ע"א 4422/09 בת שבע פרנקל נ. עזבון המנוח שלמה צבי וייס ז"ל

1.

בתיק זה נקבע על ידי סגנית המזכירה הראשית, גב' עדית מלול, כי הערבון יעמוד על סך של 35,000 ₪. עקב תקלה, נשלחה למערערות הודעה על קביעת ערבון בה צוין כי סכום הערבון הינו 25,000 ₪. בהתאם, הופקד (ביום 12.7.2009) ערבון בסכום זה. ביני לביני הגישו המשיבים בקשה להגדלת סכום הערבון. צוין בה, כי בהחלטה של בית המשפט המחוזי נשוא הערעור חויבו המערערות בהוצאות המשיבים בסך של 50,000 ₪. לדברי המשיבים, שולמו להם עד כה רק 10,000 ₪ מתוך הסכום, בדרך של העברת ערבון שהופקד בבית המשפט המחוזי. לטענת המשיבים, נוכח השתמטותן של המערערות עד כה מביצוע התשלום שפסק בית המשפט המחוזי ונוכח היות המערערות תושבות חוץ, יקשה על המשיבים להיפרע מהן בבוא העת. על כן, יש להגדיל את גובה הערבון. המערערות מתנגדות לבקשה. לטענתן, סכום הערבון שחויבו להפקיד אינו סכום מבוטל, אלא סכום המשקף היטב את סוג ההליך ואת ההוצאות אשר ייתכן וייפסקו לחובת המערערות, כלל שהערעור יידחה.

2.

לאחר עיון בתיק ובעמדות הצדדים, שוכנעתי כי בנסיבות העניין יש להיעתר לבקשה להגדלת סכום הערבון. כידוע, אמת המידה לקביעת גובה העירבון היא גובה ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. לצורך אומדן גובה ההוצאות נשקלים מכלול שיקולים. בין היתר נלקחים בחשבון מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות בהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת. במסגרת השיקולים, יש להביא בחשבון גם את מקום הימצאו של המערער, במיוחד כאשר מ דובר במערער שלא בנקל פורע חיובים, שכן אם הוא נמצא מחוץ לישראל וסכום הערבון לא יכסה את הוצאות המשיב, קרוב לוודאי שהמשיב יתקשה לגבות את היתרה המגיעה לו (ראו, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 829 (מהדורה שביעית בעריכת ר' שלמה לוין, 1995). בנוסף יש להביא בחשבון כי המ דובר בערעור, אשר מתברר בדרך כלל על דרך סיכומים בכתב והשלמת טיעון קצר בעל-פה. דרך ניהולו והיקף ההתדיינות אינם דומים, על פי רוב, לאלה של דיון בפני ערכאה ראשונה.

3.

יוער בהקשר זה, כי העובדה שהמערער לא עמד בחיוב של הוצאות המשפט שפסקה ערכאה אחרת עשויה גם היא להגביר את החשש כי המשיב יתקשה בגביית הוצאות מן המערער בתום הערעור, ככל שייפסקו לטובתו. לכן, כאשר מתבקש פטור מהפקדת ערבון על-ידי מי שלא פרע הוצאות בעבר, הנטל להוכיח התקיימותם של התנאים המצדיקים פטור מערבון הוא נטל מוגבר. יחד עם זאת, הפקדת עירבון לא נועדה לשמש מכשיר לגביית הוצאות שפסקה ערכאה אחרת. העירבון המופקד בקופת בית המשפט עם הגשת ערעור נועד להבטחת הוצאות המשיב בערעור בלבד. אשר על כן, בקביעת גובה העירבון בערעור כאומדן ההוצאות הצפויות להיפסק, טענה בדבר אי פירעון הוצאות בעבר רלוונטית רק ככל שהיא מהווה אינדיקציה לחשש כי לא יפרעו ההוצאות בערעור, כך שראוי שהאומדן יהיה על הצד הגבוה. יש לזכור כמובן שקביעת הערבון מבוססת על אומדן בלבד של פסיקת הוצאות עתידית, והיא לעולם אינה תחשיב מדויק (ראו, בש"א 367/89 הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186 (1989)).

4.

במקרה שלפניי, סכום העירבון שקבעה סגנית המזכירה הראשית (35,000 ₪) הוא סכום התואם את גובה העירבון המקובל בדרך כלל בסוג ההליך הנדון. כאמור, תקלה במזכירות בית המשפט היא שגרמה, בסופו של דבר, להפקדת ערבון בסכום נמוך יותר. בנוסף, דומה כי בקביעת גובה הערבון לא ניתן משקל מספיק להיקף הדיון המשפטי בערעור ולהימצאותן של המערערות מחוץ לישראל (עובדה שאינה מצוינת בכותרת הערעור). בשים לב לכלל השיקולים הנזכרים, לרבות פסיקת ההוצאות בבית המשפט קמא והיקף הערעור, יועמד סכום העירבון על סך של 40,000 ₪. המערערות יפקידו את היתרה הנדרשת בנוסף לסכום שכבר הופקד, תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו (ימי הפגרה יבואו במניין). בהעדר הפקדה יידחה ההליך בלא הודעה נוספת.