ע"א 3301/08 מנשה פטל נ. עו"ד שמעון אורי

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' שפירא) מיום 25.2.2008, בה אישר בית המשפט את תוצאת ההתמחרות שערך המשיב 1 בקשר עם מכירת חנות.

1.

עניינה של בקשה זו בחנות הנמצאת ברובע היהודי בירושלים, המושכרת מזה כחמש-עשרה שנים למערער ומשמשת כפיצריה. בעלי הזכויות בחנות הם המשיב 2 (להלן: צדוק ) והמשיבה 4 (להלן: שגב ). בין צדוק לשגב קיימים חילוקי דעות לגבי חלקיהם היחסיים בחנות. עקב כניסתה של שגב להליכי פשיטת רגל הורה בית המשפט המחוזי בשנת 2005 על מכירת החנות בשלמותה באמצעות המשיב 1, שהינו הנאמן על נכסי שגב ובעלה שאף הוא נתון בהליכי פשיטת רגל (להלן: הנאמן ), ובאמצעות בא-כוחו דאז של צדוק. בהמשך אישר בית המשפט לנאמן - שמונה גם ככונס נכסים על כלל הזכויות בחנות - לפעול בעניין זה באופן עצמאי (ראו הצו מיום 5.3.2006). בחודש אפריל 2006 קיים הנאמן התמחרות ביחס למכירת הזכויות בחנות, בסיומה הוכרז צדוק כזוכה באופן שאיפשר לו לרכוש את זכויות שגב ולהפוך לבעלים של מלוא הזכויות בחנות, תמורת 356,000 דולר (להלן: ההתמחרות הראשונה ). בדיעבד התחוור לנאמן כי ערב קיומה של ההתמחרות הראשונה הייתה הסכמה נסתרת בין צדוק לבין המשיב 3 (להלן:

כהן ), לפיה צדוק ירכוש את חלקה של שגב בנאמנות עבור כהן, בעוד שההסכמה המדווחת אותה עת הייתה כי צדוק ירכוש את חלקה של שגב בנאמנות עבור המערער. הנאמן עתר, אפוא, לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את אישור המכירה לצדוק וביום 13.6.2007 נעתר בית המשפט לבקשה. בהתאם לכך, התקיימה ביום 10.9.2007 התמחרות נוספת (להלן: ההתמחרות השנייה ). בפתח ההתמחרות השנייה הודיע צדוק כי הוא מתמודד על רכישת זכויות שגב בחנות כנאמן של כהן. יובהר כי ההתמחרות בוצעה לגבי החנות בשלמותה, דהיינו לרכישת חלקיהם של שגב ושל צדוק, ולכך התייחסה הצעתו של המערער. בא-כוחו של צדוק, לעומת זאת, הבהיר בהתמחרות כי "הוא [צדוק] אינו מוכר את זכויותיו לרמי כהן. אברהם צדוק נשאר בעלים של חלק מהותי מאוד בנכס...". בהמשך ציין הנאמן "אם תועלה הצעה מאברהם צדוק היא תיאמר במחיר של מלוא החנות, כשהכוונה היא לשלם את החלק...". דהיינו, צדוק הציע מחיר, בנאמנות עבור כהן, ביחס לחנות כולה, אך בפועל אמור היה כהן באמצעות צדוק בנאמנות לרכוש רק את חלקה של שגב בחנות ואילו צדוק יוותר הבעלים של החלק שלו בחנות. כך, בפועל התמחר צדוק על כל החנות, כאשר ההסכמה היא שאם יזכה בהתמחרות (כנאמן עבור כהן) יצטרך לשלם רק מחצית מן הסכום, כמתחייב ממצב הזכויות בחנות.

בסופה של ההתמחרות השנייה, הייתה הצעת צדוק כנאמן עבור כהן ההצעה הגבוהה ביותר ועמדה על 583,000 דולר, ואילו הצעת המערער עמדה על 582,000 דולר. הנאמן פנה לבית משפט קמא בבקשה למתן הוראות ביחס לזוכה בהתמחרות.

2.

בדיון שהתקיים בבית משפט קמא טענו צדוק וכהן כי יש להכריז על צדוק, בנאמנות עבור כהן, כזוכה בהתמחרות באשר הצעתו היא הגבוהה ביותר. המערער לעומת זאת טען, בין היתר, כי נוכח הפער הקטן בין ההצעות יש להביא בחשבון כי החנות היא מקור פרנסתו, כי הוא יצר לה מוניטין וכן כי נוכח עיקול שהוטל על כספים המגיעים לצדוק, מכירת זכויותיה של שגב לכהן תצריך הליך נוסף של מימוש זכויותיו המקוריות של צדוק בחנות, דבר שייחסך אם המערער יקבע כזוכה בהתמחרות. עו"ד בן ציון ליפשיץ, הוא כונס הנכסים על זכויותיו המקוריות של צדוק בחנות שעוקלו במסגרת תיקי הוצאה לפועל המתנהלים נגד צדוק (להלן: המשיב 5 ), טען כי מכירת החנות בשלמותה למערער תאפשר לנושיו של צדוק להיפרע ממנו ותייתר את הצורך בקיומו של הליך מימוש נפרד ביחס לזכויות צדוק בחנות. עוד טען המשיב 5 כי מתוקף היותו כונס נכסים על זכויותיו של צדוק בחנות הוא מתנגד למכירת הזכויות במתווה אליו מכוונת הצעתו של צדוק. כונס הנכסים הרשמי טען כי הפער שבין ההצעות אינו משמעותי מבחינת קופת פשיטת הרגל, אך בהיבט הציבורי יש לתת משקל למה שאירע בהתמחרות הראשונה ולכך שמכירת החנות לצדוק תקשה על הנשייה ותוביל להליכים משפטיים נוספים.

בהחלטתו מיום 25.2.2008 קבע בית משפט קמא (כב' השופט י' שפירא) כי על הנאמן למכור את החנות לצדוק, בציינו כי ככלל יש להכריז על המציע שהציע את המחיר הגבוה ביותר כעל הזוכה בהתמחרות, אלא אם כן ישנו "שיקול בעל משמעות" להימנע מכך. במקרה דנן, כך קבע בית המשפט, ישנם מספר "וקטורים" שכל אחד מהם מושך לכיוון אחר, אך בסופו של דבר יש ליתן תוקף להצעה הגבוהה ביותר תוך התחשבות בטובת הנושים. בית המשפט הוסיף וקבע כי הנתונים בדבר מיהותם של המציעים היו ידועים טרם ההתמחרות השנייה ואילו סבר בית המשפט שעה שביטל את הזכייה בהתמחרות הראשונה כי צדוק אינו ראוי להשתתף בהתמחרות היה מציין זאת בהחלטתו. כמו כן ציין בית המשפט כי משנקבע שיש לבצע התמחרות נוספת נוצר מצב חדש וכי לשני המציעים אין עדיפות בשל עניינם האישי בנכס. בית המשפט הוסיף וקבע כי בהליך דנן אין משמעות לשאלה האם יהיה צורך בהליכים משפטיים נוספים כתוצאה מכך שצדוק רוכש את מחצית הנכס וכי לא נוצרה מניעה לאשר את זכייתו של צדוק בהתמחרות עקב העיקול שהוטל על זכויותיו. לבסוף דחה בית המשפט, לצורך ההליך שבפניו, את טענת שגב לפיה חלקה בחנות מגיע כדי 60%. בית המשפט אישר, אפוא, את תוצאת ההתמחרות השנייה וקבע כי חלוקת הכספים על-ידי הנאמן תתבצע ביחס של 50% לכל צד.

3.

לאחר מתן ההחלטה הגישו הנאמן ושגב לבית משפט קמא בקשה לעיון חוזר בה, בכל הנוגע לקביעה כי מחצית הזכויות בחנות שייכות לצדוק וכן ביחס לאישור מכירת המחצית הנותרת של החנות לצדוק בנאמנות עבור כהן. המשיב 5 הגיש אף הוא בקשה לעיון חוזר בהחלטה, בה טען כי אם החנות תימכר לצדוק בנאמנות עבור כהן, יעביר צדוק בשם כהן לקופת פשיטת הרגל של שגב 50% מסכום התמורה ואילו מחצית הזכויות בנכס לא תימכר ותיוותר בידי צדוק. על כן, נושי צדוק לא יקבלו כסף בעין כתוצאה מן העסקה ויצטרכו לממש את חלקו של צדוק בחנות בהליכים נוספים

כשהוא תפוס ומושכר לכהן, ועל כן יראו נושי צדוק ברכה מועטה בלבד בהליכים נוספים אלה. בתגובה לכך טענו צדוק וכהן כי הואיל וצדוק רוכש (בנאמנות עבור כהן) את מחצית החנות שאיננה בבעלותו, העובדה שיש כונס נכסים על המחצית שבבעלותו אין לה כל השלכה על הרכישה כאמור, ובוודאי שאין כונס הנכסים יכול להכריז על ביטולה. בהחלטתו מיום 15.12.2008 דחה בית המשפט את הבקשות, בקובעו בין היתר כי מי שהציע את ההצעה הגבוהה ביותר הוא הזוכה בנכס וכי כל הצדדים היו ערים הן למעמדם של המשתתפים והן לתוצאות העשויות לנבוע מהכרזתו של מי שהציע את ההצעה הגבוהה ביותר כזוכה. אשר לטענת המשיב 5 קבע בית משפט קמא בין היתר כי הסמכויות הנתונות לכונס נכסים לפי חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 "אינן מונעות מאדם שלגבי נכס מסוים מונה לו כונס, לרכוש נכס אחר".

4.

המערער הגיש לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו מיום 25.2.2008, אך ביום 5.2.2009 דחה בית המשפט את הבקשה. בהחלטתו קבע בית המשפט כי כבר למעלה משנתיים מעוכבים הכספים המגיעים לצדוק, כי גם קופת פשיטת הרגל ניזוקה מן העיכוב וכן כי המערער מחזיק בנכס ואינו מפנה אותו אף שתקופת השכירות עימו הסתיימה בסוף חודש מאי 2008. בית המשפט קבע אפוא כי הנזק הנגרם למשיבים המתנגדים לבקשה רב לאין שיעור מזה שעלול להיגרם למערער.

5.

ביום 10.4.2008 הגיש המערער ערעור על החלטתו של בית משפט קמא, וביום 16.2.2009 הגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע שבפניי. בבקשה טוען המערער כי השאת התמורה לנושים אינה השיקול היחיד במסגרת מימוש נכס בהליכי פשיטת רגל, כפי שסברו הנאמן וכונס הנכסים הרשמי בבית משפט קמא. המערער מוסיף ומלין על כך שצדוק עשה שימוש בזכות ייחודית ואישית שניתנה לו - להציע הצעה לרכישת חצי מן הזכויות בחנות בלבד - לטובתו של כהן, באופן שהקנה לכהן עדיפות בלתי הוגנת על פני יתר המציעים. כמו כן טוען המערער כי כהן הוא בעלים של בית עסק מתחרה סמוך, אשר מזה שנים מבקש להשתלט על עסקו של המערער המהווה מקור פרנסה למשפחתו, למשפחת אביו ולמשפחת אחיו. זאת ועוד, המערער מדגיש כי חלק ניכר מן התמורה המוצעת עבור החנות משקפת את השקעתו בה ואת המוניטין שנרכש לה והוא מוסיף וטוען כי אם תימכר לו החנות בשלמותה, ייתר הדבר את הצורך בהליכי מימוש נוספים ומיותרים ביחס לזכויות צדוק ויאפשר לנושיו להיפרע ממנו מיידית. המערער טוען עוד כי התנהלותם של צדוק וכהן נגועה בחוסר תום לב מהותי, והוא מצביע בין היתר על כך שרק לאחר שניתן פסק הדין נחשף כי חלק מן התמורה עבור החנות תשולם על-ידי בנו של צדוק והוא גם יירשם כבעלים בחלק יחסי מן הזכויות בה. נסיבות אלה כולן, כך לטענת המערער, מצדיקות מתן עדיפות להצעתו שלו על פני הצעת צדוק וכהן, בפרט בהתחשב בפער הזניח שביניהן. אשר למאזן הנוחות טוען המערער כי כתוצאה ממכירת החנות לכהן יקיץ הקץ על מקור פרנסתו ופרנסת משפחתו המורחבת והמוניטין שנרכש למקום ירד לטמיון. לעומת זאת, לצדוק לא ייגרם נזק כתוצאה מעיכוב הביצוע שכן המערער משלם את דמי השכירות באופן סדיר, ומשכהן לא נטל חלק אישי בהתמחרות הרי שגם אם יש לו אינטרס בתוצאות ההליך אין להביאו בחשבון במסגרת הבקשה דנן. לבסוף מציע המערער כי דמי השכירות שישולמו על-ידו במהלך תקופת עיכוב הביצוע יעודכנו בהתאם להערכת שמאי.

6.

הנאמן תומך בבקשה ומצטרף לטענות המערער רובן ככולן, וטוען כי יש מקום ליתן משקל של ממש לזכויותיהם של נושי צדוק לאחר שהמשיב 5 הודיע כי הוא מתנגד למכר במתווה הכלול בהצעת צדוק. הנאמן סבור כי יש ממש בטענת שגב לפיה חלקה בחנות הוא 60%, ואם תתקבל בקשת רשות הערעור שהגישה בסוגיה זו כי אז יתברר שנמכרו לצדוק רק 50% מתוך 60% מזכויותיה, ויהיה צורך לפתוח בהליך חדש למכירת 10% מהזכויות הנותרות. בנוסף, הנאמן מפרט רשימה של פעולות שתידרשנה לצורך מכירת החנות לכהן אשר לטענתו תרדנה לטמיון אם הערעור יתקבל, ובהן חתימת חוזה מכר, תשלום התמורה, דיווח לרשויות ותשלום מסים, פינוי המערער וציודו וככל הנראה הפיכת החנות לעסק אחר. הנאמן מוסיף וטוען, בניגוד לעמדתו בבית משפט קמא, כי ביצוע פסק הדין לא יביא תועלת לקופת פשיטת הרגל, שהרי אין מקום לחלק לנושים כספים שנתקבלו תמורת מכירה שתלוי ועומד בגינה ערעור. לכן סבור הנאמן שיש לעכב את ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת ערבויות וכן לאפשר למערער להמשיך ולהחזיק בחנות בתנאי שישלם דמי שכירות ריאליים בסכום שייקבע על-ידי שמאי.

7.

המשיב 5 תומך בבקשה ובערעור, וטוען כי הותרת פסק דינו של בית משפט קמא על כנו "מהווה פרס לחוטא" שהרי לא יעלה על הדעת שאדם החב כספים לאנשים כה רבים ימשיך לעשות עסקים, יתחבא מאחורי טיעון כאילו מדובר ב"נכסים נפרדים" ויקשה על נושיו לקבל את המגיע להם ממנו על ידי השכרת חלקו בחנות בשכירות ארוכת טווח. לטענת המשיב 5, פסק דינו של בית משפט קמא מתעלם לחלוטין מהודעתו לפיה הוא חוזר בו מן ההסכמה למכירת החנות כולה במתווה שהציע צדוק, והוא מוסיף ומפנה לטענות הנאמן באשר להליכים הרבים הנדרשים לצורך המכירה ומציין כי ההבדל שבין הצעת המערער להצעת צדוק עומד על כמה מאות בודדות של דולרים נטו.

8.

צדוק, מצידו, מתנגד לבקשה וטוען כי פסק דינו של בית משפט קמא בדין יסודו ואין כל עילה להתערב בו. לטענת צדוק, אם הנזק הצפוי למערער הוא כה רב היה עליו להציע סכום גבוה יותר בהתמחרות, ומכל מקום אין מדובר בנזק בלתי הפיך שכן אם יתקבל הערעור כל שיידרש מן המערער הוא התאמת החנות לצרכיו. צדוק מוסיף וטוען כי נושיה של שגב יינזקו מקבלת הבקשה באשר הם ממתינים למעלה משנתיים לקבלת חלקם מתמורת מכירת החנות, כי לא ברור מה גרם לנאמן לשנות את עמדתו ביחס לנזקי הנושים וכי מכל מקום אין כל מניעה להעביר להם את הכספים שיתקבלו מן המכירה. כמו כן טוען צדוק כי פעולות רבות שמנה הנאמן לצורך מכירת החנות כבר בוצעו, לרבות דיווח לרשויות המס ותשלום חלק ממס הרכישה, ועוד הוא טוען כי חלק לא מבוטל מתמורת הרכישה נמצא בידי הנאמן למעלה משנה וחצי והוא לא מעבירם לקופת פשיטת הרגל או לחלופין משיבם לכהן ולבנו של צדוק. עוד טוען צדוק כי ערעורה של שגב ביחס להיקף זכויותיה בחנות אינו רלוונטי לענייננו (כפי שהמערער עצמו טוען), כי סיכויי ערעורה קלושים, כי טענה זו לא הועלתה במועד וכי מכל מקום צדוק רכש בנאמנות את חלקה של שגב בחנות - יהא חלקה אשר יהא. לבסוף טוען צדוק כי הלכה היא שלא הרי פינוי אדם מדירת מגורים כפינויו מנכס עסקי, וכי למעלה משנה וחצי מחזיק המערער בחנות ללא כל בסיס חוקי או הסכמי.

9.

כהן טוען אף הוא כי דין הבקשה להידחות. לט ענת כהן , זכותו של צדוק להתמודד על רכישת מחצית מן החנות לא הייתה בגדר "זכות ייחודית ואישית" כטענת המערער, אלא נגזרת ברורה מאליה של העובדה שצדוק הוא בעל מחצית הזכויות בה, ומכל מקום צדוק התמחר בפועל על החנות כולה. כהן מוסיף וטוען כי בהתמחרות הראשונה הסכים המערער כי צדוק ירכוש עבורו את החנות בנאמנות וקשה להלום כי מי שנהג כך בעבר טוען כיום כי דבק פסול בהתנהלות כזו. כמו כן טוען כהן כי העובדה שהמערער מחזיק בחנות משך תקופה ארוכה והשביח את המוניטין שלה, אין בה כדי "להפוך סדרי בראשית של התמחרות" תוך פגיעה ביציבות ובוודאות הנדרשות בהליכים מסוג זה והוא מוסיף וטוען כי לחובותיו של צדוק אין כל רלוונטיות לעניין מכירת החנות. עוד טוען כהן כי אין כל בסיס לטענת המערער בדבר חוסר תום הלב שלו ושל וצדוק, שכן הם הודיעו על כך שצדוק רוכש את מחצית החנות בנאמנות עבור כהן וכל המתמודדים בהתמחרות ידעו זאת. כהן מוסיף וטוען כי הוסכם בינו לבין צדוק כי כהן יוכל לבטל את ההסכם אם מחירה של החנות יאמיר מעבר לסכום של חצי מיליון דולר, וכאשר עברה ההתמחרות את הסכום הזה, לט ענת כהן בשל חוסר תום לבו של המערער, נעשתה הפסקה במהלכה הוסכם בין כהן לצדוק כי היתרה מעבר לסכום הזה תשולם על-ידי בנו של צדוק וכי זכויותיו של כהן בחנות תדוללנה בהתאמה. תנאים אלה, לט ענת כהן , אין בהם כדי לשנות בכוח או בפועל את תוצאות ההתמחרות. אשר למאזן הנוחות טוען כהן כי זכותו של המערער כשוכר פגה כבר בשנת 2007; כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה לבית משפט קמא רק חודשיים וחצי לאחר שניתנה החלטתו בתיק ולאחר שכהן הגיש בקשה להורות על פינויו המיידי של המערער מן החנות; וכי מי שהפסיק להתמחר אינו יכול לטעון ברצינות לכך שיש לעכב את זכייתו של חברו. כהן טוען עוד כי המערער לא פירט בתצהירו את הנזקים העלולים להיגרם לו מדחיית הבקשה ולעומת זאת הנזקים שנגרמו לכהן עד היום ואלה שייגרמו לו אם תתקבל הבקשה הם קשים ביותר, לרבות חשש מפני חיסול עסקו שלו, והוא מדגיש כי הוא אמור היה ליהנות מפירות החנות כבר לפני שנה שלמה מה גם שאת הכסף לצורך רכישת החנות נטל מן הבנק כהלוואה הנושאת ריבית חודשית. כמו כן טוען כהן כי טענת המערער לפיה אין להתחשב בנזקיו הואיל והוא לא התמחר בעצמו אין לה שחר שכן כהן הוא הזוכה דה פקטו בחנות. לבסוף טוען כהן כי בית המשפט יעכב, בדרך כלל, במקרה שיש לערעור סיכוי, פסקי דין של פינוי מנכס מגורים של אדם שטוען לזכות במקום שאיננה זכות שכירות, ובענייננו לא קיימת למערער כל זכות כזו ואף אין בפיו טענה לזכות כזו.

כונס הנכסים הרשמי הודיע ביום 3.12.2008 כי אין לו עניין בערעור.

10.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים כולם הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

כידוע, הגשת ערעור אין בה כשלעצמה כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין נשוא הערעור, ועל כן בעל דין העותר לעיכוב ביצועו של פסק דין נדרש לשכנע את בית המשפט כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן שאם לא יעוכב הביצוע יהא זה בלתי אפשרי או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (ראו ע"א 8267/06 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' לאלו , פיסקה 6 (טרם פורסם, 29.3.2007)). במקרה שלפנינו ואף שאין לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, נראה לכאורה שבמסגרת הדיון בערעור יהיה צורך לברר לעומק את סוגיית הפגיעה הנטענת בזכויותיהם של נושי צדוק ואת מעמדו של המשיב 5 בהליך המכירה ככל שהממכר נחזה להיות החנות כולה . מכל מקום, מאזן הנוחות נוטה בעיני לעבר עיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט קמא. אכן, הלכה היא כי בכל הנוגע למאזן הנוחות יש להבחין בין פינוי בית מגורים, בו יש לנקוט ככלל גישה מקלה, לבין פינויו של בית עסק ש על הנזק הכספי הנגרם בשל העברתו ניתן לפצות בכסף (ראו והשוו: ע"א 2397/06 אברג'יל נ' מינהל מקרקעי ישראל-מחוז ת"א , פיסקה 8 (לא פורסם, 6.8.2006);

ע"א 8632/06 בן יעקב נ' מימון , פיסקה 3 (טרם פורסם, 7.1.2007)). יחד עם זאת, נוכח המהלכים הנדרשים לצורך ביצוע המכירה במקרה דנן ובהתחשב בעובדה שחלק מן הצדדים הנוגעים בדבר לרבות הנאמן תומכים בבקשה לעיכוב הביצוע וכן בשים לב לכך שמועד הדיון בערעור גופו אינו רחוק וקבוע ליום 4.6.2009, אני סבורה כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה מן הראוי לעכב את ביצוע המכירה. אעיר עוד כי אף שזכות השכירות של המערער בחנות הסתיימה לכל המאוחר בסוף חודש מאי 2008 ובקשת עיכוב הביצוע הוגשה לבית משפט קמא ביום 19.5.2008, ההחלטה בה ניתנה רק בחודש פברואר 2009 (בשל ארכות שניתנו למשיבים להגשת תגובות לבקשה), ומשכך אין לזקוף את חלוף הזמן האמור לחובת המערער. עיכוב הביצוע מותנה בכך שהמערער יפקיד ערבות בנקאית בסך 150,000 ש"ח להטבת נזקיהם של צדוק וכהן בגין העיכוב, למקרה שהערעור יידחה. ככל שהנאמן והמשיב 5 סבורים כי בנסיבות שנוצרו יש לקבל הוראות לעניין עדכון דמי השכירות המשולמים על-ידי המערער, עליהם לפנות בבקשה מתאימה לבית משפט קמא.

אשר על כן ובכפוף לאמור לעיל, הבקשה מתקבלת. הוצאות בקשה זו תובאנה בחשבון במסגרת ההוצאות שייפסקו בהליך הערעור.