ע"א 3937/19 מרדכי חכם נ. עו"ד מור נרדיה , מנהל מיוחד

1.

לפניי בקשה שנייה לעיכוב ביצוע החלטה של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת איריס לוסי-עבודי )

מיום 14.5.2019 בפר"ק 14785-05-18. הרקע לבקשה פורט בהחלטה של כבוד השופט מני מזוז בבקשה הראשונה (ע"א 3937/19 חכם נ' מנהל מיוחד (3.7.2019) (להלן: " ההחלטה הראשונה ")). אעמוד עליו בקצרה.

2.

חברה התקשרה עם דיירים בבניין בהסכם לביצוע מיזם לפי תמ"א 38. היא קיבלה היתר בנייה לדירות נוספות בבניין, כרתה חוזים למכירתן ורשמה לזכות הרוכשים הערות אזהרה במרשם המקרקעין. החברה נקלעה לקשיים כלכליים והבנייה פסקה. ניתן צו פירוק לחברה ומונה לה מנהל מיוחד, הוא המשיב 1 בערעור. לבקשתו התיר לו בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו (כב' השופטת איריס לושי-עבודי ) ביום 14.5.2019 לוותר על הסכמי המכר עם רוכשי הדירות בהיותם נכסים מכבידים, הורה למחוק את הערות האזהרה לטובת הרוכשים, אישר לפרסם הזמנה להציע הצעות לרכישת המיזם נקי משעבודים, וקבע שהרוכשים יוכלו להגיש תביעות חוב כדי לקבוע את מעמדם בכסף שיתקבל ממכירת הדירות (להלן: " החלטת המחוזי "). המבקשים שלפניי, רוכשי שתי דירות במיזם, ערערו על החלטת המחוזי. לצד הערעור ביקשו המבקשים לעכב את ביצוע החלטת המחוזי עד שיוכרע הערעור. בהחלטה הראשונה – כאמור, מיום 3.7.2019 – דחה השופט מזוז את בקשתם. אביא את עיקר טעמיו (פסקה 7 להחלטה הראשונה):

בחינת מאזן הנוחות מעלה כי אין הצדקה למתן עיכוב ביצוע במקרה הנדון. כלל לא ברור שתיגרם למערערים פגיעה כלשהי, בהתחשב בכך שנכון להיום כל שיש להם הן זכויות כלפי חברה בפירוק בדירות שבנייתן נפסקה כבר בשלהי שנת 2016, ולא חודשה עד היום. ההחלטה לבטל את הסכמי המכר ואת הערות האזהרה שנרשמו לטובת הרוכשים נעשתה כמוצא אחרון, לאחר שלא נמצא כל פתרון אחר שיביא להשלמת הבנייה ול"הצלת" חלק מן המשאבים שהושקעו בפרויקט עד כה. במצב כזה קיים חשש כי היעתרות לבקשה תביא להנצחת קיפאון הפרויקט. מן העבר השני עומדים הנזקים הוודאיים שנגרמים לדיירי הבניין, בעיות הבטיחות שהמצב הנוכחי יוצר והנזק שחלוף הזמן ופגעי מזג האוויר גורמים לפרויקט, ולצדם החשש כי המשך הקיפאון השורר בפרויקט יביא לכך שיידרשו עלויות נוספות לצורך השלמתו. כל זאת, שעה שהפגיעה שעל פי הנטען עשויה להיגרם למערערים אינה ודאית, וגם כלל לא ברור שהמנהל המיוחד יצליח למצוא קונים לפרויקט ולהתקשר עמם בהסכמים מחייבים בטרם יוכרע הערעור. על כל האמור יש להוסיף כי מרבית המשיבים מתנגדים לבקשה, וביניהם גם חלק ניכר מרוכשי הדירות אשר האינטרסים שלהם לגבי עתיד הפרויקט אמורים להיות דומים לאלו של המערערים.

בשולי הדברים יצוין כי חלק מן המשיבים טענו בתגובותיהם כי יש להכיר ברוכשי הדירות כנושים מובטחים. אינני רואה צורך לדון בכך. בית משפט קמא קבע מפורשות כי הדבר יוכרע על ידי המפרק בזמן המתאים ואינני רואה כל סיבה לחרוג מקביעתו במסגרת בקשה זו. אחרי שתתקבל החלטתו של המפרק יוכלו צדדים שיהיו מעוניינים בכך להשיג עליה בהתאם להוראות הדין.

3.

ביום 19.7.2019 הגישו המבקשים את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע החלטת המחוזי. הם טוענים שסיכויי ערעורם טובים ושמאזן הנוחות נוטה לטובתם משום שחל שינוי עובדתי: לבקשת המשיב 1 נחתמה פסיקתה למחיקת הערות האזהרה, הוא פרסם מודעה לקבלת הצעות עד ליום 1.8.2019 לרכישת הדירות במיזם, והוא עושה פעולות למחיקת זכויותיהם. לטענת המבקשים, כעת פועל המשיב 1 ליצירת שינוי בלתי הפיך ובלי עיכוב ביצוע החלטת המחוזי לא יהיה אפשר להשיב את המצב לקדמותו. הוא צפוי לפנות לבית המשפט של פירוק לאחר 1.8.2019 ולבקש לאשר את מכירת המיזם לצד שלישי, והמבקשים לא יוכלו להשיב את זכויותיהם. הם מציעים לרכוש את הזכויות של רוכשי דירות שאינם מעוניינים לממן עוד את השלמת המיזם, ולטענתם זה המתווה הקצר ביותר והזול ביותר להשלמת הבנייה. עוד הם טוענים שאי אפשר לקבל את דחיית בירור זכויותיהם לבירור תביעות חוב עד לאחר קבלת תמורה ממכירת המיזם.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי לדחות אותה בלי לבקש תשובה. השינוי העובדתי שהמבקשים מתארים הוא מה שהיה צפוי לאחר ההחלטה הראשונה: המשיב 1 יפעל למימוש החלטת המחוזי כאמור בה. במובן זה הבקשה שלפניי היא למעשה בקשה לעיון מחדש בהחלטה הראשונה. ההצעה של המבקשים לרכוש זכויות של רוכשים אחרים היא שינוי המצב הקיים. לא מצאתי טעם לעשות כך או כך.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.