ע"א 1341/16 אלון אמסטרדמסקי נ. עו"ד אייל אייכל

אין מחלוקת, כי המוצג אשר מתבקשת הוצאתו - העמוד הראשון של נספח 8 לתיק המוצגים והאסמכתאות מטעם המערער - לא הוגש כראיה כדין לערכאה הדיונית. אמנם, לטענת המערער מדובר במסמך המסכם נתונים מתוך מסמכים אחרים אשר הוגשו כראיות לערכאה הדיונית, כלומר - מדובר בסך הכול באמצעי עזר המיועד לנוחות. ואולם בטענה זו, אפילו נכונה היא, אין כדי לסייע למערער. כידוע, הדין מגביל את סוגי המסמכים אותם רשאי בעל דין להגיש לערכאת הערעור לראיות אשר הוגשו כדין לערכאה הדיונית (תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד; וראו גם, הנחיה 7(ב) להנחיות נשיאת בית המשפט העליון מיום 1.11.2010). אין מקום לסטות מן הכלל האמור גם כאשר מדובר במסמך אשר מציג או מסכם נתונים המצויים בראיות שהוגשו כדין לערכאה הדיונית. מסמך שכזה, אשר נערך על ידי בעל הדין, מהווה ראיה עצמאית ונפרדת מן הראיות אשר הוגשו לערכאה הדיונית ואשר את נתוניהן הוא מציג או מסכם. מובן גם, כי לאופן העריכה של הנתונים ולהערות הנרשמות לצדן עשויה להיות השפעה על הנפקות ועל המשקל הניתנים להם (ובענייננו אכן נרשמו הערות כאמור בראש המסמך ובתחתיתו).

יתרה מכך, הכללת מסמך כאמור בתיק המוצגים של ערכאת הערעור עלולה להכשיל את המותב הדן בערעור, אשר עלול לסבור בטעות כי מדובר במוצג אשר עמד לפני הערכאה הדיונית בעת מתן ההכרעה בתובענה. ודוק: אין מניעה כי בעל דין יכלול, במסגרת סיכומיו, סיכום של נתונים הכלולים בראיות אשר הוגשו כדין לערכאה הדיונית. באופן זה יהיה ברור כי מדובר בסיכום אשר נערך על ידי בעל הדין ואשר משקף את עמדתו. אולם הוא אינו רשאי לכלול מסמך שכזה בגדר תיק המוצגים המוגש על ידו בד בבד עם הגשת הסיכומים (ובשולי הדברים אוסיף כי יש בכך אף משום עקיפה של המגבלות הקבועות בצו סיכומי הטענות ביחס להיקף סיכומי הצדדים).

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. המזכירות תוציא מתיק המוצגים והאסמכתאות שהוגש על ידי המערער ביום 24.8.2016 את העמוד הראשון של נספח 8, ותשיב אותו למערער. המערער יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪ לטובת המשיב 1.