ע"א 811/07 מכבי שירותי בריאות נ. עז' המנוח משה גולובי ז"ל

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיאה ב' גילאור), עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים לבית משפט זה, כך שיעוכב ביצוע תשלום על סך של מיליון ש"ח, מתוך סכום הפיצויים שחויבו המבקשים לשלם למשיבים בפסק הדין, סכום כולל של 2,198,000 ש"ח בצירוף אגרת משפט, שכר טרחת עורך דין, מע"מ, והוצאות משפט על סך 30,000 ש"ח.

2.ביום 10.10.00, בהיותו בן 64, נפטר המנוח, משה גולובי ז"ל, כתוצאה ממלנומה גרורתית. המשיב 1 הינו עזבונו של המנוח, המשיבה 2 הינה אלמנתו והמשיבים 3 ו-4 הינם ילדיו של המנוח (להלן: המשיבים ). עניינה של התובענה שהגישו המשיבים כנגד המבקשים בטענת רשלנות רפואית. לטענת המשיבים, פטירתו של המנוח נבעה מהטיפול הרפואי הרשלני שניתן לו על ידי המבקשים. בפסק הדין קבע בית המשפט, כי המנוח לא טופל לפי הפרקטיקה הרפואית המקובלת, וכי הרופא המטפל לא נקט באותה מידת הזהירות שרופא "סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות" כלשון סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ולפיכך, קבע שפטירתו של המנוח נגרמה בשל הטיפול הרשלני שקיבל מהמבקשים.

3.

המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית משפט זה בשאלת גובה הנזק בלבד, זאת על אף השגותיהם לגבי שאלת האחריות. המבקשים טוענים כי סיכויי הערעור טובים, בשל מספר טעויות בפסק הדין, ובפרט באשר לקביעת גובה הפיצוי בגין הפסדי השתכרות ותמיכה בעתיד על בסיס שיעור הכנסותיו של המנוח בעשר השנים שקדמו לפטירתו. לטענתם, ככל שגילו של המנוח היה עולה, תפוקת עבודתו הייתה יורדת, ובנוסף סביר להניח שהיה מבקש להפחית את עומס עבודתו על מנת להקדיש יותר זמן למשפחתו. המבקשים מוסיפים וטוענים כי מאגר לקוחותיו של המנוח, שהיה רואה חשבון במקצועו, היה מידלדל, שכן לקוחות חדשים היו מבקשים את שירותיהם של רואי חשבון צעירים יותר. בשל כך, המבקשים טוענים כי היה על בית המשפט להתחשב בצמצום הכנסותיו של המנוח מגיל 67 ועד גיל 70 בשיעור של 50%. עוד נטען, כי טעה בית המשפט בפסקו פיצויים על השתכרות ותמיכה לאחר גיל 70. לטענת המערערים, היה על בית המשפט לפסוק פיצויים בסכום שלא יעלה על 100,000 ש"ח.

בקשה לעיכוב ביצוע שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחתה. בית המשפט ציין כי סיכויי הערעור קלושים והמבקשים לא הוכיחו כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו במידה ויתקבל ערעורם, ואין חשש ממשי, לאור מצבם הכלכלי של המשיבים, כי יכלו את הכספים שיועברו להם לפני שימוצו הליכי הערעור.

4.מכאן הבקשה שבפני. המבקשים טוענים, כי יש סיכוי גבוה שטענותיהם יתקבלו על ידי ערכאת הערעור, דבר שיביא להפחתת סכום הפיצויים. לטענתם, כבר שולם למשיבים סכום של 1,764,240 ש"ח, ולכן הם אינם זקוקים למלוא כספי הפיצויים לצורכי מחייתם. עוד נטען, כי אם וישולמו כל כספי הפיצויים שנפסקו אין דבר המגביל את השימוש שיעשו המשיבים בכספים, לרבות העברתם לגורמים אחרים, דבר שיקשה את החזרתם אם הערעור התקבל.

5.הכלל הוא כי פסק דין כספי יעוכב רק במקרים חריגים, מתוקף תקנות 467 ו-468 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ). התקנות מעניקות לבית המשפט שיקול דעת לעכב ביצועו של פסק דין. במסגרת שיקול הדעת, יבחן בית המשפט שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. איני רואה צורך להידרש במקרה דנן לסיכוי הערעור על פסק הדין המפורט שניתן על ידי בית משפט קמא. שכן, באשר למאזן הנוחות, השיקול המרכזי ביחס לעיכובו של פסק דין כספי, הוא שבמידה ויתקבל הערעור יתקשו המבקשים להשיב לעצמם את הכספים שהעבירו למשיבים (רע"א 4015/02 אוקו נ' שמי , פ"ד נו(4) 505 (2002); בש"פ 3215/06 הממונה על ההגבלים העסקיים נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ תק-על 2006(2), 1201). בנוסף בוחן בית המשפט את הנזק אשר ייגרם למבקשים כתוצאה מביצוע מיידי של פסק הדין, לעומת הנזק למשיבים כתוצאה מעיכובו (ע"א 9784/05 עירית תל-אביב יפו נ' גורן , תק-על 2005(4), 2156). שני שיקולים אלו מקיימים יחסי גומלין ביניהם והם תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה (עע"ם 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עירית תל-אביב , פ"ד נו(2) 163(2001)). אומנם, בתיק דנן אכן מדובר בסכום גבוה, אולם המבקשים בסעיף 6 לבקשתם ציינו כי "מצבם הכלכלי האיתן של המשיבים היא הנותנת, שהם אינם זקוקים לכספי פסק הדין לצורך מחייתם". לפיכך, לא מתקיים חשש ממשי כי המבקשים לא יוכלו להשיב את הכספים במידה ויתקבל ערעורם. ואף המבקשים כך נראה אינם טוענים כך. על כן, החלטתי לדחות את הבקשה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.