ע"א 4126/17 סלאח אחמד סרחאן נ. מוחמד אברהים אסעד אברהים

1.בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת י' קראי-גירון ) מיום 30.3.2017 בת"א 48850-09-14, בגדרו נדחתה תביעתו של המבקש למתן פסק דין הצהרתי שלפיו הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 78 גוש 19179 (להלן: הנכס ) שייכות לו, ונקבע כי הזכויות בנכס שייכות למשיבים 3-2.

2.בכתב התביעה שהגיש טען המבקש, כי ביום 1.5.2006 נערך הסכם למכירת הנכס בין המשיב 1, שהיה באותה עת בעל הזכויות בנכס, לבין המשיבה 4, בתו של המבקש, אשר רכשה עבורו את הזכויות בנכס. המשיבים דחו בכתבי ההגנה שהוגשו מטעמם את טענותיו של המבקש, וטענו כי הזכויות בנכס שייכות למשיבים 3-2, אשר רכשו את הנכס עוד בשנת 1995. המשיבים 3-2 אף הגישו תביעה שכנגד בד בבד עם כתב ההגנה מטעמם. ביום 30.9.2014 נרשמה במרשם המקרקעין, בהסכמת הצדדים, הערה לפיה אין לשנות את הרישום הקיים עד להכרעה בתובענה.

3.בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, שכן לא הוכיח כי ההסכם שנערך על-ידי בתו אכן נחתם עבורו, ומכל מקום, אף אם היה מוכיח זאת, הרי שלא עלה בידו לסתור את הטענה כי התחייבויותיו מכוח ההסכם לא מולאו. יתרה מזאת, בית המשפט המחוזי קבע כי הסכם המכר שנערך שנת 1995 במסגרתו נמכרו הזכויות בנכס למשיבים 3-2 הריהו תקף, ולפיכך גובר בנסיבות העניין על ההסכם שנערך בשנת 2006. נוכח האמור דחה בית המשפט המחוזי את תביעתו של המבקש, קיבל את התביעה שכנגד, קבע כי הזכויות בנכס שייכות למשיבים 3-2 והורה על מחיקת ההערה שנרשמה ביום 30.9.2014.

4.המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, בד בבד עם בקשה לעיכוב ביצוע, במסגרתה ביקש להותיר את ההערה הרשומה במרשם המקרקעין על כנה, עד להכרעה בערעור. לטענת המבקש סיכויי הערעור להתקבל גבוהים המה, ומאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן אם תימחק ההערה עשויים המשיבים 3-2 להעביר את זכויותיהם בנכס לצד שלישי, שאז יגרם לו נזק בלתי-הפיך ותסוכל מטרת הערעור. המשיבים כולם ביקשו לדחות את הבקשה, שכן סיכויי הערעור נמוכים ולפיכך אין הצדקה להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

5.דין הבקשה להידחות. כידוע, הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו מיד עם הינתן ההחלטה המזכה, ואין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הוראה על עיכוב ביצועו של פסק דין תינתן רק בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. בענייננו, דייני בבחינת מאזן הנוחות שבין הצדדים כדי לדחות את הבקשה. המבקש טוען כי דחיית בקשתו עלולה לגרום לו נזק בלתי-הפיך, אולם טען זאת בעלמא, מבלי שפירט מדוע לא ניתן יהיה לרפא נזק זה (ככל שאמנם יתרחש) על דרך של פיצוי כספי. המבקש אינו טוען כי הנכס משמש למגוריו, או כי יש לו ערך מיוחד עבורו, והאינטרס של המבקש בנכס הוא אפוא כלכלי גרידא (ראו ע"א 8786/13 ביאלוסטוצקי נ' בן ארצי

(11.2.2014) פסקה 24).

6.אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבים 3-2 בסך של 1,500 ₪, ובהוצאות המשיב 1 בסך של 1,500 ₪.