ע"א 2571/22 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה מטעם המערערת 2, לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 6.10.2021, של פסק הדין המשלים מיום 21.3.2022, ושל הפסיקתה מיום 11.4.2022, בת"א 10977-11-14 (השופט ר' יעקובי ), שבהם נקבע סכום הפיצוי הכספי שעל המערערים לשלם למשיבים.

רקע עובדתי ופסקי הדין של בית המשפט המחוזי

2.

ביום 12.9.2013 נפגעה המשיבה 1 בתאונת דרכים קשה, בעקבותיה נותרה במצב וגטטיבי ('צמח') לדאבון הלב, ונקבעה לה נכות צמיתה בשיעור של 100%. המשיבה 2 היא אמה של המשיבה 1, והאפוטרופסית שלה, יחד עם המשיב 3. המשיבים 6-3 הם בניה של המשיבה 1, והיו בני 22, 19, 15 ו-11 בהתאמה במועד התאונה. המשיב 7 הוא בעלה לשעבר של המשיבה 1 ואביהם של המשיבים 6-3. בני הזוג התגרשו פרק זמן קצר לפני קרות התאונה, המשיבים 6-3 התגוררו בביתו של האב, והיו בחזקתו.

3.

בעקבות התאונה, הגישו המשיבים תביעה לפיצויים, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, נגד המערערים – הנהג הפוגע וחברת הביטוח שלו. בין היתר, תבעו המשיבים 6-3 פיצויים כנפגעים משניים מן התאונה, מכוח ההלכה שנקבעה ברע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון דהאן , פ"ד מד(3) 397 (1990) (להלן: הלכת אלסוחה ). המשיב 7 תבע פיצויים, הן כמיטיב נזקה של המשיבה 1, בגין חלקה בטיפול במשיבים 6-3 וההוצאות הכרוכות בכך, הן כמיטיב נזקם של המשיבים 6-3, עבור טיפולים נפשיים וטיפולי הדרכה הורית.

4.

בית המשפט המחוזי חייב את המערערים בתשלום פיצויים למשיבים כולם. הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה רק לגבי סכומי-הכסף שנפסקו לטובת המשיבים 7-3; אתמקד אפוא בהם: בפסק הדין מיום 6.10.2021, נקבע כי המשיב 7 זכאי לפיצוי בסך של 120,000 ₪, בגין "מה שנוגע לטיפול בילדים [...] הן בקשר לטיפול שנתן הוא להם במקום האם, הן בהיותו מיטיב נזק בקשר לתשלומים עבור טיפולים נפשיים שקיבלו הילדים (תוך מניעת כפילות עם הפיצוי לילדים), הן בנוגע לייעוץ הורי שנטל" . באשר למשיבים 6-3, חוות דעת פסיכיאטריות משנת 2017, שהוגשו על-ידי מומחית מטעם בית המשפט, העמידו את שיעור הנכות – שנגרמה לכל אחד מהם בעקבות מצבה של אמם, התלויה בין חיים למוות – על 15% נכות צמיתה. בשנת 2019 ניתנה חוות דעת משלימה מטעמה של המומחית, ובה צוין כי מצבם אינו שונה מזה שתואר בחוות הדעת הראשונות. בהתחשב בכך, בנוגע לשאלת תחולתה של הלכת אלסוחה בעניינם, קבע בית המשפט המחוזי, כי אמנם מדובר במקרה גבולי, אך "התמונה הכוללת המתקבלת היא כי לתאונה הקשה שבה מדובר יש לגבי כולם השלכות משמעותיות מאד, המצדיקות הכללתם במעגל הזכאים לפיצויים" . בפסיקתה מיום 11.4.2022, נקבע כי הפיצוי עבורם יעמוד על סך של 579,873 ₪ למשיב 3, 519,778 ₪ למשיב 4, 484,657 ₪ למשיב 5, ו-430,224 ₪ למשיב 6.

ביום 13.4.2022 הגישו המערערים ערעור על פסק הדין. יחד עם הערעור, הגישה המערערת 2, המאגר הישראלי לביטוחי רכב (להלן: הפול ), בקשה "לעיכוב ביצוע כל הסכומים שנפסקו למשיבים (7-3)" , היא הבקשה שלפנַי.

עיקרי טענות הצדדים

5.

הפול טוענת בבקשתה כי סיכויי הערעור – גבוהים מאוד, שכן "בהתאם לחוות הדעת שניתנו והעדויות, הרי שלא מתקיימת הלכת אלסוחה בעניינם של המשיבים 6-3" . לשיטתם, התנאי הרביעי בהלכת אלסוחה , העוסק במהותו ובחומרתו של הנזק הנפשי, איננו מתקיים במקרה זה, "שעה שהוכח כי לנכות הרפואית שנקבעה אין כל השפעה על תפקודם של המשיבים [6-3], מה עוד שהיא לכשעצמה [...] אינה מזכה בפיצוי" , שכן "נכות בשיעור של 15% אין בה כדי לזכות בפיצוי" . עוד טוענת הפול, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. כך לדידה, לנוכח מצבם הכלכלי ה "דחוק ביותר" , אין למשיבים "אמצעים שיכולים להבטיח את גביית הסכום ככל שה[מערערים] [יזכו] בערעור[ם]" . מכאן, ש "קיים חשש ממשי לכך שלא [תוכל] לגבות את הסכומים שנפסקו אם ישולמו" , וייגרם לה "נזק בלתי הפיך" .

6.

המשיבים, מנגד, מתנגדים לבקשה. לשיטתם, סיכויי הערעור "אינם טובים כלל ועיקר" . כך, לגבי המשיב 7, טוענים המשיבים כי טענות הפול כלל אינן רלבנטיות, שכן הפיצוי לא נפסק לטובתו מכוח הלכת אלסוחה , אלא "בשל אובדן שירותי אם בכל הקשור לטיפול בילדיהם המשותפים" . באשר למשיבים 6-3, נטען כי אין לקבל את טענת הפול לאי-התקיימותו של התנאי הרביעי להחלת הלכת אלסוחה , שכן "הוכח כי ל[משיבים 6-3] פגיעה של ממש בכל מישורי החיים, כתוצאה ישירה מהתאונה של אמם. פגיעה זו באה לידי ביטוי של ממש ביכולתם להשתלב בחברה הן מבחינה משפחתית, הן מבחינה זוגית, הן מבחינה חברתית, הן מבחינה לימודית והן מבחינת יכולת ההשתכרות שלהם" . המשיבים מוסיפים וטוענים, כי אופן ישׂוּם התנאי הרביעי, הוגמש עם התפתחות ההלכה לאורך השנים, ונקבע כי גם מקרים גבוליים של 15% נכות, עשויים לבוא בגדרה של הלכת אלסוחה . בהתייחס למאזן הנוחות, הרי שלשיטת המשיבים, גם הוא נוטה לטובתם, שכן המערערים "לא הוכיחו כי המשיבים 7-3 מצויים בקשיים כלכליים כלשהם, לא כל שכן כאלה שיש בהם כדי לבסס חשש ממשי של היעדר יכולת החזר פיצוי כספי" . יתר על כן, טוענים המשיבים, כי בניגוד לטענת הפול שלפיה סכומי הפיצוי שנפסקו גבוהים יחסית, ומצדיקים את עיכוב הביצוע, "הרי שמדובר בסכומים צנועים של כמה מאות אלפי ₪ לכל אחד מן המשיבים" .

7.

בהחלטתי מיום 16.5.2022 הצעתי לצדדים "להודיע האם נתונה הסכמתם לכך שביצוע פסק הדין – יעוכב בחלקו, כדלהלן: 5% מתוך הסכומים שנפסקו לטובת המשיבים 3-6, כולל 5% משכר טרחת עו"ד – ישולמו לאלתר, והיתרה תופקד בקופת בית המשפט עד להכרעה בערעור. מנגד, הסכום שנפסק לטובת המשיב 7, כולל שכר טרחת עו"ד – ישולם באופן מיידי" . המערערים הסכימו למתווה, אך המשיבים – סירבו; משכך, הגיעה עת הכרעה.

דיון והכרעה

8.

לאחר שנתתי דעתי על טענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להתקבל בחלקה. כידוע, נקודת המוצא היא, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (סעיף 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). עם זאת, גורלה של בקשה לעיכוב ביצוע , נגזר בסופו של דבר על-פי שניים אלו: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות; היחס ביניהם הוא של 'מקבילית כוחות', אך הבכורה נתונה לשיקולי מאזן הנוחות (ע"א 3321/21 ורד נ' בן ברון , פסקה 5 (15.6.2021)). כפועל יוצא, מקום בו בפסק דין המטיל חיוב כספי גרידא עסקינן, "הנטייה היא בד"כ שלא להיעתר לבקשה, וביצועו של פסק הדין הכספי –

יעוכב רק במקרים חריגים ונדירים שבהם יעלה בידי המבקש להוכיח כי הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו מהמשיב, אם ערעורו יתקבל, או כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך" (ע"א 9128/11 טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ , פסקה 13 (25.2.2014)). עוד נקבע בפסיקה, כי "גובה הסכום שנפסק לטובת המשיב הינו שיקול בהערכת הקושי בהשבתו במקרה שפסק הדין ייהפך בערעור"

(ע"א 9784/05 עיריית תל אביב-יפו נ' גורן , פסקה 7 (1.12.2005)).

9.

לפני שאגש להכרעה בעניין שלפנינו, אעמוד על נקודה כללית לגבי מאזן הנוחות, בבקשות לעיכוב ביצוע חיוב כספי. יושם אל לב, כי מקום בו סכום החיוב הכספי שנפסק על-ידי הערכאה הדיונית הוא בשיעור גבוה יחסית, ויכולת ההחזר של הזוכה מוטלת בספק, הרי שמאזן הנוחות יוצר מעין 'פרדוקס': מחד גיסא, ככל שיכולת ההחזר נמוכה – ומטה את הכף לטובת החייב, המבקש לעכב את ביצוע התשלום – גוברת ההיתכנות לכך שהזוכה נמצא בקשיים כלכליים, וזקוק לכסף לצורך שמירה על רווחה אישית סבירה, ויש בכך כדי להטות את מאזן הנוחות דווקא לטובתו של הזוכה. מאידך גיסא, ככל שיכולת ההחזר של הזוכה גבוהה, יש בכך כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתו, אך במקביל, אם בעל נכסים הוא, הרי שהוא אינו זקוק לכסף בדחיפות, ויש בכך כדי להטות את מאזן הנוחות דווקא לטובת החייב. כך, כל אחד מן הצדדים, בבואו לבסס טענה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, אוחז במעין 'חרב פיפיות'. כל טענה עשויה למשוך לכיוונים מנוגדים, ועלולה להטות את הכף דווקא לכיוון ההפוך.

10.

מכאן – לענייננו. אפתח בסיכויי הערעור: מבלי לטעת מסמרות, די לי אם אומר, כי תשובה לשאלה האם העניין שעל הפרק נופל לגדרי הלכת אלסוחה – אינה פשוטה כלל ועיקר. די בכך כדי להעביר את מרכז הכובד לעברו של מאזן הנוחות. נפנה לבחון אפוא את מאזן הנוחות. תחילה, יש להבחין בין עניינם של המשיבים 6-3, לבין המשיב 7. מאזן הנוחות בעניינו של המשיב 7 – נוטה במובהק לטובתו. ראשית , לפי המסמך העדכני ביותר שצורף לתגובת המשיבים, הכנסתו בשנת 2016 עמדה על סך של 458,262 ₪. משלא הוצגה כל ראיה לשינוי מהותי במצבו התעסוקתי, ברי כי אין חשש ממשי לגבי יכולת ההחזר שלו. שנית , סכום הכסף שנפסק לטובתו – אינו גבוה יחסית (120,000 ₪), ומקטין את החשש מפני אי-יכולת החזר. שלישית , כפי שטוענים המשיבים, גם קבלת הערעור לגבי תחולתה של הלכת אלסוחה , לא תחייב את המשיב 7 להחזיר את סכום הכסף כולו, שכן חלק ממנו נפסק בגין היותו מיטיב נזקה של המשיבה 1; לא בגין הטבת נזקם של ילדיו, המשיבים 6-3, שגורלם תלוי ועומד בהחלתה של הלכת אלסוחה . נוכח כל האמור, אין הצדקה לעכב את ביצוע התשלום שנפסק לטובתו; לא היה מקום להגיש את הבקשה בעניינו מלכתחילה.

11.

שונים הם פני הדברים, ביחס למשיבים 6-3. בחינת טענות הצדדים לגביהם, במישור מאזן הנוחות, ממחישה היטב את ה'פרדוקס' שהוצג לעיל. כך, בידה האחת טוענת הפול, "כי מצבם הכלכלי של המשיבים, כפי שהוכח במהלך המשפט דחוק ביותר, וקיים חשש של ממש שלא ניתן יהיה להיפרע מהם את הסכומים שאת ביטולם מבקשים בערעור" ; בד בבד, טוענת הפול, כי "תפקודם של כלל המשיבים הוא מיטבי, ואין הם נזקקים לפיצוי כדי לכלכל את חייהם" . המשיבים, מנגד, לא טומנים ידיהם בצלחת, וממחישים את צדו השני של הפרדוקס. טענתם הכללית היא, כי "איש מהם אינו מצליח ליזום פעילות כלשהי (חברתית, תעסוקתית, זוגית וכו') ובשלב זה, למרות שחלקם כבר אנשים צעירים, אין לאיש מהם תוכניות עתידיות כלשהן ואיש מהם אינו מסוגל לעמוד בזכות עצמו" . גם טענותיהם הפרטניות, ביחס לכל אחד מהילדים, מנסות לשדר מסר דומה. כך למשל, בנוגע למשיב 3 נטען, בין השאר, בהתבסס על חוות הדעת הפסיכיאטרית, של מומחית בית המשפט, כי חרף היותו בן 28, הוא עובד תמורת שכר זעום, ואינו מסוגל לממן את מגוריו. הרושם המתקבל אפוא, הוא של קשיים תעסוקתיים וכלכליים, עד כדי שעיכוב ביצוע התשלום עלול לפגוע ברווחתם של המשיבים. יחד עם זאת, בחדא מחתא, טוענים המשיבים כי אינם מצויים בקשיים כלכליים, ודאי לא כאלו המעיבים על יכולת ההחזר שלהם. עינינו הרואות, בניסיונם להתמודד עם ה'פרדוקס', אוחזים הצדדים את החבל משני קצותיו; טיעוניהם מכילים סתירה פנימית, אולי גם קורסים לתוך עצמם.

12.

עמדנו על טיבו של הפרדוקס. הדרך להיחלץ ממנו, היא לפסוע בשביל הזהב, בדרך האמצע, ולעכב את ביצוע התשלום באופן חלקי. כך, מאזנים אנו בין הנטיות המנוגדות, ומממשים את התכליות הניצבות בבסיסן, ולוּ באופן חלקי. עיכוב ביצוע חלקי, תוך תשלום חלק מהסכום שנפסק, בהתאם לנסיבות, מפחית את החשש שמא לא יחזירו המשיבים את סכום הכסף במידת הצורך, וממילא מקטין גם את 'תוחלת הנזק' של הפול (המוגדרת כמכפלת הסכום בהסתברות ההחזרה). בד בבד, אותו סכום חלקי יבטיח שהמשיבים 6-3 לא יינזקו בטווח הקצר מחמת עיכוב מלוא התשלום. זאת, בפרט בהתחשב בכך שחלק משמעותי מן הפיצוי, נפסק במבט צופה פני עתיד.

13.

אלו הם הנימוקים שעמדו בבסיס הצעתי, להסכים על עיכוב ביצוע חלקי, ולייתר את הצורך בהכרעה. הדבר לא הסתייע, לא היה מנוס מליתן הכרעה שיפוטית; אך השורה התחתונה – נותרה על מכונה.

14.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת באופן חלקי, כדלהלן: 5% מתוך סכומי-הכסף שנפסקו לטובת המשיבים 3-6, כולל 5% משכר טרחת עו"ד – ישולמו לאלתר, והיתרה תופקד בקופת בית המשפט עד להכרעה בערעור. מנגד, סכום הכסף שנפסק לטובת המשיב 7, כולל שכר טרחת עו"ד – ישולם באופן מיידי.

בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.