ע"א 1445/11 אברהם מרטינז נ. איתן רילוב

מונחות לפניי שתי בקשות מטעם המשיב 1. הבקשה הראשונה היא להגשת ראיות נוספות, והשנייה – לסילוק מוצגים ולמחיקת סעיפים מכתבי הטענות של המערער.

אפתח בבקשה להוספת ראיות חדשות. בקשה זו הוגשה בניגוד להנחיות נשיאת בית המשפט העליון מיום 1.11.2010, המורות כי אין לצרף לבקשה להוספת ראיה את הראיה עצמה, אלא יש לציין את "עיקר מהותה של הראיה". אשר על כן, יש להחזיר למשיב 1 את הבקשה, תוך מתן אפשרות להגישה מחדש בהתאם לדין ולהנחיות.

מכאן לבקשה למחיקת סעיפים ולסילוק מוצגים. בקשה זו נוגעת למסמכים הכלולים בתיק המוצגים (ת/22.1, ת/23, ת/24 ות/25), ולסעיפים בכתבי הטענות המתייחסים למסמכים אלה. המסמכים הנ"ל הם בקשה שהגיש המערער לבית המשפט קמא, להתיר לו להגיש תשובה לתגובה שהגיש המשיב 1 (ת/25), וכן מסמכים שצורפו לבקשה זו. אלא שבית המשפט קמא דחה (ביום 24.8.2010) את הבקשה להגשת תשובה, ולכן, כך טוען המשיב 1, מדובר במסמכים שלא התקבלו בערכאה הדיונית וממילא אין לצרפם לתיק המוצגים בערעור (ואף אין להתייחס אליהם בכתבי הטענות). המערער מצדו טוען כי המסמכים האמורים הוצגו במסגרת ההליך בבית המשפט קמא, וכן הוזכרו במהלך הסיכומים בעל-פה. המשיבים 2 ו- 3 סבורים אף הם כי יש לדחות את בקשתו של המשיב 1.

בתיק המוצגים המוגש בערעור מותר לכלול אך ורק "מסמכים שהוצגו לפני בית המשפט בערכאות הקודמות" (ראו תקנה 437(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; להלן: התקנות ). בהקשר זה נפסק לא פעם כי לגבי מסמכים הבאים להוכיח עניין שבעובדה, רשאי בעל דין לצרפם לתיק המוצגים רק אם התקבלו כדין כראיה בערכאה הדיונית, או לחילופין התקבלו כראיה על-פי החלטה המתירה הגשת ראיות נוספות בערעור (ראו למשל ב"ש 153/06 צביח נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 345 (1986)). ודוק: על-פי תקנה 457 לתקנות, בעל-דין בערעור אינו רשאי להציג ראיות נוספות שלא הוגשו והתקבלו על-ידי הערכאה הדיונית, אלא אם הדבר הותר במפורש על-ידי ערכאת הערעור. לפי הנחיה 7(ב) להנחיות נשיאת בית-המשפט העליון, "לא תהיה בסיכומים בכתב התייחסות לראיה שהגשתה התבקשה ולא ניתן יהיה לצרפה לתיק המוצגים" (ראו ע"א 8320/09 אלחדד נ' שמיר (לא פורסם, 13.12.2010)).

בענייננו, המשיב 1 הציג החלטה מפורשת הדוחה את בקשתו של המערער להגיש את כתב הטענות המסומן בתיק המוצגים ת/25. המערער למעשה אינו חולק על הטענה בעניין זה. בנסיבות אלה, סבורני כי יש טעם בבקשה להוצאת מסמך זה מתיק המוצגים. אשר ליתר המסמכים נשוא הבקשה: המשיב 1 טוען כי המסמכים המסומנים בתיק המוצגים ת/22.1, ת/23, ו- ת/24 לא נכללו בחומר הראיות בערכאה הדיונית: שלושה מן המסמכים צורפו כנספחים לאותו ת/25 שבית המשפט קמא מיאן לקבלו, ומסמך נוסף (אחד משני המכתבים הכלולים ב- ת/23) כלל לא הוגש לבית המשפט. המערער למעשה אינו שולל טענה זו, ובוודאי אינו מוכיח כי המסמכים הנדונים התקבלו וסומנו כראיות. עם זאת המערער טוען כי במהלך הסיכומים בעל-פה בבית המשפט קמא הוא התייחס למסמכים האמורים, וכי בית המשפט אפשר לצדדים להגיש מסמכים ככל שיחפצו (מבלי שהמסמכים סומנו באופן פורמאלי). אין בידי להתייחס לטענה הכללית בעניין אופן ניהול הדיון בבית המשפט קמא, כל שאוכל לומר הוא שהתנאי להכללת מסמכים בתיק המוצגים הוא שמסמכים אלה התקבלו כראיות בערכאה הקודמת, ושאזכור מסמכים בשלב הסיכומים בעל-פה אינו ממלא דרישה זו (מה עוד שעיון בפרוטוקול הדיון מלמד כי המערער לא התייחס בסיכומים לכל המסמכים נשוא הבקשה, וכי כאשר המערער התייחס לראשונה למסמכים המשיב 1 הביע התנגדותו).

לאור המקובץ, אני מורה כדלקמן:

א.

המזכירות תחזיר לידי המשיב 1 את הבקשה להוספת ראיות ונספחיה, והמשיב 1 יהא רשאי להגיש את הבקשה מחדש, בהתאם לדין ולהנחיות, תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו.

ב.

המערער יגיש עד ליום 26.1.2012 סיכומים מתוקנים ותיק מוצגים מתוקן, תוך השמטת המוצגים נשוא הבקשה ואזכורם בסיכומים. הסיכומים המתוקנים ותיק המוצגים המתוקן יבואו במקום הסיכומים ותיק המוצגים שהוגשו ביום 7.12.2011. המערער יהא רשאי להגיש גם בקשה להוספת ראיות, בהתייחס למסמכים שהוצאו מתיק המוצגים.

ג.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ד.

החלטה זו תומצא לצדדים ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.