ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ. המועצה להסדר ההימורים בספורט

בפניי בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון במסגרת הערעור שבכותרת.

הערעור הוגש ביום 28.4.02. הבקשה הוגשה ביום 17.7.02. מן הבקשה עולה, כי ההודעה בדבר קביעת הערבון בתיק נתקבלה אצל באי כוח המבקשים ביום 26.5.02, וכי המערערים לא הצליחו לגייס את סכום הערבון עד לחלוף התקופה שנקבעה בהודעה, היינו – 30 ימים. הבקשה שבפניי הוגשה לאחר שנתקבלה אצל המערערים הודעה בדבר רישום ההליך לדחייה, באין הפקדת ערבון. ההודעה האמורה היא מיום 10.7.02. המערערים מתארים בבקשתם את ניסיונם לגייס את סכום הערבון, וטוענים כי על רקע ניסיונם הבלתי פוסק לגייס כספים, והמתנתם לקבלת כספים משלטונות מע"מ (כספים האמורים להשתלם, על פי האמור בבקשה, עד ליום 15.8.02), טעו בתום לב, ולא פנו במועד בבקשה להאריך את המועד להפקדת ערבון.

דין הבקשה להתקבל.

נקודת המוצא לדיון נמצאת בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. המדובר בבקשה להארכת מועד אשר לא נקבע בחיקוק, אלא בהחלטה שיפוטית. ככזו, אין הבקשה צריכה להצביע על טעמים מיוחדים למתן ארכה. בהקשר זה נקבע, כי יש להביא בחשבון את האינטרסים של כל הצדדים הנוגעים בדבר - היינו, של המבקש, של המשיב, ושל הציבור בכללותו (דברי המשנה לנשיא, השופט ש' לוין, בבש"א 3780/98 רוזן נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות, פ"ד נב(3) 625).

בעניין רוזן נקבע, כי למבקש הארכה אינטרס לגיטימי להשיג על פסק הדין נשוא ערעורו. אינטרס זה קיבל ביטוי גם בחוק יסוד: השפיטה (סעיף 17), בו נקבעה הזכות לערער כזכות חוקתית. לגבי המשיב, הרי שהאינטרס הלגיטימי שלו הוא בעצם הפקדת הערובה להבטחת הוצאותיו. למשיב גם אינטרס שההליכים בעניין הערבון לא יתמשכו מעבר לסביר, באופן שיפגע ביכולתו לדעת תוך פרק זמן מתקבל על הדעת מהו מצבו ביחס לסכסוך נשוא ההליך. אשר לציבור, נקבע כי האינטרס הלגיטימי שלו הוא במניעת שיבוש הליכים וקיומם של הליכים מיותרים.

עוד ניתן משקל, במסגרת שיקול הדעת האמור, לשאלה אם התנהגותו של המבקש הצביעה על זלזול כזה בבית המשפט, שחומרתו מצדיקה אי קיום דיון בערעורו לעיצומם של דברים.

כיצד באים שיקולים אלה לידי ביטוי במקרה שבפניי?

המערערים לא פעלו בשקידה הנדרשת במילוי חובתם להפקיד את הערבון. היה על המערערים לפנות, מבעוד מועד, בבקשה מתאימה למתן ארכה לצורך הפקדת הערבון. המערערים לא פעלו בדרך זו, ובקשתם לארכה הוגשה רק לאחר שקיבלו הודעה על רישום ההליך לדחייה באין הפקדת ערבון. דומה, כי מטיעוני המשיבה אף עולה אפשרות, כי מחדלי המערערים נעוצים בחוסר תשומת לב מספקת למועד הפקדת הערבון, אשר גרמה לכך שמועד זה הוחמץ (וראו, למשל, הטיעון המתייחס לשיחרור הכספים שהיו נתונים לעיקול).

חרף זאת, דין הבקשה להתקבל. בנסיבות העניין, אינני סבור כי התנהגות המערערים עולה כדי זלזול בבית המשפט. אף כי אין בבקשה מענה מספיק לתהיית המשיבה בדבר יכולתו של המערער 2 להפקיד את הערבון, ניכר מן הבקשה רצון כן למצות את הליכי הערעור ולהפקיד את הערבון. מחדל המערערים אינו חמור, מתמשך או שיטתי, באופן המצדיק לתייג אותו כקרוב לזלזול בבית המשפט. איני סבור גם, כי מחדלי המערערים מחייבים דחיית ההליך בלא שניתן להם יומם בבית המשפט. דחיית הבקשה שבפניי פירושה הוא שלילת זכותם של המערערים לערער. אני סבור כי תוצאה כזו אינה תוצאה מידתית, העומדת ביחס סביר למחדלם של המערערים. יש לזכור, כי מחדלם של המערערים לא הביא להתמשכות רבה בהליכים המקדמיים של הפקדת הערבון. לא נגרמה, בנסיבות העניין, פגיעה משמעותית באינטרס המשיבה לכך שהליכי הערעור יסתיימו תוך פרק זמן סביר. עוד יש לזכור, כי המשיבה לא פנתה ביזמתה לבית המשפט בבקשה לדחות את ההליך באין הפקדת ערבון, וההליכים בעניין זה ניזומו על ידי בית המשפט (והמערערים בעקבותיו). במצב זה, אני סבור כי שיקלול האינטרסים היחסיים של הצדדים גובר האינטרס של המערערים במיצוי זכותם לערער על אינטרס המשיבים, ומצדיק היעתרות לבקשה שבפניי. לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת דורנר ברע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43,

"בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר-הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות-יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות-יסוד זו, שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית-המשפט, וזאת אף מבלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא, ויש בה, במידה רבה, כדי לסכל את תכליתו הבסיסית ביותר של ההליך השיפוטי, להכריע בסכסוכים בהתאם לזכויותיהם המהותיות של בעלי -הדין, ולהביא לאכיפת שלטון החוק.

יתרה מזאת, בית-המשפט, ככל רשות שלטונית אחרת, מחויב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות. בהקשר הנדון, משמעות הדבר היא שגם אם נתקיימו התנאים הפורמליים לדחיית התובענה, אין בכך משום סוף פסוק. שומה על בית-המשפט להוסיף ולבחון האם קיימים אמצעים חלופיים, העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על-ידי הפגם הדיוני, אך בכוחם למזער את הפגיעה בזכות היסוד. בפרט, בדרך-כלל ראוי הוא כי בית -המשפט יחייב את הצד המפר בתשלום הוצאות המשקפות את הנזק שנגרם על-ידו, אך בה בעת יאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליך ולמצות את יומו בבית-המשפט."

דברים אלה יפים, בשינויים המחוייבים, גם למקרה שבפניי.

התוצאה היא, כי אני נעתר לבקשה. אשר למועד הפקדת הערבון, צודקת המשיבה בטענתה, כי אין בבקשה שבפניי כל התייחסות למערער 2, וליכולתו להפקיד את הערבון. במצב זה, איני רואה מקום להיעתר למלוא הארכה המבוקשת. המערערים יפקידו ערבון תוך 21 ימים מקבלת החלטה זו. במניין הימים יבואו גם ימי הפגרה. לא יופקד הערבון תוך המועד האמור, יידחה הערעור, בלא צורך בכל הודעה נוספת. המערערים ישאו בהוצאות המשיבה בבקשה זו בסך 750 ₪. לסכום זה יצורף מע"מ כדין, והוא ישא הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.