ע"א 1146/08 אשרף קאולה נ. אהרון ידגר

בפניי בקשה לעיכוב ביצועו של צו כינוס נכסים שניתן כנגד המבקשת בהחלטת בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו (פש"ר 4967/06) מיום 7.2.2008 (כבוד סגנית הנשיא ו' אלשיך ).

המבקשת חתמה על הסכם הלוואה וערבות לטובת המשיב 1, לפיו הלווה המשיב 1 סכום כסף לבנה של המבקשת ואילו המבקשת ובעלה היו ערבים לסכום (להלן:

הסכם ההלוואה ). בהסכם נקבע גם שימשכנו הם את זכויותיהם בדירה בבאר שבע לטובת המשיב 1 כך שתינתן לו הזכות לרשום הערת אזהרה בעניין ואף יוותרו על ההגנות השונות המצויות בחוק בעניין מימוש משכון מעין זה.

המשיב 1 המחה חלק מזכויותיו בעל פי ההסכם למשיב 2 (להלן: המשיבים ). משלא פרע הבן את ההלוואה שניתנה לו הגישו כל אחד מן המשיבים תביעה בסדר דין מקוצר נגד החייבת. כנגד החייבת ניתנו שני פסקי דין בתביעות אלו משלא הגישה היא בקשות לרשות להתגונן (א' 39388/03 ו- א' 12808/03).

לאחר שהמשיבים פתחו בהליכי הוצאה לפועל, הגישה החייבת בקשה לביטול פסקי הדין שניתנו כנגדה וכן בקשה לרשות להתגונן בכל אחת מן התביעות. בתיק שנפתח על ידי המשיב 2 נדחתה בקשתה, אך בתיק שנפתח על ידי המשיב 1 נתקבלה הבקשה והתיק המשיך להתברר בבית משפט השלום. בינתיים, נתברר כי ניתן פסק דין כנגד המבקשת אף בעניין זה והיא הגישה לגביו ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"א 3617/07) שככל הנראה טרם ניתנה בו הכרעה.

בשנת 2004, נפטר אחיה של המבקשת אשר היא ואחותה היו יורשותיו על פי דין. לאח היו מספר נכסי מקרקעין. המבקשת הגישה בקשה להסתלקות מירושת אחיה לטובת האחות האחרת. הבקשה נתקבלה על ידי רשם הירושות וביום 16.1.2005 ניתן צו ירושה על פיו האחות האחרת היא היורשת היחידה של האח.

יצוין, כי במסגרת הליכי הוצאה לפועל שניהלו המשיבים נגד המבקשת בשנת 2006 הצהירה היא כי איננה יכולה לשלם את חובה, כי היא חדלת פירעון וכי הוצאותיה עולות על הכנסותיה.

בהמשך לדברים אלו שלחו המשיבים למבקשת התראת פשיטת רגל על פי הוראות סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל ). המבקשת הגישה התנגדות להתראה (בש"א 23575/07) וביום 17.1.2008 נדחתה התנגדותה (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר ), זאת לאור פסק הדין שניתן כנגדה בתיק א' 39388/03 כאמור

ותוך שנדחו טענותיה כי הסכם ההלוואה יצר רק ערבות חפצית, היינו משכון על הדירה, ונקבע כי ההסכם קבע גם ערבות אישית של המבקשת. החלטה זו היא נשוא ערעור המבקשת בע"א 1146/08.

במקביל להליך זה פנו המשיבים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבקשה כי יינתן צו לאיסור דיספוזיציה ולמינוי כונס נכסים זמני על אותם נכסים שהיו בירושת האח ואשר נרשמו כאמור על שם אחותה של המבקשת לאחר שזו הסתלקה מהירושה (בש"א 12733/06). בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא ו' אלשיך ) נעתר לבקשת המשיבים בהחלטה מיום 7.2.2008. בגדר ההחלטה ציין בית המשפט המחוזי כי הוא סומך את החלטתו על כך שהתנגדות המבקשת להתראת פשיטת הרגל שהוצאה לה נדחתה, ועל כך שזו הצהירה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל כי היא חדלת פירעון וכי הוצאותיה עולות על הכנסותיה. כן ציין בית המשפט המחוזי כי החייבת מיצתה כל הליך אפשרי לדחיית מתן צו הכינוס תוך שלא עמדה בתנאים שנקבעו בהחלטות קודמות ותוך זלזול במשיבים ובהחלטות בית המשפט כאשר מלכתחילה היה ברור כי אין בסיס להתנגדותה. החלטה זו

היא נשוא ערעור המבקשת בע"א 2340/08.

יש להוסיף כי בקשה שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לעיכוב ביצוע ההחלטה (בש"א 8026/08) נדחתה אף היא

ביום

1.9.2008 (כבוד סגנית הנשיא ו' אלשיך ). בהחלטה חזר בית המשפט המחוזי על ביקורתו כלפי המבקשת כלעיל. לגופו של עניין קבע בית המשפט כי סיכויי הערעור של המערערת הינם קלושים לטעמו וכי אין לקבל את טענתה כי די בכך שהערעור אינו מופרך מיסודו. כן נקבע כי אף בחינת מאזן הנוחות בעניין אינו נוטה לטובת המבקשת היות והנזקים להם היא טוענת, היינו החשש מתביעות רבות של צדדים שלישיים בהם שוכרי נכסים נשוא הצו ואחותה של המבקשת, הינם עתידיים ותיאורטיים בלבד ועד להתממשותם עוד ארוכה הדרך.

מכאן בקשת עיכוב הביצוע שלפני.

בגדר הבקשה טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור טובים הם לדעתה וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה ומכאן שיש להיעתר לבקשתה ולעכב את ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי.

בעניין סיכויי הערעור טוענת היא כי, בית המשפט המחוזי למעשה לא התייחס כלל לטענותיה ולהתנגדותה להתראה שנשלחה לה ומכאן שסיכוייה טובים הם. כן טוענת היא, כי בעת הגשת הבקשה לצו כינוס על ידי המשיבים לא היה כנגדה פסק דין או חוב כלשהו, אלא אך תביעה כספית שהתנהלה וטרם הוכרעה. מכאן, שלשיטתה התבססה בקשת המשיבים רק על הסתלקותה של המבקשת מירושת אחיה בשנת 2004, הרבה מעבר לפרק הזמן של שלושה חודשים הקבוע בסעיף 7(3) לפקודת פשיטת הרגל. בעניין הצהרתה לכאורה בהליכי ההוצאה לפועל נטען כי אין אפשרות לראות בהצהרה זו כהצהרת חייב על פי סעיף 5(4) או 17(ב) לפקודת פשיטת הרגל.

בעניין מאזן הנוחות טוענת המבקשת כי ללא עיכוב ביצוע כמבוקש, ייגרם לה ולצדדים שלישיים נזק בלתי הפיך. לשיטתה, מטרתם של המשיבים בנקיטת הליכי פשיטת הרגל נועדו על מנת לאפשר להם לבטל את צו הירושה בעניין נכסי ירושת אחיה, ולהיפרע מהזכויות הנטענות של המבקשת בנכסים. היעתרות לבקשה מעין זו עלולה לטענתה להוביל לכך שקופת הכינוס תהא חשופה לתביעות כספיות שונות על ידי צדדים שלישיים כדוגמת שוכרי הדירות ואחותה של המבקשת. לשיטתה, תביעות אלו ימוטטו אותה כליל. מנגד, למשיבים לא ייגרם לשיטתה כל נזק למעט השהייה מסוימת של פסק הדין ומכאן שמאזן הנוחות נוטה לטובתה.

המשיב 3, הוא הכונס הרשמי, הודיע כי אין לו עניין בבקשה זו.

המשיבים מצידם סומכים ידם על החלטתו של בית המשפט המחוזי. במיוחד מצביעים הם על קביעותיו כי סיכויי הערעור קלושים הם וכי הנזקים הנטענים על ידי המבקשת הינם עתידיים ולכאוריים בלבד. בעניין סיכויי הערעור מצביעים הם על כך שכנגד המבקשת עומדים בשלב זה שני פסקי דין לטובת המשיבים בנוסף להצהרתה כאמור על כי היא חדלת פירעון. יתרה מכך התנגדותה של המבקשת להתראת פשיטת הרגל שהמציאו לה נדחתה לגופה. מכאן שטענותיה כי לא היה כלל מעשה פשיטת רגל מצידה אינן נכונות ואף טענתה כי סיכויי הערעור טובים הן, אין לה בסיס. אף בעניין מאזן הנוחות טוענים הם כי עיקר הנזקים להם טוענת המבקשת נגזרים מהנחה כי אכן תבוטל הסתלקותה מירושת אחיה. לטענתם, אף שאין מוכחש כי זו כוונתם, מצוי הליך זה רק בראשיתו וגם במסגרתו תהה עוד הזדמנות למבקשת לשטוח טענותיה בפני בית המשפט של הכינוס. משכך אין בנקודת זמן זו ממש בטענותיה כי עצם מתן צו הכינוס יגרום לה לפגיעה שאינה ניתנת להשבה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מן המפורסמות הוא, כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר ה מבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו עליו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ(5) 403 (1997)).

עיון בבקשתה של במערערת מראה כי הנזקים לה טוענת היא, ובגינם מבקשת היא את עיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי, אינם וודאיים כלל ועיקר. למעשה, צפויים הם להתגשם, אף לשיטתה של המבקשת, רק במידה ואכן יוחלט לבטל את הסתלקותה מירושת אחיה בזמן עתידי כלשהו. בדין קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות אלו אין לראות בנזקים לכאוריים אלו משום עילה למתן עיכוב ביצוע בשלב זה. יתרה מכך, טענותיה השונות של המבקשת נגד התנהלות המשיבים, נגד הסכם ההלוואה ובעניין השאלה האם ביצעה היא מעשה פשיטת רגל עליו ניתן לבסס את התראה שהמציאו לה המשיבים, נידונו כבר בפני מספר ערכאות אשר דחו כולן את טענותיה. בנסיבות אלו, אף מבלי להידרש לפרטי הערעור גופו, לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור על פניו גבוהים הם במידה המצדיקה את מתן עיכוב הביצוע.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דינם של המשיבים 1 ו-2 בסך של 5,000 ש"ח.