פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
6139/11
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. שלמה עזרן
2. נורית עזרן
נ ג ד
המשיב:
בנק הפועלים
בקשה לעיכוב ביצוע
בא כוח המבקשים:
עו"ד יצחק ז'ילבר חדד
בא כוח המשיב:
עו"ד דלית לב
החלטה
א.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגן הנשיא גינת) בה"פ 41739.03.11 מיום 15.6.11.
רקע
ב.
המבקשים ערכו ב- 10.12.1999 הסכם מכר למכירת דירה, עם אחיה של המבקשת 2 ועם זוגתו (להלן הרוכשים ). לשם מימון הרכישה קיבלו הרוכשים הלוואה מן המשיב (להלן הבנק ); לצורך הבטחת החזרתה, נרשמה משכנתא על הדירה לטובת המשיב. סעיף 2 להסכם המכר קובע את זכותם של הרוכשים לרשום הערת אזהרה לטובתם. אשר לתמורה נקבע, כי 80 אלף $ ישולמו לא יאוחר מיום 28.1.2000; 100 אלף $ "ישולם עם מסירת החזקה ובכפוף לכך, שהמוכר ימציא אישור כי אין כל חובות בגין הנכס ובכללם מיסי עייריה, חשמל, טלפון ועד בית". לפי סעיף 4 להסכם יעבירו המוכרים את מלוא זכויותיהם בדירה בלשכת רישום המקרקעין בחולון "במועד המוקדם ביותר האפשרי ולא יאוחר מיום 28.3.2000 ובכפוף לתשלום מלוא מחיר הנכס על ידי הקונה". סעיף 5 להסכם קובע את מחיר הנכס לסך בשקלים השווה ל-180 אלף $.
ג.
במשך שנים נעשו התשלומים להחזר ההלוואה שלגביה ניתנה התחייבות לרישום משכנתא. בשלב מסוים, כאשר נוצר פיגור בהחזר, נקט המשיב הליכים בלשכת ההוצאה לפועל לאכיפת זכויותיו מכוח המשכנתא. הרוכשים התנגדו לבקשות הבנק ובכלל זאת נקטו הליכים משפטיים רבים . בסופו של יום נדחו כל בקשות הרוכשים וביום 17.3.11 נדחתה בקשתם שלא לפנותם מן הדירה על ידי השופט ג'ובראן (רע"א 2034/11).
ד.
בהליך נשוא הערעור, שהוגש
ב-22.3.11, חמישה ימים לאחר החלטת השופט ג'ובראן, נפתח מסלול התדיינות חדש, הפעם
על ידי המבקשים, תוך תקיפת צו הפינוי שניתן בהוצאה לפועל. לטענתם המשכנתא מעולם לא נרשמה,
החזקה בנכס לא הועברה
והם מתגוררים
בו.בהסתמך על רע"א 8792/00 שטיינמץ נ'
בנק משכן , פ"ד נו (5)
593 (להלן הלכת שטיינמץ ) טוענים המבקשים כי המשיב מחזיק בידיו רק התחייבות לרישום משכנתא, כמו גם משכון לגבי הזכויות החוזיות של הרוכשים על פי הסכם המכר. עמדת המבקשים היא, כי תרופתו היחידה של המשיב היא בהגשת תביעה כספית נגדם ואולי גם נגד הרוכשים. לטענתם, הרוכשים הפרו את הסכם המכר בכך שלא שילמו את מלוא התמורה הכספית, והחזקה בדירה לא נמסרה להם מעולם. יתרה מכך, הרוכשים קיבלו משכנתא שאותה העבירו למבקשים, ואף שילמו את התשלומים הנדרשים על חשבון המשכנתא.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
ה.
בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקשים וקבע, כי הגירסה שלפיה הרוכשים הפרו את הסכם המכר בכך שלא שילמו את מלוא התמורה הכספית, הובאה בפני המשיב ובפני בית המשפט בשלב מאוחר ביותר. הודגש, כי לא ניתנה הודעה בדבר ביטול הסכם המכר תוך פרק זמן סביר, וניתנו מספר הודעות למשיב ולראש ההוצאה לפועל, שלפיהן מסכימים המבקשים כי אין כל מניעה חוקית לקיומו של הסכם המכר, לרישום זכויות הרוכשים בדירה לפיו ולרישומה של משכנתא להבטחת זכויות המשיב. בא כוח המבקשים גם אישר בפני בית המשפט כי המבקשים היו מודעים לכל אורך הדרך להליכים שנוהלו בין המשיב לרוכשים.
ו.
נקבע איפוא, כי בשום שלב לא טענו המבקשים שהחוזה הופר, וכי הם החמיצו את המועד לטעון בדבר הפרת הסכם המכר ככל שהדבר נוגע למשיב, והם מושתקים מהעלאת טענות הכופרות בזכותו לרשום משכנתא לגבי הדירה בגין ההלוואה שניתנה על ידיו; זאת, בהתחשב בטענות שהובאו בהליכים משפטיים קודמים בין הרוכשים לבין המשיב בידיעתם המלאה. צוין בהקשר זה, כי אין בעובדה ששולם חלק
גדול מן התמורה
כדי לשנות מכך.
אשר להלכת שטיינמץ , ציין בית המשפט, שחל בנדון דידן החריג להלכה, שלפיו בנסיבות של חוסר תום לב, משתנה איזון הזכויות, והבנק יכול לרדת במישרין לדירת המוכר. נקבע, כי בנדון דידן עשו המבקשים והרוכשים- שלא צורפו להליך- יד אחת כדי להציג מצג בפני הבנק ובפני בית המשפט כי אין כל פגם בזכויות שרכשו הרוכשים מכוח ההסכם. בנסיבות אלה העלאת טענה כי לפני שנים הופר הסכם המכר בשל אי תשלום מלוא התמורה, אינה ראויה, ויש בעצם העלאתה משום ניסיון בוטה להונות את המשיב. נקבע, איפוא כי יש לראות את המשיב, מכוח דיני היושר, כאילו היה במצב שבו צריך היה להימצא אלמלא הצעדים חסרי תום הלב שנקטו המבקשים והרוכשים.
הבקשה והתגובה
ז.
בבקשה הנוכחית נטען, כי שגה בית המשפט כאשר קבע שהמבקשים לא טענו לאורך כל השנים כי החוזה הופר. כן נטען, כי קביעתו של בית המשפט שהלכת שטיינמץ אינה חלה תמוהה, שכן כיצד ניתן לומר כי מדובר בחוזה למראית עין כאשר חלק הארי של התמורה שולם, ונוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי ששולמה משכנתא במשך 10 שנים. זאת ועוד, נטען כי נוכח העובדה שאין כל משכנתא על הנכס, לא היה המשיב רשאי לממש את הנכס, בוודאי שלא בהליכי הוצאה לפועל. הוסף, כי פינויים של המבקשים מהדירה (כאמור לטענתם
הם המתגוררים בפועל בדירה), עלול לגרום לנזק בלתי הפיך ולפגוע בזכותם לקניין.
ח.
לטענת המשיב, יש לדחות הבקשה שכנטען הוגשה בחוסר תום לב זועק, משהערעור מופנה כלפי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, וסיכוייו נמוכים. נאמר בפירוט רב, כי טענות המבקשים עומדות בניגוד להצהרות שונות שניתנו בהליכים שונים ובסתירה לאמור במסמכים; נטען, כי סכום תיק ההוצאה לפועל עמד ב 14.3.11 על 546,111 ש"ח. יתרה מכך, המבקשים מנועים מלטעון את שטענו מטעמי מניעות, סופיות הדיון, שיהוי. אשר למאזן הנוחות נטען, כי הוא נוטה בבירור לטובת המשיב, שכן המבקשים לא הציגו תשתית עובדתית משכנעת לנזק העלול להיגרם להם, ואינם מתייחסים לנזק העלול להיגרם למשיב כתוצאה מעיכוב נוסף בהליכי מימוש המשכון.
הכרעה
ט.
לאחר העיון לא מצאתי להיעתר לבקשה.ראשית, לא
נמסר כי הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע בבית המשפט קמא. אך מעבר לכך בידוע, בבואנו לשקול בקשה לעיכוב ביצוע עלינו להידרש לשני מבחנים מצטברים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות של הצדדים, קרי, הנזק העלול להיגרם לצדדים בעקבות קבלת הבקשה או דחייתה והאפשרות להשיב את המצב לקדמותו, ככל שיידחה הערעור. אשר לסיכויי הערעור, המשוכה שעל פניה חפצים המבקשים לחלוף היא גבוהה ביותר. הן כיון שהמבקשים חפצים לתקוף קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, ובידוע כי אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב באלו (ע"א 4126/05 חג'אזי נ' עמותת ועד עדת הספרדים (לא פורסם) פסקה י'), והן כיון שמהתנהלות המבקשים אכן עולה ניחוח עז של חוסר תום לב. אשר למאזן הנוחות, אמנם קיימת נטייה בפסיקה לעכב ביצועם של פסקי דין שעניינם פינוי דירת מגורים (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר , פ"ד נו(1), 529 , 534), אולם לא
אוכל להיעתר לבקשה אף מטעם זה, הן כיון שהמבקשים לא הביאו ראיה בדבר הנזק העלול להיגרם להם, והן על רקע היכולת המובהקת, בחינת פשיטא, להיפרע חזרה מן הבנק אם יזכו המבקשים בערעורם (אף שהמשוכה שלפניהם כאמור גבוהה מאוד כאמור), וכמובן על יסוד כל ההשתלשלות האמורה.
י.
אין בידי איפוא להיעתר למבוקש. המבקשים ישלמו למשיב שכר טרחה
בבקשה
זו בסך 2,500 ₪.
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
11061390_T02.doc
רס
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il