ע"א 2593/15יהונתן כתבן נ. אוצר מפעלי ים בע"מ

השופט מ' מזוז:

1.

עניינו של ההליך שלפנינו בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישו המערערים - בעלי מניות במשיבה 1, אוצר מפעלי ים בע"מ (להלן: אמ"י ) - בעילה של קיפוח בעלי מניות המיעוט. אמ"י, שהתאגדה בשנת 1936 במטרה להקים נמל ימי על רצועת החוף שבצפון העיר תל אביב, הייתה עד לאחרונה ממש חברה בשליטה משותפת של המדינה (המשיבה 2) ועיריית תל אביבי-יפו (המשיבה 3; ולהלן: העירייה ), וכיום היא בשליטתה הבלעדית של העירייה. המערערים, אשר נמנים כאמור עם קבוצת בעלי מניות המיעוט, ביקשו למכור את מניותיהם לבעלת השליטה תמורת שווי הוגן.

בלב הסכסוך בין הצדדים ניצבה מחלוקת בענין המקרקעין השייכים לאמ"י הנכללים בשטח הנמל.

2.

הערעור נדון תחילה לפני הרכב המשנה לנשיאה א' רובינשטיין והשופטים נ'

הנדל ו- צ' זילברטל , ולאחר הדיון הוחלט להשהות את מתן פסק הדין בערעור כדי לאפשר הידברות בין הצדדים במטרה להגיע להסכמות (החלטה מיום 22.2.2016).

3.

ואכן, ביום 15.6.2017 הודיעו הצדדים כי הם הגיעו להבנות שנוסחו כהסדר פשרה וביקשו את אישורו של בית המשפט להסדר זה. ואלה עיקרי הסדר הפשרה:

א.

העירייה תעמיד סכום כולל של כ- 27 מיליון ₪ לרכישת כל מניות קבוצת בעלי מניות המיעוט (63,581 מניות).

ב.

העירייה תשלם עבור כל מניה 426.63 ₪. סכום זה מהווה כ- 77% מהסכום למניה רגילה אחת בחברה ששילמה העירייה למדינה בעד מניותיה (לאחר הפחתת ערכה של מניית היסוד ופרמיית השליטה בחברה).

ג.

לאחר אישור ההסדר יתאפשר לכל אחד מחברי הקבוצה להודיע כי הוא אינו מעוניין שהוראות ההסדר יחולו עליו, בתוך תקופה של 45 ימים (תקופה זו תכונה להלן: תקופת הביניים ).

ד.

בסיום תקופת הביניים יועברו כל מניות חברי הקבוצה לבעלות העירייה, למעט מניות של בעלי מניות שהודיעו כי הם אינם מעוניינים להיכלל בהסדר, כאמור בסעיף קטן (ג).

ה.

ככל שבעתיד יפנה לעירייה בעל מניות שלא נמנה עם בעלי המניות הפורשים, העירייה תשלם לו את התמורה המוסכמת למניה (426.63 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה כדין החל ממועד אישור ההסדר, בכפוף להמצאת מסמכים המעידים על בעלותו. במשך 5 שנים, תפרסם העירייה לציבור, פעם בשנה, מודעה שלפיה בעל מניות שטרם פנה אליה זכאי לקבל תמורה בעד מניותיו.

ו.

גמול לתובעים המייצגים ושכר טרחה - הצדדים מסכימים כי בית המשפט יפסוק לכל אחד מהתובעים המייצגים גמול בסך 100,000 ₪, ולעורך דין המייצג שכר טרחה בסך 2.5 מיליון ₪. שכר טרחה נוסף לעורך דין המייצג בסך 100,000 ₪ ישולם אם לא יפרשו מההסדר בעלי מניות המחזיקים בשיעור של עד 10.5% מסך המניות הרגילות. הגמול ושכר הטרחה ישולמו על ידי העירייה.

4.

ביום 27.12.2017 קיימנו דיון בבקשה, ולאחר ששמענו את הצדדים החלטנו לאשר את הסדר הפשרה, בכפוף לשינוי כמפורט להלן. נטעים, כי הסדר הפשרה גובש בין הצדדים - המערערים והעירייה - לאחר תהליך ארוך, וכי יש בהסדר הפשרה כדי להיטיב עם בעלי מניות המיעוט ביחס ל"קיפאון" במצבם ששרר לאורך השנים. המנגנון שנקבע בהסדר הפשרה - ייחוד הכסף בעד המניות ותשלום לכל בעל מניה שידרוש זאת גם בעתיד, ללא הגבלת זמן - הוא מנגנון הוגן, ראוי וסביר; וגם אם יש יסוד להניח כי בפועל לא ישולם חלק מהכספים משום שחלק מבעלי מניות המיעוט כלל אינו מודע לזכויותיו ( שכן מדובר במניות שנרכשו בשנות ה- 30 ורוב המחזיקים הם למעשה יורשיהם של מי שאינם עוד בין החיים), הישארותו של הכסף ב"ידיים ציבוריות" לצד ההבטחה כי כל בעל מניה שיתבע את זכותו בעתיד יקבל תשלום הוגן, מפיגות את החשש שמא מדובר בהסדר בלתי ראוי.

5.

לצד האמור סברנו, כי על מנת להגשים את מטרתו של הסדר הפשרה באופן טוב יותר יש להאריך את פרק הזמן שבו על העירייה יהיה לפרסם לציבור מודעה בענין הסדר הפשרה. פרק זמן זה יעמוד על 8 שנים ולא 5 שנים, והדברים הם על דעת הצדדים.

6.

אשר לגמול ולשכר הטרחה המוצעים לפי ההסדר. אף שתחת ההנחה כי התשלום בפועל לבעלי מניות המיעוט כקבוצה צפוי להיות נמוך מהסכום שנקבע - 27 מיליון ₪ - אנו סבורים כי בנסיבות המיוחדות של מקרה זה יש לקבל את הצעתם של הצדדים בענין הגמול ושכר הטרחה. הטעם העיקרי לכך הוא המאמץ הרב שהושקע מצדו של בא כוח התובעים המייצגים במשך פרק זמן ארוך במיוחד - 14 שנים מאז הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, מאמץ אשר כלל מהלכים מרובים ובסופו של דבר גם נשא פרי והצליח להביא לסיומן הכולל של המחלוקות בין הצדדים, לרבות אלה החורגות מגדרי ההליך, תוך הבטחה כי כל בעלי המניות יהיו זכאים ליהנות מן ההסדר בעתיד, אם ירצו בכך (למעט אלה שיודיעו בתוך תקופת הביניים כי הם אינם מעוניינים בהסדר).

7.

לבסוף, ראינו מקום לקבוע, כי אישור הסדר הפשרה במסגרת הליך הערעור אינו בא חלף הקביעות שנקבעו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לזכויותיה של המדינה במקרקעין שבמחלוקת (סיכום הקביעות בסעיף 4(ח) לפסק הדין - עמ' 92-34), ואין בפסק דיננו כדי לשנות מקביעות אלה. המשמעות היא כי עם מתן פסק דיננו הופכות הקביעות הללו חלוטות. לנוכח האמור, לא ראינו מקום להיעתר לבקשת המדינה מיום 28.1.2018 המבקשת לבחון אם לחתום על הסדר הפשרה כצד לו. ממילא בקביעתנו זו באה המדינה על סיפוקה ואיננו סבורים כי יש צורך לצרפה כצד להסדר.

8.

אשר על כן, ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסדר הפשרה המתוקן שבין הצדדים (למעט בנוגע לצירופה של המדינה כצד להסדר, אשר ממילא טרם חתמה עליו). הסדר הפשרה המתוקן, שהוגש ביום 29.1.2018, יסומן באות א' ויהווה חלק בלתי נפרד מפסק דיננו.