ע"א 2400/11 יוסף מויאל נ. חברת החשמל לישראל בע"מ

לפניי בקשה לסילוק על-הסף של הערעור שבכותרת נוכח הגשתו באיחור. לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי אמנם באיחור עסקינן. הערעור נסב על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 30.12.2010. פסק-הדין התקבל אצל בא-כוח המערער ביום 3.1.2011 (ראו חותמת "נתקבל" על עותק פסק-הדין שצורף לערעור). משמע הערעור היה צריך להיות מוגש לכל המאוחר ביום 17.2.2011 (בחלוף 45 ימים). אלא שהערעור הוגש רק ביום 27.3.2011.

המערער כלל לא הסביר את האיחור וממילא לא ביקש הארכת מועד. עם זאת, לערעור צורפה החלטה של בית המשפט המחוזי מיום 26.1.2011, שבה נדחתה בקשה שהגישה המשיבה לתיקון פסק-הדין שכן – כך נקבע – לא מדובר בתיקון הבא בגדרי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ). המערער סבור – כפי שעולה מתגובתו לבקשה לסילוק על-הסף – כי חלה במקרה זה הוראת סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט, הקובעת בזו הלשון:

תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת.

אלא שהוראה זו אין בה כדי להועיל למערער. כאמור, במקרה זה נדחתה הבקשה לתיקון פסק-הדין, וממילא אין מדובר במקרה שבו חלה הארכת מועד סטטוטורית לפי הוראת סעיף 81(ג) הנ"ל. ההוראה חלה, על-פי לשונה, בנסיבות שבהן פסק-הדין תוקן , והדבר עולה בקנה אחד גם עם הגיונה של ההוראה ועם התכלית שלא לאפשר לבעל-דין להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת ערעור על-ידי עצם הגשת בקשה לתיקון פסק-הדין (ראו למשל בש"א 8335/98 רשבסקי נ' עמידר סינון והשקיה (לא פורסם, 6.1.2000); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 391-390 (מהדורה עשירית, 2009)).

נותרה אפוא הבקשה החלופית שהגיש המערער, להארכת המועד להגשת הערעור. מתבקשת תגובת המשיבה (שהגישה ערעור שכנגד מטעמה) לבקשה תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. לאחר שאדרש לעניין הארכת המועד תינתן גם החלטה בעניין הוצאות ההתדיינות שלפניי.