ע"א 8183/01 רימה ספיאשוילי נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ

בפניי בקשה לפטור מהפקדת ערבון בהליך שבכותרת.

1.בפי המשיבות 1 ו-2 טענה מקדמית. על פי טענה זו, אין מקום להזדקק לבקשה שבפניי, באשר הסמכות להזדקק לבקשה לפטור מהפקדת ערבון קיימת רק מקום בו ניתן פטור, מלא או חלקי, מתשלום אגרה, וכזה לא ניתן במקרה זה. טענה זו נסמכת על האמור בתקנה 432(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בתקנה זו נקבע, כי מקום בו החליט הרשם, לפי בקשת המערער, לדחות את תשלומה של אגרת הערעור, כולה או מקצתה, עליו לשקול אם אין זה מן הצדק לפטור את המערער מחובת ערבון לכל הוצאות הערעור או למקצתן.

לטענה זו תימוכין בפשוטה של לשון ההוראה. חרף זאת, איני סבור כי יש לקבלה. בפסיקה כבר ניתן פטור מהפקדת ערבון במצב בו שולמה אגרה, וקודמתה של תקנה 432(א) נתפרשה כמתווה דרישה מהותית להתקיימות התנאים לפטור מאגרה, להבדיל מאי תשלום אגרה (ראו החלטתו של כב' הרשם ברטוב בב"ש 535/84 שלום נ' מפעלי ים המלח , פ"ד לח(2) 811; כן ראו החלטתו של כב' הרשם ש' צור בע"א 712/85 מוצרי נוי מפעל לייצור ריהוט נ' איסכור, שירותי פלדות בע"מ, דינים עליון ג 595).

היינו, התנאי האמור בתקנה 432(א) לא נתפרש כתנאי דווקני של סמכות, כי אם כתנאי הקובע מבחני מינימום להפעלת הסמכות במתן פטור מהפקדת ערבון. פירוש זה מתיישב יפה עם המצב המשפטי, לפיו התנאים למתן פטור מהפקדת ערבון מחמירים מאלה הנוהגים בפטור מתשלום אגרה. בהקשר זה נפסק, כי

"ערבון, ...נועד לא לפתיחת שערי ערכאת הערעור בפני המערער, אלא להבטחת המשיבים, המוטרדים לדיון נוסף בפני ערכאת הערעור, שאם הערעור יידחה לא יצאו נפסדים בשל חוסר יכולתם לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתם, אם ייפסקו, לכשהערעור יידחה, וזאת על שום שהמערער הופטר מהפקדת ערבון. מטעם זה אין הרשם יכול לפטור את המערער מהפקדת ערבון כפועל יוצא מובן מאליו מהפטור שניתן מתשלום האגרה, ועליו לשקול שיקולים נוספים, לאחר שישמע את עמדת המשיבים".

(בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר פ"ד מד(2) 383).

עיקר ההבדל בין שני ההליכים הועמד, באותה פרשה, על טיב בדיקתם של סיכויי ההליך (ראו שם, בפיסקה 12 לפסק הדין). בכל מקרה, ברור כי טיב הבדיקה הנעשית במתן פטור מהפקדת ערבון אינו מקל יותר עם מבקש הפטור מאשר בהליך של מתן פטור מתשלום אגרה. במצב זה, אין בפירוש לו טוענים המשיבים 1 ו-2 כדי לקדם את התכלית הנזכרת של הפקדת ערבון, היא הגנה על האינטרס של המשיב בהבטחת הוצאותיו בהליך הערעור. בשל כך, קשה למצוא כל תכלית עניינית באימוץ הפירוש לו טוענים משיבים 1 ו-2. איני סבור, כי יש מקום לייחס למחוקק המשנה כוונה להציב מכשולים מלאכותיים בדרכו של מבקש הפטור מהפקדת ערבון.

אני דוחה, על כן, טענה זו של המשיבים 1 ו-2.

2.האם הונחה תשתית מספקת למתן הפטור המבוקש? מתצהירה של המערערת עולה, כי אין לה הכנסות או נכסים כלשהם, פרט לקיצבה מן הבטוח הלאומי, וכך עולה לכאורה מחשבון הבנק שלה, המצוי ביתרת חובה משמעותית במשך תקופה ממושכת. ברם, מתברר, בעקבות חקירתה ובעקבות הגשת תדפיסי בנק מלאים, אשר לא הוגשו לכתחילה, כי למבקשת פקדונות בסך של 6,300 ₪. זאת ועוד, מתברר גם כי המבקשת לא הצהירה על כך שעסקה בעבודה חלקית בשמרטפות. עובדה זו עלתה לראשונה בחקירתה. עיסוקה זה של המבקשת הוא שעומד מאחורי סכומים שונים שהופקדו בחשבון המערערת במהלך התקופה שבין אפריל לאוגוסט 2001, אשר מסתכמים בקרוב ל-3000 ₪. להשמטות אלה לא ניתן כל הסבר. מדובר בהשמטות של פרטים מהותיים. הסתרת עובדות מטריאליות, אשר אינן נוחות לבעל דין, אינה עולה בקנה אחד עם פנייה לבית המשפט לגילוי התחשבות במצוקתו של אותו בעל דין, ומה גם שאל מול בקשה זו להתחשבות עומד אינטרס לגיטימי של בעל הדין שכנגד להבטחת הוצאותיו. להתנהגותה זו של המבקשת, ולמידע שנתקלה בעקבות חקירתה, יינתן, על כן, משקל לחובתה בהכרעתי בבקשה זו.

עוד אוסיף, כי עולה מן הבקשה כי המערערת סמוכה על שולחן אמה, ומתגוררת בביתה. לא הובאו כל פרטים אודות מצבה הכלכלי של אמה, ובדבר ניסיון של המערערת לגייס את סכום הערבון בדרך זו. איני סבור, כי במצב זה ניתן להעתר במלואה לבקשת הפטור.

לכך מתווספת העובדה שהמערערת לא נשאה בהוצאות משיבים 1 ו-2 בבית משפט קמא, ובכך יש כדי להעצים את הצורך במתן ערובה הולמת להבטחת הוצאות אלה בבית משפט זה. עם זאת, כבר נפסק כי אף שגם לחברות ביטוח נתונות ההגנות הדיוניות הנתונות לכל בעל דין, "יתרונן של חברות הביטוח יכול לאפשר, במקרים מיוחדים, התחשבות במצבו של בעל הדין האחר. חברות הביטוח בהיותן מפזרות סכונים מובהקות, אינן נמשלות לבעל דין בעל 'ריב' אחד, אשר יש לעשות הכל על מנת לחסוך ממנו את הצורך להתייגע פעם נוספת בהליכים משפטיים" (דברי כב' הרשם ב' אוקון ברע"א 7662/00 כנעאן נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ דינים עליון נח 642).

אשר לסיכויי ההליך, הרי שאין חולק כי הערעור מעלה שאלה אשר טרם הוכרעה בבית משפט זה. אף שהמשיבים טוענים כי בבתי המשפט המחוזיים היתה תמימות דעים בשאלה זו, נראה לי כי מעצם החידוש בשאלה עולה כי הערעור מעלה שאלה ממשית במידה העשויה להצדיק היעתרות לבקשה שבפניי.

בסיכום, נראה לי כי לא ניתן לפטור את המערערת לגמרי מן החובה להפקיד ערבון. שקלול מכלול הגורמים, עליהם עמדתי, כמו גם עמדת בא-כח המשיבות 1 ו-2, מביא אותי להעמיד את הערבון, בנסיבות עניין זה, על סך של 6,000 ₪. הערבון יופקד בתוך 30 ימים מיום קבלתה של החלטה זו.