ע"א 3978/15 יוסף ימין אסולין נ. הכונס הרשמי

לפניי בקשה שהוכתרה "בקשה דחופה ביותר לעיכוב ביצוע" פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו ) שבמסגרתו נדחתה בקשת המבקש להכרזתו פושט רגל ובוטל צו הכינוס שניתן בעניינו.

1.

המבקש הגיש בחודש אוקטובר 2010 לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל. ביום 28.4.2011 ניתן לבקשתו צו כינוס לנכסיו שלפיו הושת עליו תשלום חודשי בשיעור של 200 ש"ח שיועבר לכונס הנכסים הרשמי (להלן: הכונס ) לטובת נושיו; ונקבע כי עליו להגיש לכונס דו"ח דו-חודשי בדבר הכנסותיו והוצאותיו . ביום 11.5.2015 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו ) את הבקשה להכרזה על המבקש פושט רגל והורה על ביטול צו הכינוס, על כל הוראותיו. בית המשפט סקר בהרחבה את טענת באת כוח הכונס שלפיה המבקש אינו מגיש את דו"חותיו; ציין כי המבקש לא הסיר את מחדליו; כי הוא לא הציג אישור לכך שהוא עומד בתשלום דמי המזונות שבהם הוא חייב, אף שבית המשפט הורה לו לעשות כן בהחלטה קודמת; וכי הוא ניהל את ההליך בחוסר תום לב מובהק ותוך ניצול לרעה.

2.

על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה. בתמצית, נטען כי זולת כמה פעמים שבהן לא הגיש דו"חות הכנסות והוצאות הוא התנהל כשורה לאורך ההליך; וכי שגה בית המשפט עת התנה את הכרזתו כפושט רגל בהמצאת אישור על תשלום דמי מזונות, אישור אשר תלוי בגרושתו, שסירבה – כך לטענתו – להמציאו. עוד טוען המבקש כי בית המשפט החמיר עמו יתר על המידה; כי לא ניתן משקל מספיק למצבו הכלכלי; וכי שגה עת קבע שבהתנהלותו דבק חוסר תום לב.

3.

בצד הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, היא הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי ביצועו של פסק הדין בעת הזו יביא לחידוש הליכי ההוצאה לפועל נגדו מצד נושיו. לטענתו, הליכים מעין אלה – בעת הזו – ימנעו ממנו לעמוד על הערעור לבית משפט זה, ויסתמו את הגולל על אפשרותו להיות מוכרז כפושט רגל ולפתוח דף חדש בחייו. המבקש מוסיף כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן הליכי פשיטת הרגל בעניינו מתנהלים במשך 5 שנים. על כן, לנושיו לא ייגרם נזק משמעותי לו ימתינו פרק זמן נוסף, קצר, עד להכרעה בערעור. מנגד, לולא יעוכב הביצוע ייגרם לו נזק כבד כאמור.

4.

לאחר עיון בבקשה מצאתי כי דינה להידחות. ראשית יוער כי המבקש הכתיר בקשתו כ"בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין", אך דומה שמדובר למעשה בבקשה לסעד זמני בערעור (ראו ע"א 1423/09 גויזן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 6 (31.3.2009) (להלן: עניין גויזן )). על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכויי הערעור טובים; השני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה "שפעולה על פי פסק הדין תקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו, אם יזכה המבקש בערעורו" (ראו עניין גויזן ). אף מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, סבורני כי במקרה דנן מטה מאזן הנוחות את הכף לעבר דחיית הבקשה. כפי שנקבע לא אחת, "אין בהליכי הוצאה לפועל כדי ליצור מצב בלתי הפיך לפני ההכרעה בערעור, שכן בפני המבקש פתוחה הדרך לבקש לקיים חקירה לפני ראש ההוצאה לפועל אשר על-פיה תיקבע יכולתו לשלם את חובו לנושיו. עוד יכול המבקש לפעול במסגרת הליכי ההוצאה לפועל נגדו כדי לעכב הליך זה או אחר, לאחד את תיקיו ולהכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים" ( ע"א 6972/13 סושינסקי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 4 (11.11.2013) ). מטעם זה לא ראיתי כי המבקש הרים את הנטל להראות כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך היה ולא יעוכב ביצוע פסק הדין, ודין הבקשה על כן להידחות.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.