ע"א 3103/11 חיים רוזנברג נ. בולוס גד תיירות ומלונאות בע"מ

ביום 13.3.2011 ניתנה החלטה של בית המשפט המחוזי מרכז, בעניין בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש המערער נגד המשיבות. הבקשה כנגד מקצת מהנתבעים נדחתה, ואילו לגבי היתר – אושרה בעילה של פרט מטעה בתשקיף. בית המשפט הורה על החלפת התובע המייצג. על החלטה זו הוגש הערעור (וכן בקשת רשות ערעור שנמחקה בינתיים – ראו החלטת כבוד הרשמת כהן-לקח מיום 17.7.2011). המשיבים 6-4 – שהם בין הנתבעים אשר לגביהם אושרה הבקשה לתובענה ייצוגית – הגישו (ביום 3.10.2011) ערעור שכנגד. או-אז הגיש המערער את הבקשה שלפניי, להורות על מחיקת הערעור שכנגד על-הסף. בין היתר הוא טוען כי הדרך להשיג על ההחלטה לאשר את התובענה הייצוגית הייתה הגשת בקשת רשות ערעור, ועל כן, משלא עומדת למשיבים 6-4 זכות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי – ממילא אין הם רשאים להגיש ערעור שכנגד.

אפשרתי למשיבים 6-4 להגיש תגובה לבקשה זו, אך הם נמנעו מכך (על אף שהחלטתי מיום 13.11.2011 הומצאה לבא-כוחם עוד באותו יום). מכל מקום, לגוף העניין, הבקשה לסילוק על-הסף – בדין יסודה, ואין לי אלא להפנות להחלטתי בעע"ם 7373/10 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.11.2010), בעניין ה"דו-פרצופיות" של החלטות מסוג זה, ולהחלטת כבוד הרשמת כהן-לקח בבש"ם 7572/10 מדינת ישראל נ' לוי (לא פורסם, 8.11.2011), בעניין היעדר אפשרות להגיש ערעור שכנגד בנסיבות כגון אלה שלפניי (נוכח היעדר זכות ערעור על אותו חלק בהחלטה שבו אושרה התובענה הייצוגית).

לאור האמור, אני מורה על סילוק הערעור שכנגד על-הסף. המשיבים 6-4 יישאו בשכר טרחת עורך-הדין של המערער, בגין הבקשה שלפניי, בסכום של 3,000 ₪.

המזכירות מתבקשת לתייק החלטה זו בתיקי השופטים.