ע"א 2875/05 פרי מבח"ר לאריזה וקירור בע"מ נ. יבולי גליל בע"מ

1.המבקשת, חברת פרי מבח"ר בע"מ, חויבה בפסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לשלם למשיבה 1, חברת יבולי גליל בע"מ, סכום של למעלה מעשרה מיליון ש"ח. לאחר ששולם הסכום, שבו רואה המבקשת את תמורתה של עסקה שקשרה עם משיבה 1, עתרה המבקשת כי יותר לה לנכות בגינו מס תשומות. משיב 2, מנהל מע"מ ומכס פתח תקווה, אישר את הדבר ובהתאם חייב את המשיבה בתשלום מס ערך מוסף בגין הסכום שקיבלה לידיה.

2.ערעור שהגישה המשיבה על החלטתו של מנהל מע"מ עודו תלוי ועומד בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, והדיון בו קבוע ליום 23.5.05. המבקשת, בראותה עצמה בעלת עניין בתוצאת הערעור, ביקשה כי יותר לה להצטרף כמשיבה. אולם בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' קרת) דחה את בקשתה, מן הטעם שמדובר בעניין שבין המשיבים לבין עצמם.

3.על החלטה זו שלא להתיר את ההצטרפות הוגש ערעור לבית-משפט זה, ועמו הבקשה שבפנַי, בה עותרת המבקשת לסעד זמני המעכב את הדיון בפני בית-המשפט המחוזי עד שיוכרע הערעור כאן. המבקשת חוששת כי אם לא תיענה בקשתה, עלול קיומו של הדיון בבית-המשפט המחוזי לייתר את ההכרעה בערעור זה.

המשיבים, מצדם, מתנגדים לעיכוב ההליכים. הם תולים את עמדתם בעיקר בכך, שמקומה של השאלה אם הסכום ששולם כלל מע"מ אם לאו, הוא בהליך נפרד, שבינו לבין הערעור על עצם החיוב במס אין ולא כלום. עוד נטען, כי בערעורי מס נודעת חשיבות מיוחדת לשמירה על פרטיות המערער ועל חסיון המידע העלול להתגלות במהלך הערעור, ואף מטעם זה אין להתיר למבקשת להצטרף כצד להליך. משיב 2 אף טוען כי על הבקשה להידחות על הסף, שכן לגרסתו אין היא אלא בקשה לעיכוב ביצועה של החלטתו של בית-המשפט המחוזי, אשר על-פי תקנה 468 לתקנות סדר-הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 יש להגישה, קודם לכל, לבית-המשפט שנתן את ההחלטה.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובותיהם של המשיבים, הגעתי לכלל דעה כי יש להיעתר לה ולהורות על עיכוב ההליכים. ראשית, ברי כי אין מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע, שכן בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי שלא להתיר את ההצטרפות אין מאום הניתן לעיכוב.

שנית, וזה העיקר, על-פני הדברים ואף מבלי שאדרש לסיכויו להתקבל, מייסד עצמו הערעור שהוגש על טעמים הראויים לבחינה. עם אלה נמנים, בין השאר, שאלת הפגיעה הצפויה במבקשת אם יוכרע כי בינה לבין משיבה 1 לא נערכה כל עסקה, כמו גם שאלת יעילותו של ההליך השיפוטי והיכולת לרדת לחקר האמת. ההידרשות לשאלות אלו עלולה להתייתר אם קודם לדיון בערעור יכריע בית-המשפט המחוזי בעניין שבפניו.

איני רואה ממש בטענה, כי צירופה של המבקשת כצד להליך יחייב את בית-המשפט המחוזי להידרש לשאלה אם הסכום ששילמה גילם בתוכו מע"מ, אם לאו. בצדק ציינה משיבה 1 בתשובתה, כי זוהי שאלה נפרדת שניתן יהיה להידרש לה, בהליך נפרד, רק לאחר שתתברר שאלת החבות במס. ואולם, אם ידחה בית-המשפט המחוזי את עמדתו של מנהל מע"מ ויקבע כי לא נערכה כל עסקה, ממילא תיחסם דרכה של המבקשת לנקוט הליך נפרד זה.

עוד מובן הוא, כי למרכיב הדיסקרטיות בשאלות של ערעורי-מס משמעות מעטה בלבד במקרה שבפנינו, בו המבקשת הייתה שותפה מלאה לאירועים בגינם הוגש הערעור על חיובה של משיבה 1 במס.

5.אשר-על-כן, הבקשה מתקבלת. בית-המשפט המחוזי יעכב את הדיון בערעור שבפניו עד להכרעה בערעור שהוגש לבית-משפט זה. בנסיבות העניין, תקבע מזכירות בית-המשפט העליון את הערעור לדיון לכל המאוחר בחודש יולי 2005.

המשיבים יישאו בהוצאותיה של המבקשת בבקשה זו, בסך 2,000 ש"ח כל אחד.