ע"א 4426/09 ד"ר משה וינברג נ. אברהם דורון ,עו"ד

1.

בין המערער למשיב התנהלה בוררות לפני עו"ד בנימין הרץ, ובסופה נתן הבורר פסק בוררות. המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה לביטול פסק הבוררות, בטענה כי הבורר פעל ללא סמכות ובטענה כי פסק שלא בהתאם לדין. משטען המשיב כי הבקשה הוגשה לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק הבוררות ודינה סילוק על הסף, נדרש בית המשפט המחוזי תחילה לשאלת המועדים. המחלוקת המרכזית בשאלת המועדים הייתה האם ימי פגרת הקיץ באים במניין הימים הקבועים בסעיף 27 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות). בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע' ברון) פסק כי אין בכוחה של תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להתגבר על הוראת סעיף 27 לחוק הבוררות. ימי הפגרה באים איפוא במניין הימים ובקשת הביטול הוגשה באיחור. כפועל יוצא מכך, דחה בית המשפט את בקשת הביטול, אישר את פסק הבוררות וחייב את המערער בהוצאות משפט בסך 25,000 ₪.

2.

כנגד פסק הדין מופנים שני ההליכים שבכותרת. עם הגשתם נשלחו הודעות על קביעת ערבון בכל אחד מן התיקים. המערער ביקש כי מזכירות בית המשפט תאחד את שתי הודעות הערבון כך שישולם סכום ערבון אחד, אשר יכסה את שני ההליכים. אגב בחינת בקשה זו, התעוררה השאלה מהי הדרך הדיונית להשיג על פסק דינו של בית המשפט המחוזי – האם בדרך של ערעור בזכות או שמא בבקשה לרשות ערעור.

3.

עמדת המערער היא כי ההשגה על פסק הדין צריכה להיות בזכות. לטענתו, לב ליבו של פסק הדין עוסק בעניין המועדים, אשר הינו חיצוני לענייני הבוררות. מכאן טענת המערער כי סעיף 38 לחוק הבוררות אינו חל על פסק הדין. נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי עסקה בתקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי ולא בחוק הבוררות או בתקנות שהותקנו מכוחו ולכן אין להחיל את הוראה שבסעיף 38 לחוק הבוררות. לשיטת המערער, החלת מועדי הפגרה היא זרה להליך הבוררות וההחלטה כי ימי הפגרה אינם חלים נעשתה שלא במהלך ניהול הבוררות וודאי שאינה מהווה עניין טפל לעצם ההכרעה בבוררות. גם על פי המבחנים המרחיבים להחלת סעיף 38 לחוק הבוררות, סעיף 38 אינו חל.

4.

המשיב, מנגד, סבור כי הדרך הדיונית הנכונה להשיג על פסק הדין היא בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור. לשיטתו, הלכה מוש רשת היא כי פסק דין הדוחה על הסף בקשה לביטול פסק בורר מן הטעם שהבקשה הוגשה לאחר חלוף המועד הקבוע בסעיף 27 לחוק הבוררות, ניתן לערעור ברשות בלבד. פסק הדין ניתן במסגרת בקשה לביטול פסק בורר – הליך שהוגדר במפורש בחוק הבוררות. הנימוק לדחיית ההליך על הסף טמון אף הוא בהוראה מפורשת בחוק הבוררות עצמו.

5.

אומר מיד כי לא מצאתי יסוד לטענת המערער לפיה פסק הדין של בית המשפט המחוזי אינו כפוף לסעיף 38 לחוק הבוררות. אין מחלוקת כי פסק הדין ניתן בתובענה של המערער לביטול פסק בוררות, בקשה שהתבססה על סעיף 24 לחוק הבוררות. התובענה נדחתה על הסף נוכח הוראות סעיף 27 לחוק הבוררות. כפי שנפסק לא פעם, החלטה בדבר דחיה על הסף של תובענה לביטול פסק בוררות בשל איחור בהגשתה, יש צורך בקבלת רשות כדי לערער עליה (ע"א 107/84 איליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרו מכנית בע"מ , פ"ד מב(1) 298). הלכה זו מבוססת על תחולתו הישירה של סעיף 38 לחוק הבוררות. באחת הפרשות עמדה כב' השופטת ד' ביניש (כתוארה אז) על היקף תחולתו של סעיף 38 לחוק, בציינה:

"על פי הוראותיו, החלטה של בית משפט לפי חוק הבוררות, תהא זו החלטה שהיא 'פסק דין' או החלטה שהיא 'החלטה אחרת', ניתנת לערעור ברשות בלבד. ברי כי באותם עניינים בהם מוענקת בחוק הבוררות סמכות דיון מפורשת לבית-המשפט (כגון: עיכוב הליכים בתובענה מפאת קיום הסכם בוררות; מינוי בורר; העברת בורר מתפקידו; הפעלת סמכויות עזר על-ידי בית-המשפט; אישור וביטול פסק בורר ועוד עניינים המנויים במפורש בחוק), הכרעתו של בית-המשפט מהווה החלטה "לפי חוק זה", ולפיכך הערעור עליה ברשות בלבד" (בש"א 4936/06 ארוך נ' כלל פיננסים ניהול בע"מ (לא פורסם, 25.9.2006)).

6.

פסק הדין במקרה דנן ניתן באחד העניינים בהם מוענקת בחוק הבוררות סמכות דיון מפורשת לבית המשפט, הוא עניין של בקשה לביטול פסק בורר (סעיף 24 לחוק). החלטה של בית המשפט בעניין זה, תהא הנמקתה אשר תהא, היא החלטה "לפי" חוק הבוררות, ובהתאם לסעיף 38 לחוק, והשגה עליה תיעשה ברשות בלבד. למעלה מן הדרוש אציין, כי צודק המשיב בטענתו כי אף תוכן ההחלטה עוסק בענייני בוררות, שהרי ההחלטה עוסקת בסעיף 27 לחוק הבוררות. החלטה המצויה בליבה של סעיף 38 לחוק הבוררות, אין כל יסוד לטענה כי היא עוסקת בעניין חיצוני לעניין הבוררות. סוגיית המועדים, שהועלתה כסוגייה מקדמית במסגרת הבקשה לביטול פסק בוררות, אינה חיצונית לעניין הבוררות. מ דובר בשאלה דיונית במסגרת דיני הבוררות עצמם. העובדה שבעת בחינת שאלת המועדים נזקק בית המשפט לתקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אינה מוציאה את העניין מגדר החלטה בבקשה לביטול פסק בוררות, שהיא עניין המוגדר במפורש כעניין של בוררות בחוק הבוררות. נמצא, כי ההחלטה אינה החלטה חיצונית לחוק הבוררות שתוצאתה קיום ערעור בזכות לפי סעיף 41(א) לחוק בתי המשפט, והגשת הערעור במקרה דנן הייתה בבחינת הליך סרק.

אשר על כן, הערעור שהוגש כערעור בזכות (ע"א 4426/09) יימחק מן הרישום. על המערער להפקיד ערבון להבטחת הוצאות המשיב בבקשה לרשות ערעור, בסך של 20,000 ₪, תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו. המערער ישלם למשיב בגין הליך שהתנהל לפניי שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.