ע"א 6947/03 אליעזר שמעוני נ. קו-אופ הריבוע הכחול אגודה צרכנית שיתופית בע

בפניי בקשה למחיקה על הסף של הערעור שבכותרת.

הערעור שבכותרת הוגש כנגד החלטה של בית המשפט המחוזי מיום 24.7.03, בה נדחתה בקשה של המערער למתן הוראות. בבקשה האמורה עתר המערער לכך שבית המשפט יתן הוראות לוועד הממונה על המשיבה מס' 1, אשר ימנעו חלוקת פדיון המניות לבעלי מניות הרשומים באגודה משנת 1990 ויאפשרו חלוקת פדיון לבעלי המניות הרשומים עד לשנת 1990.

ההליך שהוגש לערכאה הקודמת נושא אופי כפול. מצד אחד, ההליך הוגש כבקשה אזרחית למתן הוראות, במסגרת הליכי הסדר נושים המתנהלים בבית המשפט המחוזי. מצד שני, בהליך סממנים מובהקים של ערעור מינהלי על החלטה של רשם האגודות השיתופיות, הגם שאין הוא מופנה נגד הרשם, אשר אינו בעל דין בו. הדבר עולה באופן ברור מגופה של הבקשה למתן הוראות ומן הטענות שבה. הוא עולה גם מן הרקע הדיוני להגשת ההליך, שכן קודם להגשת הבקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגש ערעור מינהלי לבית המשפט המחוזי בירושלים באותו עניין עצמו, וזה נדחה על הסף.

הדין הקובע את הליכי התקיפה לגבי החלטות מן הסוג הנדון הוא הדין הכללי. על פי דין זה, השאלה הקובעת לעניין הליך התקיפה היא, האם בפנינו פסק דין, עליו ערעור בזכות, או החלטה אחרת, עליה ערעור ברשות בלבד. אמת המידה להבחנה בין שני סוגי ההחלטות הוא "האם נסתיים הדיון בענין התלוי ועומד בפני בית המשפט?" (דברי כב' השופט זוסמן בע"א 226/61 דורון נ' צחובל פ"ד טז 1911, בעמוד 1920; ראו גם זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, ירושלים 1995, בעמ' 756). ברם, אמת מידה זו אינה מתאימה להחלטות, אשר ניתנו לאחר מתן פסק-דין בהליך. זהו המקרה שבפניי, שכן הבקשה למתן הוראות הוגשה לאחר גיבושו של הסדר הנושים, ומתן תוקף של פסק-דין להסדר. במצב זה, לא חל בדרך כלל המבחן הדיוני הנזכר לעיל, וחל מבחן מהותי, אשר עניינו בשאלה האם ההחלטה הרלוונטית טפלה לפסק הדין העיקרי שקדם לה, או שמא מדובר בהחלטה אשר מבחינת מהותה היא פסק דין, אשר יש מקום להכיר לגביו בערעור בזכות (ראו ע"א 2817/98 מימון נ' שאולי, פ"ד מז(1) 152). כפי שצוין בעניין מימון, "מקום בו ההחלטה נושא הערעור טפלה לפסק הדין העיקרי שקדם לה, וכאשר ההחלטה במחלוקת המרכזית שבין הצדדים נעשתה בפסק הדין המוקדם, או אז אין ההחלטה המאוחרת משום פסק-דין חדש ונוסף באותו התיק, אלא רק 'החלטה אחרת', אשר ערעור עליה יתכן ברשות בלבד". לעניין זה, הגישה הבסיסית היא כי החלטה המכריעה בנוגע לביצוע פסק הדין הינה החלטה טפלה במובן האמור, וככזו ניתנת לערעור ברשות בלבד.

כיצד באים עקרונות אלה לידי ביטוי במקרה שבפניי? הסעד המבוקש בבקשה למתן הוראות בבית המשפט המחוזי כלל בחובו מרכיב של עיכוב הסדר הנושים שאושר. עוד כללה הבקשה סעד מבוקש של מינוי המבקש לסיים בדיקה שערך על מנת להגיש לבית המשפט ממצאים ומסקנות לגבי בעלי מניות שונים של המשיבה 1 וזכאותם לדיבידנד. סעדים מבוקשים אלה, מן הבחינה המהותית, אינם מצמיחים, על פי טיבם, זכות ערעור, שכן המדובר, על פי טיבם, בצעדים הנוגעים לביצוע הסדר הנושים, אשר אושר בפסק-דין. הבקשה למתן הוראות גם לא כללה, בשלב שבו הוגשה, בקשה לשינוי בסעד המהותי הניתן במסגרת הסדר הנושים. גם אם היה בית המשפט נעתר לבקשה למתן הוראות, הדבר לא היה מוביל בהכרח לשינוי בהסדר הנושים, אשר אושר כפסק דין, אלא להליכים נוספים של בדיקה. במצב זה, יש לראות את החלטת בית המשפט המחוזי כהחלטה אשר לא היתה פסק דין במהותה, כי אם החלטה אחרת בלבד.

זאת ועוד. כפי שפורט לעיל המערער הגיש ערעור מינהלי על החלטת רשם האגודות השיתופיות לבית המשפט המחוזי בירושלים. תקיפת החלטה בערעור מינהלי טעונה רשות לערער. הבקשה שהוגשה למתן הוראות דומה בתוכנה לערעור המינהלי האמור. הגם שהבקשה נדונה במסגרת של בקשה למתן הוראות, התוצאה לפיה מהלך דיוני מסוג זה, אשר אין בו שינוי של ממש במהותו הבסיסית של ההליך, תשפר את מצבו הדיוני של המערער ותצמיח לו זכות ערעור, טומנת בחובה חוסר עקביות, ויש בה אף מימד של חוסר סבירות. בשל כך, אין לקבלה.

נוכח כל אלה, אני קובע כי למערער עמדה הזכות להגיש בקשת רשות לערער, ולא ערעור, כפי שהוגש, לבית משפט זה. עם זאת, בשים לב לכך שהערעור שבכותרת הוגש ימים ספורים בלבד לאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי, הרי שברי כי המשיבים הועמדו, זמן רב מאד לפני חלוף המועד להגשת בקשת רשות לערער, על כוונתו של המערער להשיג על ההחלטה, ולכן נראה לי כי יש הצדקה להאריך את המועד להגשת בקשת רשות לערער.

התוצאה היא, כי אני מורה על מחיקת הערעור שבכותרת. בקשת רשות לערער תוגש תוך 7 ימים מקבלת החלטה זו, אשר תישלח לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסמיליה. נוכח תוצאת ההליך שבפניי, ישא המערער בהוצאות המשיבה 1 בסך 2,500 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ וכן הפרשי רבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל. הצגת אישור בדבר ביצוע התשלום יהווה תנאי לקבלת בקשת הרשות לערער לרישום.