ע"א 2618/16 מיכאל פורת נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

1.בקשה מטעם המשיבים 5-1 למחיקת ע"א 2618/16 :

א.ע"א 2618/16 מופנה כנגד החלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 3.3.2016 בגדר הליך של בקשה לאישור תובענה נגזרת שהוגשה מטעם המשיב 6 בשמו של המשיב 1 - בנק לאומי לישראל בע"מ - כנגד דירקטורים ומנהלים במשיב 1 ובתאגידים נוספים שבשליטתו (להלן:

התובענה הנגזרת ). בהחלטה קיבל בית המשפט בקשה שהוגשה מטעם המשיבים 5-1 (להלן: קבוצת לאומי ) והורה על מתן צו חוסם האוסר על המערער (להלן: פורת ) להמשיך ולנהל בקשה דומה לאישור תובענה נגזרת אותה הגיש כנגד קבוצת לאומי בארצות הברית, או להגיש בקשה אחרת לאישור תובענה נגזרת כנגד קבוצת לאומי במקום אחר בנוגע לאותה פרשה (להלן: החלטת הצו החוסם ). בגדר הבקשה שלפניי טוענת קבוצת לאומי כי יש להורות על מחיקת הערעור על הסף מן הטעם שהפך תיאורטי ואקדמי. כך, בתמצית, מן הטעם שביום 20.12.2016 הורה בית המשפט בארצות הברית על סילוקה של התובענה הנגזרת מטעם פורת. המשיבים 21-7 תומכים בבקשת הסילוק. פורת, מצדו, מתנגד לבקשה - הן מטעמים דיוניים שונים; והן מן הטעם שלשיטתו הערעור אינו תיאורטי כלל ועיקר, בין היתר מאחר שככל שיבוטל הצו החוסם יוכל לפנות לערכאות בארצות הברית ולבקש את החייאת התובענה מטעמו או להגיש תובענה חדשה.

ב.דינה של בקשת המחיקה להידחות. לעניין זה די בכך, שבהתאם לסדרי העבודה הנוהגים בבית משפט זה טענה בדבר היותו של הערעור "תיאורטי" אינה ממין הטענות אשר מצדיקות סילוק על הסף על ידי רשם בית המשפט, ו"מיקומה הגאומטרי" הנכון הוא במסגרת הדיון בערעור גופו (ראו והשוו למשל, ע"א 7927/14 קרית ספר (דיור מודיעין) בע"מ נ' מדינת ישראל (25.1.2016); רע"א 3720/13 ד.כ. חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ נ' אברהם כהן ושות' חברה קבלנית (בכינוס נכסים)

(23.3.2014); רע"א 8000/06 ביטון נ' חברת העובדים השיתופית הכלכלית בארץ ישראל בע"מ , פיסקה 5 (25.4.2007)). טענותיהם של הצדדים בעניין זה שמורות להם במלואם. נוכח הטעם לדחיית הבקשה לא ראיתי תוחלת בהיענות לבקשת קבוצת לאומי להגיש תשובה לתגובה מטעם פורת.

2.בקשה מטעם פורת לפטור מעירבון בע"א 8250/16 ובקשה מטעם קבוצת לאומי להגדלת העירבון :

א.ע"א 8250/16, שהוגש אף הוא מטעם פורת, מופנה כנגד פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.9.2016 העוסק באישור הסדר פשרה במסגרת שני הליכים שנדונו במאוחד - האחד, התובענה הנגזרת הנזכרת בסעיף 1 לעיל, והשני, תובענה ייצוגית שהוגשה באותו עניין (להלן: פסק הדין ). בפסק הדין אושר הסדר הפשרה בשינוי מסוים, תוך שנדחתה התנגדותו של פורת ושל אחרים להסדר. למען שלמות התמונה אציין כי כנגד פסק הדין הוגשו שני ערעורים נוספים, העוסקים בסכומי הגמול ושכר הטרחה אשר נפסקו על ידי בית המשפט המחוזי (ע"א 8550/16 וע"א 8606/16).

ב.המזכירה הראשית העמידה את העירבון בע"א 2618/16 על סכום של 20,000 ש"ח, וסכום זה אכן הופקד על ידי פורת (ודוק: 20,000 ש"ח ולא 30,000 ש"ח כפי שצוין על ידי פורת). בגדר ע"א 8250/16 העמידה המזכירה הראשית את העירבון על סכום של 40,000 ש"ח. בבקשה אשר הוגשה מטעם פורת ביום 7.11.2016 נטען, כי יש מקום לבטל את דרישת העירבון בע"א 8250/16 ולהסתפק בעירבון אשר הופקד בגדר ע"א 2618/16 ביחס לשני ההליכים (להלן: הבקשה לביטול עירבון ). כך, שכן מדובר בערעורים באותו עניין ובין אותם צדדים, הצפויים להידון יחד ואשר יש לראותם כמכלול אחד. ביום 8.11.2016 קבעתי כי בקשה זו תובא לפניי בסמוך לאחר מתן החלטה סופית בעניין סיווגו של ע"א 2618/16 (אשר לכתחילה הוגש כבקשת רשות ערעור, למען הזהירות).

ג.קבוצת לאומי, מצידה, הגישה ביום 15.2.2017 בקשה להגדלת העירבון בע"א 8250/16 לסכום של 350,000 ש"ח. לטענתה, סכום העירבון שנקבע נמוך בהרבה מן הראוי בנסיבות העניין וזאת בשים לב לשיקולים השונים ובהם שוויו העצום של ההליך (שווי הסדר הפשרה בתובענה הנגזרת עומד על כ-92 מיליון דולר ארה"ב), היקף ההליך, מספר המשיבים והעובדה שהם מיוצגים במסגרת חמש "קבוצות" שונות של באי כוח (ואחת ה"קבוצות" מיוצגת על ידי שני משרדים שונים). קבוצת לאומי הוסיפה והדגישה כי יש לדחות את טענת פורת לפיה ניתן להסתפק בעירבון שהופקד בגדר ע"א 2618/16, וזאת בין היתר מאחר שמדובר בשני ערעורים שונים ונוכח סכום העירבון הנמוך שהופקד בהליך דשם. המשיבים 21-7, המשיבה 22 והמשיבה 23 תומכים בבקשה להגדלת העירבון. פורת מתנגד לבקשה. בין היתר הוא טוען כי קבוצת לאומי מושתקת מלבקש את הגדלת העירבון שלושה חודשים לאחר הגשתה של הבקשה לביטול עירבון. לגופו של עניין נטען כי סכום העירבון שנקבע בע"א 8250/16 ראוי, וזאת בשים לב לגישה הזהירה הנוהגת בכל הנוגע לשיעור ההוצאות המוטלות על מבקש בתובענות ייצוגיות ונגזרות ולכך שבית המשפט המחוזי לא חייב את פורת בהוצאות במסגרת פסק הדין ואף לא במסגרת החלטת הצו החוסם, וכי סך ההוצאות אשר הושתו עליו בהחלטות אחרות שניתנו באותם הליכים עומד על 32,500 ש"ח בלבד.

ד.כפי שנקבע פעמים רבות, תכלית העירבון היא להבטיח את הוצאותיהם של המשיבים בערעור, ככל שייפסקו, ולאפשר להם להיפרע ללא צורך בהליך משפטי נוסף. משכך, ואף זאת נקבע פעמים רבות, גובה העירבון בהליך הערעור נקבע בראש ובראשונה לפי אומדן ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. אומדן זה מבוסס על שיקולים שונים ובהם, בין היתר, מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי מושא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות שבהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת. מדובר, כמובן, באומדן בלבד ולא במדע מדויק (בש"א 367/89

הול נ' דננברג, פ"ד מג (4) 186 (1989); רע"א 7028/00

אי.בי.אי. ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ

(28.10.2001)).

ה.ומן הכלל – לענייננו. אין מקום להסתפק בעירבון בסך 20,000 ש"ח אשר הופקד בגדר ע"א 2618/16 כעירבון ביחס לשני הערעורים שבכותרת. אכן, צודק פורת בהנחתו לפיה שני הערעורים צפויים להידון יחד, ובכך יש משום חיסכון משאבים מסוים אל מול סיטואציה של שני ערעורים הנדונים בנפרד. אף על פי כן, עדיין מדובר בשני הליכים ערעוריים נפרדים אשר כל אחד מהם מעורר סוגיות שונות בתכלית. ברור איפוא, כי היקף ההשקעה הצפוי לשם טיפול בשני הערעורים גדול במידה ניכרת מן ההיקף שהיה מושקע אילו היה נדון רק ע"א 2618/16. כך או כך, לא יכול להיות ספק כי עירבון בסך 20,000 ש"ח רחוק מלהיות עירבון הולם בהתייחס לשני הערעורים גם יחד.

ו.לא מצאתי ממש בטענת פורת המופנית כנגד מועד הגשתה של הבקשה להגדלת עירבון. הבקשה לביטול עירבון הוגשה כאמור ביום 7.11.2016, ולמחרת היום קבעתי כי בקשה זו תובא לפניי בסמוך לאחר מתן החלטה סופית בעניין סיווגו של ע"א 2618/16. החלטה לגבי הסיווג ניתנה ביום 29.12.2016, ואולם מסיבה אשר לא הובררה הדבר לא הובא לידיעתי בסמוך לאחר מכן. לפיכך, המשך הטיפול אירע רק ביום 15.2.2017, עם הגשת הבקשה להגדלת עירבון (ויצוין כי בקשה זו כבר כללה בתוכה התייחסות לבקשה לביטול עירבון). מכל מקום, נוכח האמור בהחלטתי מיום 8.11.2016 רשאית הייתה קבוצת לאומי להבין כי הטיפול בבקשה לביטול עירבון מעוכב וכי היא אינה נדרשת להתייחס אליה, וממילא אף אינה נדרשת לבקש את הגדלת העירבון, עד שתינתן החלטה נוספת בעניין.

ז.לגופה של הבקשה להגדלת עירבון: אכן, יש צדק בטענת קבוצת לאומי כי קיימים שיקולים שונים התומכים בקביעת עירבון על הצד הגבוה. כוונתי בעיקר לשוויו של ההליך, שהינו גבוה ביותר, כמו גם לקיומן של חמש קבוצות משיבים המיוצגות בנפרד. זאת ועוד, גם אם היקף ההליך אינו רחב מאד, בוודאי שלא ניתן לומר כי הוא מצומצם.

עם זאת, לא ניתן להתעלם גם משיקולים המושכים לכיוון השני. לעניין זה אציין את העובדה שחרף דחיית התנגדותו של פורת להסכם הפשרה, בית המשפט המחוזי נמנע מלחייבו בהוצאות בגדר פסק הדין. גם בהחלטת הצו החוסם לא חויב פורת בהוצאות, ואילו בשתי החלטות אחרות אשר ניתנו במסגרת ההליך הוא חויב בהוצאות בסכום מתון. ניתן להניח כי בית המשפט המחוזי ראה לנהוג כך, בין היתר, נוכח מהות ההליך, פערי הכוחות בין הצדדים והרצון להימנע מהרתעת יתר. מדובר בשיקולים רלוונטיים לקביעת גובה העירבון בהליך הערעור, והם מובילים למסקנה כי אין מקום לקבוע עירבון בסכום גבוה מאד, כפי בקשתה של קבוצת לאומי (אולם כמובן שגם אין להימנע כליל מחיוב בהפקדת עירבון. ראו והשוו למשל, ע"א 935/09 מגורים יזום ובניה בע"מ נ' חברת פלא פון תקשורת בע"מ , פיסקה 2 (21.4.2009); ע"א 5018/12 סינבטי נ' לבייב (20.12.2012)).

ח.על רקע האמור לעיל, ומשאיזנתי בין השיקולים השונים הצריכים לעניין והבאתי בחשבון גם את העובדה ששני הערעורים צפויים להידון יחד ואת העירבון אשר הופקד בע"א 2618/16, דומני כי סכום העירבון הראוי בגדר ע"א 8250/16 גבוה במידת מה מן הסכום אשר נקבע על ידי המזכירה הראשית. העירבון יוגדל איפוא ויועמד על סכום של 65,000 ש"ח. לא למותר לציין כי פורת לא הניח תשתית כלשהי לקיומו של קושי כלכלי להפקדת העירבון, וממילא אין מקום להפחית מסכום העירבון הראוי מטעמים של היעדר יכולת כלכלית.

עירבון בסכום האמור יופקד עד ליום 6.4.2017, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה כמקובל. לאחר הפקדת העירבון בע"א 8250/16 יועבר הערעור, יחד עם ע"א 2618/16, ע"א 8550/16 וע"א 8606/15, ליומן בית המשפט לשם קביעתם באותו מועד ולפני אותו הרכב.