ע"א 241-24 ע"א 241-24

1.בקשה לעיכוב הליכי פירוק שיתוף ומימוש מקרקעין המתנהלים בבית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' נאמן) בפש"ר 6001-01-13, עד להכרעה בערעור שהוגש על החלטות שניתנו באותו הליך בימים 9.8.2023 ו-15.9.2023, שבמסגרתם קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב 1 (להלן: הנאמן) והורה על ביטול הענקת זכויות במקרקעין שביצע המבקש לטובת המשיבה 3 (להלן: המנוחה).

2.המבקש הוכרז פושט רגל בשנת 2015. במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ולאחר שהמבקש לא עמד בתכנית הפירעון שנקבעה לו, הגיש הנאמן ביום 8.6.2023 בקשה להורות על ביטול הענקת זכויות שביצע המבקש לטובת המנוחה, גרושתו לשעבר, במקרקעין הידועים כגוש 10394 חלקה 2 (להלן: הנכס), במסגרת הסכם גירושין שנערך בין השניים בשנת 2011. לאחר שהמבקש והמנוחה, באמצעות עיזבונה, לא הגישו את תגובותיהם לבקשה עד למועד שנקבע, קיבל בית המשפט המחוזי ביום 9.8.2024 את בקשת הנאמן. תגובתו של המבקש הוגשה לבסוף, אך נדחתה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 15.9.2023 – הן בשל השיהוי הרב שנפל בהגשתה מבלי שהוגשה בקשה מתאימה להארכת מועד, או בקשה לביטול ההחלטה מיום 9.8.2024; הן לגופה, משנדחתה טענת ההתיישנות שהעלה המבקש במסגרתה. בעקבות החלטות אלו, הגיש הנאמן בקשה לפירוק השיתוף בנכס לקראת מימושו, בקשה שעודנה תלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי.

3.המבקש ערער לבית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי לבטל את הענקת הזכויות בנכס, וכעבור קרוב לחצי שנה, הגיש גם בקשה לעיכוב הליכי פירוק השיתוף בנכס – היא הבקשה שלפניי.

4.המבקש טוען כי סיכויי הערעור טובים. נטען, כי בית המשפט המחוזי הורה על ביטול ההענקה מבלי שהתקבלה תגובתו של המבקש, ומבלי שעיזבון המנוחה צורף לבקשה, וכי הבקשה לביטול ההענקה הוגשה בחלוף מועד ההתיישנות להגשת בקשה מסוגהּ. כמו כן, טוען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, וכי אם הליכי פירוק השיתוף לא יעוכבו, צפויים להיגרם לו ולעיזבון המנוחה נזקים בלתי הפיכים.

5.מנגד, הנאמן והמשיב 2 (להלן: הכנ"ר) טוענים כי דין הבקשה להידחות. לדידם, טענת המבקש לפיה פירוק השיתוף בנכס עשוי לגרום לו לנזק בלתי הפיך נטענה בעלמא, ואף אינה עולה בקנה אחד עם טענות המבקש בערעורו, לפיהן הוא נעדר כל זיקה לנכס. עוד טוענים הנאמן והכנ"ר כי סיכויי הערעור קלושים. הנאמן, מצידו, מדגיש כי טרם ניתנה הכרעה בבקשה לפירוק השיתוף בנכס, ועל כן, מדובר בבקשה תיאורטית לעיכוב החלטה שטרם ניתנה; וכי מכל מקום – הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר. כמו כן, הכנ"ר סבור כי יש מקום להורות על צירוף עיזבון המנוחה להליכים דנן.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הצדדים, מזה ומזה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה שלפניי הוגשה בחלוף כמעט שישה חודשים ממועד הגשת ערעורו של המבקש לבית משפט זה, ומבלי שהמבקש טרח ליתן טעם לשיהוי הכבד בהגשתה; לדידי, די בשיהוי כבד זה כדי ללמד על היעדר נחיצותה של הבקשה, ומטעם זה בלבד דינה להידחות על הסף (ראו: ע"א 4717/22 אלגראבלי נ' עיריית תל אביב, פס' 5-4 (21.11.2023); ע"א 5031/22 הניה נ' עו"ד אסף שמרת- נאמן על נכסי החייב, פס' 6 (9.3.2023); ע"א 10102/16 אדרי נ' מועדון הספורט רמת השרון, פס' 7 (3.1.2017)).

7.הרבה מעבר לנדרש, אציין כי גם לגוף הדברים – איני רואה מקום להיעתר לבקשה. כידוע, על המבקש סעד זמני בערעור רובץ הנטל להוכיח כי סיכויי הערעור טובים, וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתו, כאשר הבכורה ניתנת, ככלל, לשיקולי מאזן הנוחות (ראו, מיני רבים: ע"א 2318/24 עריית חיפה נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל, פס' 17 (2.6.224); ע"א 6204/22 ליכטנשטיין נ' שידורי קשת בע"מ, פס' 11 (26.2.2023)). בהינתן שהמבקש טוען במסגרת הערעור כי הוא נעדר כל זיקה לנכס, אין בידי לקבל את טענתו כי המשך ניהול הליכי פירוק השיתוף בנכס – ממנו הוא 'מתנער' במסגרת הערעור – יגרמו לו לנזקים כלשהם, לא כל שכן לנזקים בלתי הפיכים; לא ניתן לאחוז בשני קצות החבל, מזה ומזה. נוכח מסקנתי זו ביחס למאזן הנוחות, איני רואה צורך להידרש גם לסיכויי הערעור.

8.הבקשה נדחית אפוא בזאת.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

9.בהמשך לאמור בתגובת הכנ"ר, אני מורה למזכירות לתקן את רישום המשיבה 3, כך שתוסר הגדרתה כ"משיבה פורמלית", ויצוין כי מדובר בעיזבונה.