ע"א 6423/98 מכבסת זהר ארטל בע"מ נ. משרד הבריאות

בפני שתי בקשות: מחד גיסא בקשה לקבלת הערעור, בהסכמת המערערות - המבקשות (להלן: "המבקשות") והמשיבה מס' 1, ומאידך גיסא בקשת המשיבות 3 ו4- לסילוק הערעור על הסף, מחמת העובדה שהמבקשות לא מילאו אחר הוראות תקנה 413 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- ("התקנות"). אדון בבקשות כסדרן.

1.עניינו של ערעור זה בהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ר' אור) לדחות על הסף המרצת פתיחה שהגישו המבקשות (וליתר דיוק המבקשות ובעלי דין נוספים שנמחקו בינתיים מן הערעור). על פי ההחלטה האמורה נתבקש בהמרצת הפתיחה "להורות למשיבה 1 לבטל את זכייתן של משיבות 2-4 במכרז 125/96 לביצוע עבודות שירותי כיבוס וגיהוץ בעבור בתי חולים ויחידות של משרד הבריאות, להפסיק את ההתקשרות עמן, ולהעביר את העבודה למי מהמבקשות שהיתה אמורה לזכות במכרז.". המרצת הפתיחה נדחתה על הסף, הואיל ובית המשפט המחוזי הגיע לכלל מסקנה, כי לגבי המבוקש בה קיים מעשה בית דין מכח בג"ץ 4718/97.

2.ביום 8.2.00 הודיעו המבקשות, כי הגיעו להסכמה דיונית עם המשיבה 1, לפיה יתקבל הערעור וההליך יושב לבית המשפט המחוזי, שם יישמע לגופו. המבקשות צפו את התנגדותן של המשיבות 2-4 להסכמה זן. אך, לטענתן, משיבות אלו אינן אלא "משיבות פורמליות בלבד שלא נתבקש נגדן שום סעד", ולפיכך אין משמעות לעמדתן.

3.המשיבות 2-4 מתנגדות לבקשה וחולקות על הגדרתן כ"משיבות פורמליות". לטענתן, מלכתחילה היוו משיבות לכל דבר ועניין. הסעד שנתבקש בהמרצת הפתיחה היה ביטול זכייתן במכרז וביטול התקשרות המשיבה מס' 1 עימן, כך שמעורבותן בהליך היתה כמעורבות בעל דין לכל דבר. הם אף צויינו כמשיבות מן המניין ולא כמשיבות פורמליות ונטלו חלק פעיל ומרכזי בהליכים בבית המשפט המחוזי.

4.דין הבקשה למתן פסק דין להידחות. נוכח התנגדותן של המשיבות 2-4, אין אני מוסמך גם להיעתר לה (סעיף 87 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-). איני מקבל את טענת המבקשות, כי משיבות אלו אינן אלא "משיבות פורמליות". מעיון בהמרצת הפתיחה ובפסק הדין נשוא הערעור עולה בבירור, כי משיבות אלו הן בעל דין "שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה" (וראו: תקנה 24 לתקנות). עיון בפסיקתו הענפה של בית משפט זה (ובפסיקת בית המשפט המחוזי - מאז מתן פסק הדין בבג"ץ 991/91 דוד פסטרנק בע"מ נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מה(5) 50) מגלה כי הזוכים במכרז היוו, מאז ומתמיד, בעלי דין לכל דבר ועניין בעתירות שעניינן ביטול מכרז או הכרזה על העותר כזוכה בו - והדברים ידועים. זכיית המבקשות משמעה הפסדן של המשיבות 2-4, ולהיפך.

5.אפנה עתה לבקשת המשיבות 3-4 - למחיקת הערעור מחמת אי עמידתן של המבקשות בהוראות תקנה 413 (1) לתקנות - הואיל ולא ציינו את שמן המלא ואת מספר החברה שלהן. לעניין זה מציינות משיבות אלו, כי התריעו על מחדל זה עוד ב - 25.5.99 וכי בהחלטתה מיום 8.12.99 הורתה כב' הרשמת אגמון למבקשות למלא את חובתן לפי תקנה 413 (1) - והן לא עשו זאת. לאחר הגשת בקשה זו הגישו המבקשות הודעה ובה פרטו את הפרטים הנדרשים. בהודעה זו הן טוענות, כי מלכתחילה נקבעו בהודעת הערעור בשמן המלא וציינו את כתובותיהן, כי הפרט היחיד שעדר היה מספר החברה שלהם וכי משהושלם פרט זה אין מום למחיקת ערעורן. עוד טוענות המבקשות, כי הבקשה היא קנטרנית, כי הוגשה תוך שיהוי, וכי החלטת כב' הרשמת אגמון לא נתחמה בזמן ומטעם זה מצאו לנכון להשהות את מסירת הפרטים הנדרשים עד לקיום דיון בערעור.

6.משתוקן המעוות, איני מוצא מקום למחוק את הערעור כמבוקש. בערעור אכן נפל פגם: עיון בהודעת הערעור מעלה, כי שלוש מארבע המבקשות זוהו בשם שאינו תואם את השם שננקב בתגובת המערערות להודעת המחיקה וכי כתובתה של המבקשת מס' 4 אינה זהה בשני המסמכים. משנתגלה פגם זה (שלא היה אמור להתקיים מלכתחילה) ראוי היה כי המבקשות יתקנוהו ביוזמתן ולא ימתינו עד למתן החלטה שיפוטית בעניין (ולמעשה עד לחלוף ארבעה חודשים ממתן החלטה כאמור ועד להגשת בקשה נוספת בעניין). אולם גם בהתחשב במחדלים אלה, איני מוצא מקום להורות על מחיקת הערעור עקב זאת. מתן הוראה כאמור עומד, לשיטתי, בסתירה לעקרונות שטבע בית משפט זה לעניין האיזון הראוי בין צורה למהות (וראו, לדוגמא: בש"א 3780/98 גיא רוזן

נ' כפר הרי"ף , פ"ד נב (3) 625, והאסמכאות המזכרות שם). במסגרת סדרי הדין, טבועה ההנחה שבעלי דין עשויים לשגות בניהול ההליכים וכי טעויות אלו אינן אמורות להביא בהכרח לכשלון ההליכים שנקטו. מטעם זה הותקנה גם תקנה 524 לתקנות. לפיכך, אני סבור שבנסיבות העניין די יהיה בתיקון הטעות ואין מקום למחיקת הערעור. עם זאת (ואף זאת בהתאם לתקנה 524 הנ"ל) מצאתי לנכון לחייב את המבקשת בהוצאות המשיבות 3-4 ששבו ופנו בנושא זה עד שנענו. הוצאות אלו היו נחסכות, כמובן, אילו הוגש הערעור כהלכה מלכתחילה ולמצער - אילו תיקנו המבקשות את הפגם קודם לכן.

7.סוף דבר: הבקשה למתן פסק דין בהסכמה נדחית, נוכח התנגדות המשיבות 3 ו - 4. הבקשה למחיקת הערעור נדחית אף היא. המבקשות יישאו בהוצאות המשיבות 3-4 (בגין שתי הבקשות) בסך 2,000 ש"ח.

המבקשות יודיעו לבית המשפט, תוך חמישה-עשר יום ממועד המצאתה של החלטה זו, מהי כתובתה הנכונה של המבקשת מספר 4.