ע"א 656/99 עדה בר שירה,ד"ר נ. מעונות ובנין בע"מ

בפני בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון.

המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר קיבל חלקית את תביעתם לתשלום פיצויים בגין ליקויי בניה בדירות שנבנו על ידי המשיבים, וכן קיבל באופן חלקי את תביעתם הנגדית של המשיבים.

ביום 31.1.99 נשלחה לב"כ המבקשים הודעה כי על המבקשים להפקיד ערבון בסך 20,000 ש"ח תוך 15 יום מיום המצאת ההחלטה, להבטחת הוצאות המשיבים בערעור.

הודעה זו הגיעה לידיעת בא-כח המבקשים ביום 1.3.99.

ביום 15.3.99 הגישו המבקשים בקשה להאריך להם את המועד להפקדת ערבון ב20- יום נוספים, ולחילופין בקשה להורות על הפחתת סכום הערובה כך שיתאפשר בידי המבקשים לבצע את התשלום במועד שנקצב.

בבקשתו טוען בא-כח המבקשים, כי הצורך בהארכת המועד נעוץ בעובדה כי הערעור הוגש על ידי מספר בתי אב, כאשר במסגרתו השיגו המבקשים הן על קביעותיו של בית המשפט קמא המשותפות לכל המבקשים והן על קביעותיו של בית המשפט הנוגעות לכל אחד מן המבקשים בנפרד. לפיכך, נדרש בא-כח המבקשים להיערכות נוספת על מנת לערוך את החישוב המתאים לגבי תשלום הערבון מכל אחד מהמבקשים באופן יחסי.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, נימוקם של המבקשים אינו מצדיק מתן אורכה להפקדת הערבון, וכי סיכויי הערעור קלושים.

המועד להפקדת ערבון לא נקבע בחיקוק, ועל כן אין המבקש צריך להראות במקרה זה טעם מיוחד להארכת המועד. אולם גם כאשר הארכת המועד אינה תלויה בטעם מיוחד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשגרה ועל המבקש ליתן הסבר מתקבל על הדעת (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , בעריכת ד"ר ש. לוין, מהדורה שביעית, עמ' 888).

בהחלטה בדבר מתן אורכה להפקדת ערבון יש להביא בחשבון את האינטרסים של כל הגורמים השונים המעורבים בערעור: בעלי הדין וכלל הציבור, שהוא בעל עניין כללי בבירור מהיר ויעיל של הליכים התלויים בבית המשפט (בש"א 3780/98 גיא רוזן ואח' נגד כפר הריף כפר שיתופי להתיישבות , תקדין עליון 98(3) 1521).

במקרה דנן, שקילת מאזן האינטרסים המעורבים של המבקש מחד, ושל המשיבים והציבור מאידך, מובילה למסקנה כי יש להיעתר לבקשה.

מבחינת האינטרס של המבקשים, דחיית הבקשה תחסום בפניהם את האפשרות לבירור ערעורם.

מבחינת המשיבים, הרי שלא מצאתי כי בנסיבות המקרה ייגרם למשיבים נזק או ייפגע אינטרס לגיטימי שלהם בשל הפקדת הערבון באיחור.

מבחינת הציבור: ככלל, עשויה אי הפקדת הערבון במועדו לגרום לשיבוש ההליכים, לדיונים מיותרים, ובסופו של דבר להארכת משך הדיון בערעורים בדרך כלל; אולם במה דברים אמורים? כאשר המשיב עומד על זכויותיו ודורש לדחות את הערעור מחמת אי הפקדת ערבון, או כאשר הרשם מחליט לקבוע את הערעור לדחייה על יסוד תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (בש"א 3780/98 הנ"ל). במקרה שלפנינו לא אירע אף אחד משני המקרים הנ"ל.

לאור העובדה שהמבקשים הגישו את בקשתם בטרם חלף המועד להפקדת הערבון, ובשל כך שהאורכה המתבקשת אינה ארוכה, סבורה אני כי האינטרס של הציבור לא נפגע באופן כזה שיש בו להצדיק דחיית הבקשה, שמשמעותה היא סתימת הגולל על אפשרותם של המבקשים לערער על פסק הדין.

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה. המבקשים יפקידו ערבון בסך 20,000 ש"ח תוך 20 יום מיום קבלת ההחלטה.