ע"א 5097/11 טלראן תקשורת (1986) בע"מ נ. צ'רלטון בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 19.5.11 (כב' השופטת ד' פלפל), במסגרתו חויבה המבקשת לשלם למשיבה פיצוי בסך 1,250,000 ₪ בגין הפרת זכויות יוצרים, בצירוף 70,000 ₪ שכר טרחת עורכי דינה של המשיבה.

1.

המשיבה היא חברה אשר רכשה את הזכויות הבלעדיות לשידורם בישראל של משחקי המונדיאל שנערכו בגרמניה בשנת 2006, ולמסחור השידור לגופים השונים, לרבות חברות הכבלים והלוויין. המבקשת היא חברה העוסקת, בין היתר, בתחום הייבוא, השיווק והמכירה של אמצעי תקשורת.

המשיבה הגישה תביעה כנגד מספר נתבעים, בין היתר נגד המבקשת, בטענה שהפרה את זכויות היוצרים שלה בכך שמכרה כרטיסים מקודדים שאפשרו את פענוח השידור הלווייני המקודד ואת הצפייה בשידורי משחקי המונדיאל.

2.

תמציתם של דברים, ש בית המשפט קבע בפסק דינו כי יש להכיר בשידור משחקי המונדיאל בטלוויזיה כיצירה מוגנת בזכויות יוצרים, כי המשיבה עמדה בנטל להוכיח כי הועברו אליה זכויות היוצרים בשידור משחקי מונדיאל 2006, וכי המשיבה הפרה באופן אקטיבי את זכות היוצרים של המשיבה.

בשאלת הנזק, נקבע כי נוכח הסתירות בגרסאות הנתבעים, לא ניתן להסתמך אך ורק על החשבוניות שהוגשו לבית המשפט לצורך קביעת היקף מכירת הכרטיסים. אי לכך, בית המשפט קבע על דרך האומדנא כי המבקשת מכרה כמות של 2,500 כרטיסים, כאשר הרווח ממכירת כל כרטיס עומד על 500 ₪. סכום הפיצוי הועמד אפוא על סך של 1,250,000 ₪.

3.

בית המשפט

המחוזי דחה בקשת המבקשת לעכב ביצוע פסק הדין, וכעת, בד בבד עם הגשת הערעור, המבקשת עותרת לעכב את ביצוע פסק הדין עד למתן הכרעה בערעור, ולחלופין, בדרך של הפקדת סכום פסק הדין ב קופת בית

המשפט עד להכרעה בערעור.

לטענת המבקשת, התנאים לעיכוב ביצוע פסק דין כספי מתקיימים במקרה דנן. באשר לסיכויי הערעור נטען כי סיכויי הערעור גבוהים וכי בפסק דינו של בית משפט קמא נפלו מספר טעויות מהותיות. נטען כי שגה בית משפט

קמא בקבעו כי למבקשת זכות שידור בלעדית בשפה הערבית במשחקי המונדיאל וכן בקביעתו כי במכירת כרטיסי הגישה לצדדים שלישיים לקליטת הערוצים הזרים הופרו זכויות יוצרים. עוד טוענת המבקשת כי בית המשפט

העניק למשיבה סעד שלא התבקש על ידה, וכי דרך חישוב סכום הפיצוי שגויה.

באשר למאזן הנוחות נטען כי קיים חשש שאם יתקבל הערעור לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. לטענת המבקשת, יש חשש להברחת נכסים עתידית מהמשיבה לחברה הרשומה בגיברלטר הקשורה למשיבה; נגד המשיבה ניתן פסק דין בהליך בוררות מול צד שלישי, בו חויבה המשיבה לעמוד בהתחייבויות שונות המגיעות לכדי 100 מיליון ₪; כי לאחרונה הוטל עיקול זמני על נכסי המשיבה בגובה של 33,264,394 ₪; וכי המשיבה נמנעה מלשלם להתאחדות לכדורגל סכומים בהם חויבה, וזו נאלצה לחלט ערבויות שהועמדו לטובתה בסך 24,795,667 ₪. בכל אלה, יש כדי להצביע על מצבה הפיננסי הרעוע של המשיבה, מה שמעורר חשש כי אם יתקבל הערעור יהיה זה קשה עד בלתי אפשרי להשיב המצב לקדמותו.

4.

המשיבה טענה כי המבקשת מנסה להטעות את בית המשפט וכי לא בכדי באי כוחה שהגישו את הבקשה לעיכוב ביצוע אינם אותם עורכי דין המטפלים בערעור עצמו, מאחר שאלו אינם מודעים לחוסנה הכלכלי של המשיבה. זאת, להבדיל ממשרד עורכי הדין המטפל בערעור עליו נסבה בקשה זו, ואשר ייצג את ההתאחדות לכדורגל מול המשיבה.

לגופה של טענה, המשיבה ציינה כי העיקול הזמני שהוטל על נכסיה בסך 33 מיליון ₪ הוסר, לאחר שסכום העיקול הופחת לכ-3 מיליון ₪ ונפרע במלואו על ידי המשיבה; כי היא הפקידה ערבות בנקאית במסגרת ההליך מול ההתאחדות לכדורגל בסך 21 מיליון ₪, לפירעון מרבית חובה הנטען; כי ביום 4.5.11 היא העבירה לידי ההתאחדות סכום של 15 מיליון ₪ נוספים; וכי על פסק הדין שחייב אותה לשלם סכומים שונים להתאחדות לכדורגל הוגשה בקשת רשות ערעור, אשר הוחלט כי מצריכה תשובה, ונכון להיום טרם ניתנה בה החלטה. לטענת המשיבה,

מצבה הכלכלי איתן, היא בעלת זכויות יוצרים לשידורם של מפעלי ספורט רבים ומפיקה תכניות שונות. המשיבה צירפה אישור של הבנק בו מתנהל חשבונה, בו מצויין שהמשיבה נמנית על לקוחותיו הטובים של הבנק וכי חשבונותיה מתנהלים לשביעות רצונו עוד משנת 1998.

אשר לסיכוי הערעור, המשיבה תמכה יתידותיה בפסק דינו של בית משפט קמא, המושתת על קביעות עובדתיות מוצקות. לשיטת המשיבה, פסק דינו של בית משפט קמא אף קיפח אותה בגובה הפיצוי ובדעתה להגיש ערעור שכנגד בעניין זה.

5.

דין הבקשה להידחות.

הכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הוא ש "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" . עיכוב ביצוע פסק דין, ובפרט עיכוב ביצועו של פסק דין כספי, מצריכים טעם מיוחד, כאשר על המבקש מוטל להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. לרוב, כאשר בפסק דין כספי עסקינן, אין מדובר במצב דברים בלתי הפיך שלא ניתן לרפאו על ידי השבת הסכום, ועל כן, רק במקרים חריגים, ובעיקר כאשר חוסנו הכלכלי של הזוכה על פי פסק הדין מוטל בספק, יורה בית המשפט על עיכוב ביצועו של פסק הדין (וראו, למשל : ע" א 5811/09 גאון נ' מעגלות הפקות בע"מ (לא פורסם, 30.8.2009) והאסמכתאות שם). מכאן, שעל המבקש לעכב ביצוע פסק דין כספי, להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל או יתקשה לגבות בחזרה מהזוכה את כספו, וטענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו להשיב את אשר זכה בו אם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת (ראו, לדוגמה, ע"א 8935/09 ופא טורס בע"מ נ' עו"ד אבנר כהן (לא פורסם, 10.11.2009)).

במקרה דנן, לא שוכנעתי כי חוסנה הכלכלי של המשיבה מוטל בספק עד כדי שלא יעלה בידה להשיב את הסכום שנפסק לזכותה אם וככל שיתקבל ערעור המבקשת. עצם חיובה הנטען של המשיבה בסכומים המוזכרים במסגרת הליכים מול צדדים שלישיים אינו מחייב את המסקנה כי היא נתונה בקשיים כלכליים, ואף הטענה לחשש מפני הברחת נכסים נטענה בעלמא ללא ביסוס של ממש.

בנסיבות אלה, מששוכנעתי כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה של המבקשת, איני רואה צורך להידרש לסיכויי הערעור.

אי לכך, הבקשה נדחית והמבקשת תשא בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו בסך 5800 ₪.