ע"א 3648/11 ברכה ניסנוב נ. ראובן שבתאי

והחלטה

1.הערעור דכאן נדון בפנינו ביום 10.4.2013 ולאחר שבאי כוחה של המערערת קיבלו המלצתנו לחזור בה מהערעור, נמחק הערעור (להלן: פסק הדין

מיום 10.4.2013). אלא שלאחר מכן עתרה המערערת לביטול פסק הדין בטענה שנעדרה מהדיון בשל מצבה הרפואי הקשה ולא נתאפשר לבאי כוחה ליצור עמה קשר. בעלה-החייב אמנם נתן הסכמתו הטלפונית לחזרה מהערעור, אך נטען כי תרופות שהוא נוטל גרמו לו לבלבול ולטשטוש ולכן הסכמתו למחיקת הערעור ניתנה שלא בצלילות הדעת.

מאז הגשת הבקשה הגישה המערערת שלוש בקשות לדחיית מועד הדיון בשל מצבה הרפואי. לבקשתה האחרונה של המערערת כבר לא נענינו, והבקשה לביטול פסק הדין נשמעה בהיעדרה.

לאחר ששמענו את נימוקי הבקשה, ועל אף שספק אם קיימת הצדקה של ממש לביטול פסק הדין מיום 10.4.2013, החלטנו להיעתר לבקשה ולבטל את פסק הדין, ולדון בערעור לגופו.

2.המבקשת היא אשתו של החייב עמיחי ניסנוב (להלן: החייב ) בתיק הוצאה לפועל (הרצליה) 26-06843-99-1. החייב היה בעל זכויות בנכסי מקרקעין מכוח ירושת אמו (שליש ממגרש וחנות). ביום 25.9.2000 הוטלו עיקולים לזכות המשיב 1 (להלן: שבתאי ) על זכויותיו של החייב בעיזבון אמו, וביום 28.11.2000 נתמנה כונס נכסים מטעמו של שבתאי על הזכויות בנכסים.

ביום 5.11.2000 - למעלה מחודש לאחר הטלתם של העיקולים – החייב המחה לאשתו-המערערת, במסגרת הסכם ממון, את כל זכויותיו בעזבונה של אימו שטרם חולק. הסכם הממון אושר בבית המשפט לענייני משפחה ביום 25.12.2000. ביום 14.1.2002 נרשמו לזכות המערערת הערות אזהרה בפנקס המקרקעין על זכויותיו של החייב בנכסים, לצורך הבטחת זכויותיה על פי הסכם ההמחאה.

מאחר שהעיקול קדם להמחאה, נקבע על ידי ראש ההוצאה לפועל כי העיקול גובר והליכי כינוס הנכסים נמשכו. המשיבים 2-5 זכו בהתמחרות שערך כונס הנכסים למכירת הנכס, חתמו על חוזה מכר מותנה שאושר ביום 30.10.2005 על ידי ראש ההוצאה לפועל בהרצליה, ואושר בהמשך על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ר' רונן ). יצויין כי המשיבים 2-5 שילמו מלוא התמורה בגין הנכס, נרשמה לטובתם הערת אזהרה ובשלב מסויים כבר מכרו את הנכס לצדדים שלישיים.

המשיבה 6 היא אחותו של החייב, שרכשה באמצעות כונס הנכסים את זכויותיו בחנות וגם עסקה זו אושרה על ידי ראש ההוצאה לפועל.

3.מני אז, ומשך כעשר שנים, מנהלת המבקשת אין ספור הליכים כנגד תוקפו של העיקול וכנגד הליכי המכירה שאושרו זה מכבר. חלק מההליכים תוארו בהחלטתה המפורטת של השופטת (כתוארה אז) נאור ברע"א 7410/09 ברכה ניסנוב נ' שבתאי ראובן (25.10.2009) ועל מנת לחסוך בדברים נפנה את הקורא להחלטה זו.

התזה המרכזית של המבקשת היא, כי צו העיקול על הנכסים, שמכוחו ניתנו צווי העיקול לצדדי ג' והתמנה כונס הנכסים, לא היה ולא נברא אלא משל היה. זאת, מאחר שלא הוצגה החלטת ראש ההוצאה לפועל בחתימתו המורה על הטלת העיקול, ולא סגי בצווי העיקול לצד שלישי שניתנו לכאורה מכוח העיקול (נספח ז לכתב התביעה בבית משפט קמא). עוד נטען, כי ראש ההוצאה לפועל לא היה מוסמך מלכתחילה לעקל נכסי עזבון שטרם חולק, והסמכות לכך נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.

4.טענה זו נדחתה בשורה ארוכה של פסקי דין והחלטות, ובין היתר, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מושא ערעור זה, שדחה את תביעתה של המערערת על הסף מחמת מעשה בית דין.

על כך נסב הערעור שבפנינו.

5.תלאה המקלדת מלתאר את מספר ההליכים בהם נקטה המערערת, בבחינת שימוש לרעה בהליכי משפט, והערעור שבפנינו אף הוא אחד מאותם הליכים (רק לבית משפט זה הגיע עניינה של המערערת 11 פעמים). עמדה על כך השופטת (כתוארה אז) נאור ברע"א 7410/09 הנ"ל:

"לא ניתן לסיים מבלי להתייחס להתנהלותה של המבקשת, התנהלות אשר פורטה לעיל בהרחבה יתרה, ולא בכדי ;

המבקשת שבה וממחזרת טענות שנידונו בעבר בפני ערכאות שונות, ולא טורחת לעדכן את בית המשפט בדבר ההליכים השונים. כמו כן, המבקשת נוקטת בהליכים דומים במקביל ; כך הגישה המבקשת שתי בקשות רשות ערעור לבית משפט זה, הבקשה שלפניי והבקשה ברע"א 7612/09, אשר שתיהן מבוססות על אותה טענה, בדבר אי קיומו של צו עיקול תקף עובר להמחאת הזכויות, מבלי לציין את הדבר. כן הגישה המבקשת, במספר מקרים, בקשות לביטול הכרעה שיפוטית מחמת "תרמית", ללא בסיס. נדמה, כי המבקשת ממאנת להשלים עם הכרעות בתי המשפט השונים, ובשל כך מגישה הליכים אשר חוזרים על עצמם, במטרה לדחות את הקץ. התנהלות זו מובילה לבזבוז המשאב היקר של זמן שיפוטי, ומטריחה את המשיבים לשווא".

6.ו לגופם של דברים. לאחר שמקלפים את הערעור ממחלצותיו, למעשה, המערערת עותרת ל"משפט חוזר" אזרחי בשל טעות, בגין מה שנחזה על פניו כטענה טכנית שאין בה ממש גם לגופא. כפי שציין בא כוחו של שבתאי בפנינו, הוא הגיש בשנת 2000 בקשה להטלת עיקולים על זכויות החייב בעזבון, ובקשתו נתקבלה, כפי שעולה מצווי העיקול שנשלחו לצדדים השלישיים בעקבות כך. דהיינו, קשה להלום כי הדברים נעשו בחלל ריק, מתוך טעות של פקיד הוצאה לפועל. לכך יש להוסיף גם את כינוס הנכסים בהוצאה לפועל, שיש בו כדי "לאשרר" את העיקול.

7.האמור לעיל הוא למעלה מן הצורך, באשר דין הערעור להידחות מחמת מעשה בית דין, כפי שנפסק על ידי בית משפט קמא.

אנו נכונים להניח לזכות המערערת כי מרבית ההליכים הרבים מספור שננקטו על ידה בעבר, ואשר תוארו בחלקם גם בפסק דינו של בית משפט קמא, לא יצרו מעשה בית דין "חזק" במובן הרגיל של המילה. ברם, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 26.3.2006 בבר"ע 2533/05 (כב' השופט מ' אלטוביה ), בגדרו נדחתה בקשת רשות הערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, שהתירה את המשך הליכי הכינוס והמכר, מהווה מעשה בית דין. אף לא למותר לציין, כי גם על החלטתו של השופט אלטוביה הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 3498/06), שנדחתה בהחלטתו של השופט א' רובינשטיין מיום 30.4.2006.

גם פסק דינה של השופטת גדות מיום 19.8.2007 בת.א. 2549/02 - בתביעה שהוגשה על ידי המערערת כנגד המשיבים במקביל להליכים אחרים - ולפיה נדחתה תביעת המערערת מחמת מעשה בית דין, יוצרת מעשה בית דין נוסף כנגד המערערת.

8.לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות. ממילא איננו נדרשים לעובדה שמשך חמש שנים מהטלת העיקול ועד לאישור מכירת הנכסים בהוצאה לפועל המערערת לא פעלה כנגד צו הכינוס. אף איננו נדרשים לטענת שבתאי כי המחאת הזכות בנכסי העזבון מהחייב למערערת-אשתו, נעשתה לצורך הברחת נכסים מנושיו.

9.סופו של דבר שהערעור נדחה.

המערערת תשא בשכר טרחת עו"ד המשיב 1 (שבתאי) והמשיבים 2-5 בסך 30,000 ₪ כל אחד (סה"כ – 60,000 ₪).