש , פ"ד מד(3) 752 (1988)) .

18.

מעבר לאמור לעיל – עיכוב ביצוע, שבגדרו כרוך עיכוב מימושה של בטוחה המצויה בידי הזוכה, מותנה בכך שהדבר לא יסב לזוכה נזק ולא יגרע מסיכוייו להיפרע מן הבטוחה. בדיון שהתקיים בערעור בתיק זה בפני הרכב, בתאריך 1.7.2013, הצהיר בא-כוחו של המבקש כך: "לאחר ששוחחתי עם הלקוח שלי, אין לו אפשרות כספית מעבר לסכום שהוצע בבית המשפט המחוזי במסגרת המשכנתה ומכירת הבטוחות" (ההדגשה שלי – ח"מ ). סכום זה הינו נמוך באופן משמעותי מהערכות שווי הנכס על פי חוות דעת שמאית עדכנית ואף מההצעה האחרונה שהוצעה, לאחר שתשלום התמורה בעד רכישת המשכנתה עוכב (בהסכמה) זמן רב ומכירתה למבקש לא הושלמה. החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד המורה על עריכת מכירה חוזרת של המשכנתה ניתנה גם על בסיס נתונים אלה, ולא הסתמכה באופן בלעדי על העובדה שהוצא כנגד המבקש צו כינוס. לנוכח דבריו של ב"כ המבקש בדיון בערעור (לעיל) נראה שלפנינו סיטואציה הדומה למקרה שבו "עיכוב מימוש הבטוחה עלול לגרום לזוכה נזק במובן זה שייגרעו סיכוייו להיפרע מהבטוחה באותה המידה גם אם יורשה המימוש בסופו של חשבון" (כדברי הנשיא א' ברק ב-רע"א 5368/01 יהודה נ' תשובה , פ"ד נח(1) 214, 221). שכן בהעברתה של המשכנתה למבקש, בהינתן הערכות השווי העדכניות לגבי הנכס וקיומה של הצעה גבוהה יותר מהצעתו של המבקש – יש משום גרימת נזק למשיבה ולנושיה, הממתינים למימוש הבטוחות זמן רב. בפרט נכונים הדברים שעה שהמבקש לא הציע כל בטוחה טובה אחרת אשר תבטיח כי המשיבה ונושיה לא יינזקו כתוצאה מעיכוב ביצועו של פסק הדין – מה גם שפסק הדין מטיל על המבקש חיוב כספי העולה על שווי הבטוחה ומשקף את ההפרש שבין שווי חובם של האחים טנוס למשיבה, לבין ערך המקרקעין.

19.

די בכל האמור לעיל כדי להביא לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, מבלי שאדרש לסיכויי הערעור (שכן סבורני כי לא ראוי שאביע את דעתי לגופו של עניין, בשעה שהרכב של בית משפט זה החל לדון בערעור).

20.

הבקשה נדחית איפוא. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה 1 בסך של 10,000 ש"ח.